הרגע שבו חוסל רמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי, היה נקודת השיא של מבצע מודיעיני מורכב וקשה לביצוע. ניתן לומר שבדוקטרינת הסיכול הממוקד אקט החיסול עצמו הוא החלק הקל יותר של המבצע, בעיקר כשזה נעשה מהאוויר בשמיים נקיים וללא סיכון אמיתי לטייסים. סיכול ממוקד כפי שאנחנו מכירים כיום, כלומר בעזרת מסוק, מטוס או כוח מיוחד, נעשה על ידי ישראל כבר שנים ארוכות. בשיאה של האינתיפאדה השנייה, ככל הנראה בשנים 2001-3 הצליחו בשב"כ ובצה"ל לשכלל את השיטה ולמעשה לכתוב את הדוקטרינה מחדש.
באותן שנים החליטו גורמים במערכת הביטחון ליצור דוקטרינה מסודרת לסיכולים הממוקדים שתשלב את כל הזרועות הרלוונטיות לכדי סגירת מעגל על המבוקש. את המהלך הובילו מי שהיה אז סגן ראש השב"כ יובל דיסקין, סגן הרמטכ"ל משה בוגי יעלון ובכירים נוספים. באופן אבסורדי עד לאותה החלטה עיקר הבעיה הייתה במאבקי אגו ויוקרה שהתנהלו בין הארגונים. איש לא רצה לוותר על ההובלה ולא פחות מזה לחלוק מידע מודיעיני. בספרו של דן חלוץ, "בגובה העיניים", הוא כתב על הנושא: "המפתח להצלחה היה טמון בראש וראשונה בוויתור על נחלות היסטוריות של סמכות ואחריות".
לאחר שהבינו שהם חייבים לשתף פעולה ובעיקר לחלוק את המידע הוקם בשב"כ חדר מצב משוכלל אליו מועבר כל המידע המודיעיני על המבוקש. בחדר המצב יושב איש שב"כ שאחראי על התחום המודיעיני וצמוד אליו איש חיל האוויר שאחראי על אמצעי האש. כאשר מתקבל האישור מהדרג המדיני מנהלים מחדר זה את כל פעולת הסיכול, כאשר ישנו קשר ישיר בין כל אותם גורמים מטעם היחידות הפועלות, חיל האוויר, אמ"ן ושב"כ כשהם יודעים לדבר בניהם בשפה מבצעית משותפת.
מודיעין: סייענים, האזנות ותצפיות
השלב המודיעיני נחשב למאתגר ביותר בפעולה מסוג זה. גופי המודיעין צריכים לספק מידע על אנשים שיודעים שמחפשים אותם ועושים הכל בכדי להסתתר. סוד גלוי הוא שרכזי השב"כ מפעילים סייענים שמסוגלים לחדור למעגל המקורבים של המבוקשים ומעבירים את המידע הרלוונטי. "בארגונים שפועלים על פי אידיאולוגיה דתית קיצונית מאוד קשה להחדיר מקור אנושי אבל זה אפשרי", הסביר גורם בכיר בצה"ל. "יחידות המודיעין של הצבא וכמובן שבשב"כ הגיעו לרמה מבצעית מאוד גבוהה בתחום".
מלבד המעקב האנושי מתבצע מעקב באמצעים טכנולוגים כמו האזנות ותצפיות. מכיוון שסיכול ממוקד הוא פעולת מנע ולא ענישה, השב"כ ולפעמים גם אמ"ן הם בעצם הגופים שמספקים את המידע ומפלילים את היעד. יחיא עיאש הוא דוגמה מצוינת ליכולת החדירה של השב"כ. למרות זהירותו הרבה של האיש כמבוקש הצליח השב"כ להעביר באמצעות סייען מכשיר פלאפון ממולכד שהביא לאחר מכן לחיסולו. דוגמה קלאסית נוספת לאיך עובדת השיטה קיבלנו כאשר צה"ל חיסל את כמאל אל-נירב. זמן קצר לאחר הפיגוע בכביש 12 מאתר סייען של השב"כ את אל-נירב ומעביר את המידע למפעילו. פה בעצם נכנס השלב הבא של הדוקטרינה.
חיל האוויר נכנס פעולה
כאשר יש אישור לחסל מבוקש ומתקבל מידע הזהב על מיקומו מתכנסים כל הגורמים בשרשרת המבצע בחדר המצב בשב"כ. תחת גורם בכיר, לפעמים ראש השב"כ בעצמו, אנשי המודיעין נמצאים בקשר ישיר עם מפעילי המל"ט וטייסי הקרב שהוזנקו לבצע את החיסול. מהדוגמה של אל-נירב אנחנו למדים שמיד לאחר שהמידע המודיעיני זרם לחדר המצב הם מזניקים לכיוון הרצועה מל"ט. ברגע שזה מאתר את האובייקט סיכוי ההמלטות שלו יורד לאפס. "ברגע שהמבוקש נמצא תחת המעקב של האמצעים הטכנולוגים שלנו, וזה לא רק מטוסים ללא טייס, גורלו נחרץ", אמר הגורם. "האמצעים שקיימים כיום ננעלים על המטרה שהוגדרה להם ויודעים לתקשר בניהם ובין גורמי האש באופן ישיר. בעזרת חמ"ל שמוקם בכל פעם שפעולה כזו יוצאת לדרך ישנו סנכרון מושלם בין המשתנים השונים". פה מגיע שלב התקיפה שנמצא לרוב באחריות חיל האוויר ומה שנקרא בשפה המקצועית "סגירת מעגל", כלומר הריגתו של המבוקש.
עקרונית ניתן לומר שהשלב הזה הוא החלק הקל של הפעולה. רצועת עזה כמעט ולא מהווה איום על טייסי חיל האוויר. הטייס יודע שהוא פועל באופן חופשי ובניגוד למלחמות העבר אין מטוסי אויב שיאיימו עליו וגם לא חומה של טילי נ"מ. האתגר המקצועי שלו זה לפגוע במטרה מבלי לגרום לפגיעה בחפים מפשע או לכל נזק סביבתי. "מצד אחד אתה יודע שאתה פועל במצב של עליונות אווירית מוחלטת" הסביר הטייס בחיל האוויר. "על פי מה שידוע יש ברצועה רק טילי כתף מסוגים שונים והם כמעט ולא מהווים איום על מטוסי הקרב כשגם למסוקים יש יכולת גבוה להתחמק מהם. ככה שבסופו של דבר האתגר שלך הוא מקצועי נטו, מאיזה זווית אתה מגיע ובאיזה גובה ככה שהפגיעה תהיה מדויקת וללא נזק סביבתי".
זאת גם הסיבה שבגללה מעדיפים להשתמש במסוקי קרב שנושאים טילים מדויקים בעלי אפקט פיצוץ קטן באופן יחסי. לפעמים יעד החיסול מצדיק סיכון גבוה יותר, כפי שלמדנו מחיסולו של סלאח שחאדה שם נגרם נזק סביבתי רב בדמות 14 אזרחים הרוגים – לא בגלל מקצועיות הטייס אלא מעצם ההחלטה להפיל פצצה במשקל טון. אחת הבעיות זה שאת מסוקי הקרב ניתן לשמוע וטווח הטילים נע בין 4 ל-8 ק"מ. טייס חיל האוויר איתו דיברנו סירב להתייחס לנושא זה אולם ציין, "ברגע שמקבלים מטרה יש לא מעט שיקולים תכנוניים כמו באיזה סוג נשק להשתמש, גודל הפצצה או אפילו סוג הפלטפורמה כלומר מסוק, מטוס וכשרוצים להעביר מסר אז גם כוח קרקעי".
האתגר: לא לפגוע באזרחים
לגורמים שונים בישראל חשוב להדגיש שפעולת סיכול ממוקד נועדה כפי שציינו לסכל ולא להעניש. זו הסיבה שמשקיעים משאבים רבים בכדי להוריד את כמות הנפגעים שאינם קשורים למבוקש או מה שנקרא בשפה די מכובסת "נזק סביבתי". בעוד שבשנת 2003 על כל מבוקש שחוסל נהרג אזרח בשנת 2008 כבר השתפר הנתון לאזרח הרוג על כל 30 מבוקשים. ההישג הזה הוא לא בכדי. מספרו של דן חלוץ אנחנו למדים שגם אחרי שנסגר מעגל והמבוקש חוסל ישנו שלב נוסף ואחרון וזה תחקיר שלאחר ביצוע. תחקיר זה נועד להפיק לקחים מהחיסול הן בכדי להשתפר וליעל את השיטה והן בשביל ללמוד כיצד להימנע מהרג של אזרחים. משימה לא פשוטה בכלל בהתחשב בעובדה שהיעד פועל מתוך עקרון ולצורך הגנה על עצמו בקרב אזרחים.