'ה'מעצור' בנשקו של הלוחם מסיירת גולני לא היה מעצור טכני בנשקו האישי אלא מעצור מנטלי בראשו. המעצור בראש לא קיים מהיום אלא כבר מאז אינתיפאדת היחידים ב-2015 כשארגונים וגופים פוליטיים החלו לערער את היסודות המוצקים של נהלי הפתיחה באש הצה"ליים.
הגיבוי והחיפוי הכי יעילים ללוחם שפותח באש הם לא הגיבוי הפיזי בשטח, אלא של מפקדיו ששלחו אותו למשימה. כשאין גיבוי, שיקול הדעת של הלוחם עובר למחוזות הבעייתיים והמעורערים של האינטרס האישי, כשאין שדה ראיה רחב וברור של פקודות חדות וקצרות, המטרה שבין הכוונות הופכת להיות מטושטשת.
לוחמים חושבים היום 'משפטית' ואין דבר מסוכן מזה למבצעיות ולערכים הצה"ליים. ילד בן 20 לא צריך להכיר מושגים כמו פצ"ר, בית דין, הריגה וכדומה.
יצחק רבין ז"ל אמר פעם שכשהוא היה צריך לקבל החלטות ביטחוניות חשובות, היועצים המשפטיים היו יוצאים מהחדר. היום הם חייבים להיות בחדר.
את גזרת המחסום מאותו אירוע מדובר אני מכיר היטב באופן אישי. ב-2007 תפסתי את גזרת יצהר כמ"פ כולל את מחסום חווארה, מהמאתגרים והעמוסים ביותר שיש.
התמודדתי עם אירועים כאלו על בסיס יומי במשך כחצי שנה ועם זאת לא חווינו משהו דומה. לא כי הלוחמים שלי היו יותר התקפיים מהלוחם המדובר, אלא כי פקודות הפתיחה באש נחרטו להם בעצמות לפחות פעמיים ביום. התדריכים היו כל כך חדים, שהם ידעו באמצע שנ"צ מתי מעבירים ניצרה לבודדת ומתי לא.
עוד אלמנט מדאיג שאני מזהה בשנים האחרונות, הוא איכות הוצאת המשימה (שאותה ביקר גם מח"ט גולני בתחקרי הנוכחי), איכות ההכנות והתרגולים. לוחם שלא ברור לו מתי יורים ומתי לא, מפקדיו הם הראשונים שצריכים להיגרע מלחימה. מפקד בצה"ל הוא השפיץ של החנית ואם הוא לא מחודד ודוקרני אז גם לוחמיו לא.
הפיקוד הבכיר בצה"ל צריך לחזור לעקרונות ולתרבות שגרמה לצה"ל שלנו לנצח במלחמות, במבצעים, בקרבות או סתם בסטנגה. צבא רציני צריך לחיות בתוך 'קפסולה' מתמדת חפה מפוליטיקה, תקשורת וכל אורח שהוא לא במדים.
היינו במחסומים, בעמדות, במגדלי השמירה, במארבים ובאלמנות קש והאירועים החריגים שתוחקרו, נלמדו ולעיתים גם הוקעו - היו בד"כ בגין עודף אגרסיביות, כי לחימה זה עסק אלים ויצרי.
ליבי על הלוחם, אני יודע מה זה לצלוח מסלול בסיירת, כמה מאמץ, לילות לבנים ומבחנים הוא עבר כי להיקרא לוחם סיירת גולני, נצר וממשיך דרכם של גיבורי ישראל עשויים ללא חת.
למען ביטחון המדינה אני מתפלל שהצבא יעבור בהקדם ניקוי אורוות שיאפשר לו לחזור ולהיות צבא לוחם, ערכי ומנצח. תקראו לי בשמות, אבל עדיף עבור כולנו להרגיע סוסים דוהרים - מאשר לבעוט בפרות זקנות. פוליטיקאים, מפקדים ועיתונאים, בחייאת, תנו לצה"ל לחזור להיות מנצח.
הכתוב הינו טור דעה.