לא פשוט לתפוס שישה חיילים ואנשי קבע שונים שמשרתים ביחידות לוחמות שונות בצה"ל לשיחה אישית עם כל אחד. יש מבצעים, שמירות ומשמרות, כשלא פעם שרובנו ישנים טוב בלילה הם עומדים על המשמר.
בימים אלו של מגפת הקורונה העולמית, שלוחמי צה"ל נמצאים בעוצר יציאות וממשיכים בכל רגע לשמור על הבטחון השותף בגזרות השונות, המעט שיכולנו לעשות הוא להרים טלפון, לשמוע ולהשמיע את האנשים שרגילים לא להיות כמעט בבית – ועכשיו במיוחד.
לכולם יש מסר ברור - הם מבינים את המשימה, משדרים עוצמה ומבהירים – נהיה כאן ככל שיידרש. עכשיו אתם מוזמנים להכיר אותם.
"יודעים שחיזבאללה יהיה שם כמו תמיד"
את סרן מתן ליאון, מפקד דבורה בחיל הים מפלגה 914 שאחראית על גזרת לבנון, פגשנו רגע לפני שיצא לכמה ימים בים. הוא מפקד על דבורה 824, מהחדשות בחיל "עם יכולות תמרון ואש בים מהגבוהות שאפשר לראות", לדבריו.
הקורונה תפסה את מתן וחבריו דרוכים. "ברגע שהבינו שהמדינה נכנסת למצב לא שגרתי, הצבא פעל ראשון מתוך הבנה שאי אפשר לפגוע במבצעיות. הרגשנו את ההחמרה הרבה לפני המדינה כולל היערכות למגיפה כוללת. אבל שמרנו על רציפות מבצעית בלי שום השפעה על שגרת הבט"ש (בטחון שותף)".
סרן ליאון מסביר שהפלגה פועלת כאילו אין נגיף אבל שומרים על הכוח הלוחם, לו אין תחליף כמובן. "כדי לשמור על הכוח חילקנו את הכלים, חלק נשארו בנמל חיפה משם אנחנו פועלים בשגרה וחלק מנמל חדרה, כאשר ייצרנו הפרדה מוחלטת בין הקבוצות. כך אם יקרה מצב שלוחם בפלגה ידבק, לא כל הכלים יהיו מושבתים".
"גם בתוך כל תת יחידה כזו יש הסגר מלא", הוא מספק הצצה לאיך נראה המצב הנדיר הזה. "יש עוצר יציאות מוחלט ואין מגע עם אזרחים. אסור להכניס כלום מבחוץ ועושים הרבה מאוד חיטויים. בנוסף צמצמנו מה שלא קריטי, חלק מהאימונים, התכנסויות ודיונים שמנהלים דרך המחשב".
לשמור על מרחק שני מטר בין אנשי צוות בספינה זו משימה לא פשוטה. "עדיין שומרים על הפרדה, כל כלי שיט מוגדר עצמאי לחלוטין ואין מעבר בין כלים".
במצב הזה הם יוצאים למשימות מול לבנון ושמירה על נתיב השיט הימי. "ברגע שיוצאים לים זה אותה משימה, בגבול ובכניסה לנמלים, לדאוג שמכולות יגיעו בבטחה. גם חיזבאללה נשאר אותו הדבר. אנחנו בדרך לים וברור לנו שיהיו כלי שיט שיחרגו, שחיזבאללה יהיה שם כמו תמיד".
בחיל הים יש את מה שמכונה ה"פלברה", ההווי על הספינה, זמן הגיבוש שבו כל הצוות שרים, רוקדים ומרימים את האוויר. "זה קורה גם עכשיו, כלי קריטי אצלנו", מבהיר המפקד.
מראים ריבונות בגבול עזה
סגן יהונתן עמרני מפקד צוות בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים נמצא בימים אלו בקו עזה. אנחנו מדברים איתו סמוך לנאום של ראש חמאס בעזה יחיא סינוואר שבו איים שאם בעזה יצטרכו מכונות הנשמה בישראל לא ינשמו. תזכורת למי שצריך שהגזרה הזו לא באמת שקטה אף פעם.
"גזרת עזה נמצאת גם בלי הקורונה בתקופה די רגועה", מבהיר סגן עמרני, "אבל אנחנו ממשיכים לעשות פעולות, להראות ריבונות ושאנחנו כאן". הוא מספר בזמן שברקע ניתן לשמוע את הירי של הלוחמים שמתאמנים במטווחים.
"גם בצד השני גילו קורונה ואתה מרגיש שהקו נרגע אבל זה לא משנה את השגרה הביטחונית שלנו. אותם סיורים, אותן עבודות על הגדר. פשוט עכשיו יש יותר סד"כ ככה שהעבודה אולי יותר קלה", הוסיף בחיוך והתייחס ליתרון היחסי בזה שיש עוצר יציאות.
הוא מוסיף שהמשבר תפס אותם כשהחלו את הקו, "רק גילו את המקרים הראשונים וזאת הייתה שבת שהייתי צריך לצאת. היו חבר'ה שסגרו שבת, אבל החטיבה ישר ספקה לנו אפילו מכונות כביסה ומיבשים, אז פשוט המשכנו את השגרה, על פי ההנחיות כמובן. אנחנו במוצב פלוגתי, סגורים עם עצמנו, לכן פחות מרגישים את המצב. אבל אתה רואה חדשות ומבין שזה משהו גדול".
צה"ל חילק את היחידות למה שהוגדר כ"קפסולות". אולם בצנחנים בגלל שפועלים בפלגות קטנות יחסית, יש זמני כניסה שונים לחדר אוכל לכל צוות, עד ארבעה בחדר והקפדה על היגיינה.
"ברור לנו שאם נידבק לא יהיה לנו תחליף כאשר כל כניסה למוצב דורשת אישור מג"ד", מספר קצין הצנחנים. "אנשים מתגעגעים הביתה אבל הם מבינים שאין מה לחפש בחוץ ופה לפחות יש להם מרחבים ומקומות להתאמן. אנחנו נחזיק ככה כמה שצריך, הכל במטרה לשמור על תושבי העוטף".
אש על קרקל בדרום גם בימי קורונה
את סגן ג'אז רייגן ("אבא שלי גיטריסט ומכאן השם") המשרתת כמ"מ בפלוגה מבצעית של גדוד קרקל שנמצא בגבול מצרים, אנחנו פוגשים זמן קצר אחרי ניסיון הברחה. הכוח של קרקל ספג אש מכמה חוליות רתק של המבריחים.
"זה הסתיים מאוד טוב מהצד שלנו, נפגעים היו רק בצד שלהם", סיפרה בגאווה. "זה קו עם שגרה מאוד שוחקת ואנחנו כמפקדים צריכים להוביל את החיילים קדימה. הסביבה עצמה מדהימה ובין היתר אני לוקחת את החיילים לריצות פה בשטח". סיפרה על חיי היום יום.
"בהתחלה החיילים היו בשוק מזה שנשארים תקופה בבסיס כשאף אחד לא יודע לאן זה הולך", היא משתפת בתגובות איתן התמודדה. "זה שכולם ביחד נותן דחיפה לחיילים, זה דבר שמאוד מחזיק אותנו. יש רגעים של קושי אבל כשרואים שהמפקדים עושים הכל זה מושך אותם קדימה".
על תפיסת הקו בזמן שבבית כולם נמצאים בהסגר היא אומרת. "אנחנו בקשר הדוק עם ההורים, גם מסבירים להם שדווקא פה הסיכון להידבק הכי נמוך. ההורים שלי שמחים שאני פה. אמא שלי אומרת שהיא לא יכולה לצאת מהבית ואני שולחת לה תמונות נוף יפות של הגזרה".
הקצינה הלוחמת מדגישה שבתוך מגבלות הנגיף שום דבר לא פוגע בשגרה המבצעית. "כלום לא עוצר בגזרה ואנחנו על זה, כל יום אנחנו מתמודדים עם הברחות, אנשים שמנסים להתקרב למוצבים וזה משמר את המתח המבצעי של החיילים. אם צריך נמשיך ככה עוד חודשים".
ממריאים מעל מדינה בהסגר
רס"ל א', מכונאי מוטס בטייסת מסוקי יסעור 114 מספר על חיל האוויר שעובד בקפסולות, אחת שנמצאת בבית ואחת בטייסת.
הוא משתף שלפני שלושה שבועות התחילו כל מני לחשושים בנושא הקורונה. "פתאום אומרים "חבר'ה אתם לא יוצאים הביתה" וזה סוג של כאפה, עכשיו צריך להבין מה עושים עם הקורונה הזאת. זה לא היה שוק טוטאלי, יותר הלם, בעיקר לאנשי הקבע עם המשפחות".
מטרת הקפסולות בחיל האוויר היא לשמור על רציפות תפקודית מבצעית תוך הקטנת הסיכוי להדבקה שתשבית את טייסת מסוקי היסעור.
"פתאום מטייסת מאוחדת אסור לך ללחוץ ידיים או לפגוש מישהו מקפסולה אחרת. אם אתה שייך לקפסולה אחת ובת הזוג שלך באחרת, אתם לא נפגשים". את חברתו אגב הוא ראה פעם אחרונה לפני שלושה שבועות "וכרגע אני לא אראה אותה עוד הרבה זמן".
הוא משתף בחוויה שלו מטיסות היסעור מעל מדינה בהסגר: "באוויר יש טיפה תחושה של ריקנות כשאתה לא מצליח להבין איך באמת הגענו למצב הזה. עדיין, אנחנו נמשיך ככה עד שיגידו לנו אחרת".
מבודדים במטוס 16-F
סגן ר', טייס F-16 ב"טייסת הנגב" מבסיס רמון מספר על טייסת קרב שחולקה לשלוש קבוצות, שכל אחת מהן מבודדת באופן מוחלט. אירוע לא פשוט לטייסת קרב.
"הטייסת מתאמנת ומבצע פעילות מבצעית כמו בשגרה", הוא ממהר להבהיר למרות המצב. "די מהר התאמנו את עצמנו בשלב מאוד מוקדם תוך שמירה על רציפות תפקודית".
"בחודש האחרון התחלקנו לקפסולה שהיא סוג של משמרת כשלא מתראים בכלל עם האחרים. עדיין מתחקרים ביחד ומשתמשים בטכנולוגיה שעובדת יפה", הוא מספר על הזום בגרסת חיל האוויר. "יש הרבה פתרונות טכנולוגים ברשת חיל אווירית שרואים אחד את השני וגם משתדלים שהצוותים שטסים יהיו הומוגניים".
בסיס סגור ומסוגר זה משהו שגם אצלם לא רגילים אליו. "חד משמעי מרגישים את הדרמה גם ברמון. קשה לא לצאת מהבסיס וזו באמת תקופה הזויה. המראה של מדינה ריקה זה לא משהו שרואים ממטוס קרב, אבל זה ניכר בתחושות של הטייסת ובעיקר מאנשי המילואים שמגיעים מבחוץ. המרחק לא מפריד אותנו ממה שקורה בכל המדינה, אבל באוויר מתרכזים במשימה".
"למי שבזוגיות קשה יותר מלרווקים"
סגן נועם פרל מגדוד 82 בחטיבה 7 מוצב עם חייליו בצפון רמת הגולן, שם הטנקים שלהם מסוג מרכבה סימן 4מ' החדשים מוכנים להגיב לכל אירוע חירום. לקו הם הגיעו בדיוק כאשר המשבר החל להתפתח בישראל. "הגענו לפני חודש, עוד לא היו הגבלות והצוות שלי הספיק לצאת שבת. במוצ"ש כבר אמרו לנו להתכונן להסגר כאשר הצוות השני סוגר כבר שבת רביעית".
"הבעיה הכי מורכבת זה למי שנמצא בזוגיות", הוא מספק הסבר מעניין, להם יותר קשה מאשר לרווקים. גם ככה אנחנו יוצאים כל שבת שניה, אז חופש זה לא מה שאתה מחפש מבת הזוג".
הוא מוסיף שבמקרה שלהם חלוקת הצבא לקפסולות פחות רלוונטית. "אנחנו פועלים ממוצבים קטנים, המחלקות שלנו פרוסות לאורך הקו. מספר לא גדול של חיילים נמצאים בכל מוצב כך שזה יתרון לטובתנו. כשאמרו לי שנכנסים לבידוד היינו רגועים כי גם ככה אנחנו מבודדים בתוך עצמנו. עוברים את זה יחד".
גם הוא משדר מסר ברור שהחיילים מוכנים בלי קשר לקורונה. "אנחנו בסד"כ מלא בגלל ההסגר, לכן פועלים כרגיל ואפילו אפשר לעשות יותר משימות. מהמבט שלנו לא רואים שינוי בגזרה. אנחנו חזקים פה ושומרים על ההווי, נמשיך ככה כמה שצריך".