מסלול קשה ומאתגר מאוד עברו עשרות הבוגרים של קורס הקצינים שהסתיים השבוע בבה"ד 1. אבל, גם הם יודעים שהמסלול של סג"מ א' בלי ספק מאתגר מכולם.
בניגוד לאחרים, הוא לא יכול לחזור הביתה בגאווה על המדים עם דרגות הקצונה הטריות. א' הוא ערבי-נוצרי שנלחם כדי להיות לוחם בצה"ל ורק חוג מצומצם של אנשים יודע על שירותו הצבאי.
עד כיתה ט' למד בבית ספר ולא ידע אף מילה בעברית אבל משהו בו היה מעט שונה. "בשפה הצה"לית הייתי מאוד 'צהוב' בסביבה שלי", הוא משחזר, "קראתי על הצבא והתעניינתי ביחידות שונות, בעיקר מיוחדות. ראיתי חיילים באימונים מעניינים וחשבתי שזה משהו שאני רוצה".
שם הבין שהוא רוצה לצאת מהבית וללמוד בפנימייה צבאית. "בהתחלה לא סיפרתי למשפחה שלי, שמרתי לעצמי את המחשבות. אני אפילו זוכר נסיעה עם אבא שלי כשאני חושב על זה ולא מספר לו, חושב איך לומר את זה".
כשהחליט לספר תגובתו של האב דווקא הפתיעה אותו לטובה. "הוא אפילו שמח וזה מזל שאני חלק ממשפחה שתומכת בתרומה למדינה. משפחה מאוד ישראלית וציונית. גם אמא שלי שמחה למרות שבהתחלה היא בכתה ולא רצתה, אבל מדאגה לבן שלה".
השכנים, הוא מספר, זה כבר סיפור אחר, "לחלק מהם יש דגל של דאע"ש באוטו וכל מיני דברים כאלה. אז שמרתי את זה לעצמי ולמשפחה הקרובה. החברים שלי מבית הספר לא ידעו, עד היום הם לא יודעים".
הוא מעיד על עצמו כמי שהיה מאוד חנון בבית הספר עם ציונים מאוד גבוהים. הבעיה מבחינתו היתה שלא ידע עברית בכלל.
"התחלתי כמו עולה חדש שצריך ללמוד שפה וגם את התרבות", הוא נזכר, "החודש הראשון בפנימייה היה הדבר הכי קשה שעברתי. זה היה כמו להיוולד מחדש".
"מחסום השפה לא היה פשוט אבל לא הייתה ברירה והיה צריך להתגבר", מסביר א' מה עזר לו באותם ימים. "חיבקו אותי בפנימייה ועזרו לי מאוד להשתלב. החונכים וגם החבר'ה שהיו איתי בכיתה שמאוד תמכו".
"אתה מטיס מטוס ואף אחד לא יודע"
כל שנה הוא סיים בהצטיינות עם ממוצע ציונים מעל ל-90 והחליט שבצבא הוא הולך למקום הכי גבוה.
"החלטתי שאני הולך לקורס טיס וכשאמרתי את זה לנציג של הנוצרים בלשכת הגיוס בצו ראשון. הוא חייך ואמר שאין סיכוי", נזכר א' ומוסיף: "אבל התעקשתי והוא אמר בסדר ארשום את זה". משם החל תהליך של שכנועים ושיחות כדי שבכלל ישלחו לו זימון למיונים של טיס.
"הגעתי לשיחה עם קצינה, אחר כך סיווג ביטחוני ואפילו ריאיון עם ראש אכ"א, שדרגתו אלוף, שאישר לי את הבקשה". רק אז הוא מתחיל בכלל את המיונים הקשים לקורס. "עברתי הכל בהצלחה והתקבלתי לקורס טיס. כל זה כשאף אחד לא יודע כלום חוץ מההורים והאחים שלי".
הוא היה הערבי-נוצרי הראשון בקורס, אך בניגוד לכל פרחי הטיס שיוצאים הביתה בגאווה עם המדים הוא היה מחליף לאזרחי ויוצא. "מאוד מוזר כי אתה מטיס מטוס בקורס, ואז יוצא הביתה ואף אחד לא יודע מה עבר עליך באותו היום".
כעבור מספר שבועות הגיעה הנפילה כשהודח מהקורס היוקרתי. "זה היה לי קשה מאוד. באמת הרגשתי שאני מייצג את כל הנוצרים ושאני בשליחות. אבל אני יודע שעשיתי את הכל כדי להצליח".
אחרי קורס טיס חשב ללכת ליחידות מסתערבים אבל בסוף אחרי גיבוש נשלח ליחידת אגוז מחטיבת הקומנדו. הוא התחיל הכשרה כלוחם ורגע לפני סיום מסלול היה אמור לצאת יחד עם כל הצוות שלו לקורס מ"כים סיירות, קורס פיקוד מקוצר.
"החלטתי שאני לא רוצה כי רציתי לצאת לקורס הרגיל כדי להיות מפקד. במ"כים סיירות אתה חוזר להיות לוחם רגיל בצוות. לכן ביקשתי לעבור לגדודים של גולני, כדי לחזור ולהיות מפקד".
הכומתה שהרגיזה את הגולנצ'יקים
הוא מספר שרצה להיות בגדודים כי זה המקום הכי קשה, העבודה השחורה האמתית של הצבא. "עניין אותי להיות עם חבר'ה קצת שונים, שמתמודדים עם אתגרים שונים, לפעמים חסרי מוטיבציה. יותר עניין אותי להיות מפקד במקום כזה".
אחרי קורס מ"כים הגיע לגדוד והוא מעיד שהחבר'ה שם קיבלו אותו כמו משפחה. "היה רגע מצחיק, הגעתי מאגוז עם כומתה ונעליים אדומות והגולנצ'יקים רצו להרוג אותי, ממש לא כי אני ערבי אלא בגלל הצבע שמזוהה עם צנחנים. הבנתי את זה כי גם אני העדפתי את הכומתה החומה".
על ההשתלבות בגולני והשאלות בהן נתקל הוא אומר: "התחברתי מאוד לחברים שם. כל אחד שאל אותי למה התגייסת ולמה אתה עושה את זה. יש לי תשובה מוכנה לכולם על השליחות והרצון לתרום, לתת כמו שאתה מקבל. עונה על השאלה הזו וממשיך הלאה".
הוא מספר שהשירות הצבאי נתן לו הרבה מאוד. "בעיקר החיבור לאנשים השונים והמגוונים שהכרתי עוד מהפנימייה ובהמשך בשרות. חברים שאתה מגיע איתם למצבי קיצון שאף אחד לא יכול להבין ואני לא אשכח בחיים. צה"ל גם נתן לי תכונות אופי שלא חשבתי שאקבל בחיים. דברים שרק לוחמים מכירים כמו לחשוב שנייה בסיטואציות מסכנות חיים, יכולת לנהל, חתירה למגע".
כעת הוא הולך לפקד על מחלקה בגדוד. על קריירה צבאית אמר שזו שאלה שמאוד מעסיקה אותו. "נראה לי שהכיוון שלי יהיה יותר מקומות במשרד הביטחון, כי זה משהו שמאוד מושך אותי. אני חושב שהיכולות במסגרת של התרבות הערבית, במודיעין, הסתערבות או לוחמה בטרור, זה משהו שתהיה לי בו תרומה טובה יותר למדינה מאשר להיות מפקד פלוגה".
העמידה הגאה שלו על מגרש המסדרים היא לא דבר מובן מאליו. רגע לפני שעלה לטקס וקיבל את דרגת הסג"מ, סיפר א' על תחושותיו "בטח שאני מתרגש. זה משהו שאני מחכה לו הרבה מאוד זמן מהרגע שהגעתי לבה"ד 1".
הוא כבר יודע איזה מפקד ירצה להיות ובסיום השיחה אומר: "האני מאמין זה משהו שמשקיעים בו בקורס קצינים ואפשר להגיד שאני מוכן לדבר הזה, יודע מה אני רוצה לתת להם ואיך להוביל אותם".