בתחילת החודש תקפו לוחמי טליבאן מוצב מרוחק של צבא ארה"ב, בסמוך לגבול עם פקיסטן. עשרות רעולי פנים הגיעו מהוואדיות הסובבות את המוצב, מרגה שמו, בחסות הערפל. קרב עקוב מדם נערך, אך התוצאה בסופו הייתה חד-משמעית: כ-70 הרוגים בקרב אנשי הטליבאן, מול אפס הרוגים בקרב הכוחות האמריקנים.
הטליבאן לא מפסיקים לנסות
אין זו הפעם הראשונה שמותקף המוצב המרוחק מרגה, שנמצא במחוז האפגני פקטיקה. חודש לפני מתקפה זו, שנערכה ב-8 בנובמבר, פתחו אנשי הטליבאן במתקפה דומה על אותו המוצב בדיוק. גם שנה קודם לשתי המתקפות הללו, באוקטובר 2010, הגיעו מאות חיילי רגלים מהטליבאן, חמושים בטילים וברובי קלאצ'ניקוב, לקרוא עליו תיגר. גם אז זה נגמר בניצחון טקטי חד משמעי לאמריקנים: יותר מ-90 אנשי טליבאן נהרגו במתקפת האש הנגדית, שכללה ירי מצד הלוחמים במוצב, טילים שנורו ממסוקים ופצצות מוכוונות-לוויין. שוב, אף לא אחד מהחיילים האמריקנים מצא את מותו בקרב – אם כי הלחימה הותירה לא מעט צלקות פסיכולוגיות בקרב חלק ניכר מהם.
זה לא שחיילים אמריקנים לא נהרגים באפגניסטן; מדי יום חיילים מקפחים את חייהם, בעיקר עקב פיצוצי מטעני צד מאולתרים. אך באותו מוצב מרוחק, חיילי החי"ר מפגינים כושר עמידה מרשים, מוכנות וגם לא מעט מזל. השאלה היא כמה זמן המזל יחזיק, בהתחשב בכך שקרבות מסוג זה – כלומר בהיקף גדול במיוחד, על מוצבים מבודדים – הולכים והופכים תדירים יותר ויותר.
במלחמה עקובה מדם באפגניסטן, שני הקרבות הדומים באופיים, שאירעו בהפרש של חודש, הם משמעותיים. הלחימה המתמשכת סביב מוצב מרגה מדגישה הן את מיומנות החיילים האמריקנים, למודי עשור של מלחמות, שממשיכים לפעול במרץ רב באזור (כפי שניתן לראות בסרטון שבסוף הכתבה); והן את יכולת הטליבאן לאסוף כוח גדול כנגדם, על אף מאמצי נאט"ו לאטום את הגבול עם פקיסטן, ובתוך כך "לחנוק" את ההתקוממות האפגנית.
מטוסי קרב וחיילי חי"ר משתפים פעולה בהגנת המוצב
חטיבת החי"ר 172, היחידה שכרגע מוצבת באזור, מחזיקה בידע נרחב לגבי השיטות הטקטיות של הטליבאן. חייליו משתמשים ברשת הוואדיות האזורית על מנת להשתחל לנקודה ממנה אפשר לירות על המוצב – שעל אף שאינו מוגדר כבסיס, הוא בגודל של מגרש פוטבול. אחרי שנאספים לפחות עשרות מהם, הם פורצים מלפחות שלושה צדדים שונים. ברגע שהירי מתחיל, הם יודעים שכנראה יש להם דקות ספורות עד שמסוקים ומטוסי קרב יגיחו מעל ראשיהם. אבל ב-8 בנובמבר, מזג האוויר הגרוע אולי גרם להם לחשוב שהפעם תהיה אחרת. "הם האמינו שהעננים הכבדים והערפל ימנעו מאיתנו לפוצץ אותם", אמר לאתר Wired קפטן דישיין גריסר, מפקד המוצב. "וזה לא קרה".
בעוד הלוחמים האמריקנים הרגליים איישו את הקירות ואת הבונקרים של המוצב, מטוסי F-15 ו-F-16 של חיל האוויר האמריקאי הגיחו והפילו שמונה פצצות מוכוונות. לדברי מפקד המוצב, זה קרה בדיוק בזמן. "הם הניעו מטען נפץ מאולתר על כלי רכב, והובילו אותו אלינו. אחרי שפגעו בנו הפצצות הראשונות, קיבלו דיווחים שהאויב אומר 'אנחנו נסוגים, יש מטוסי קרב בשמיים'".
לא פחות מ-70 לוחמי טליבאן מצאו את מותם מחוץ למוצב ב-8 בנובמבר – זו הערכת החיילים האמריקנים שהגיעו לאסוף את חלקי הגופות ביום שלמחרת, הליך סטנדרטי לאחר מתקפה גדולה. כאמור, לא היו אבידות בקרב האמריקנים. אבל עם כזאת היסטוריה באזור, הלוחמים שמאיישים את המוצב ודאי מבינים שזאת רק שאלה של זמן, עד שהמוצב המרוחק שלהם שוב יהווה מטרה למתקפה נוספת, שעלולה גם להסתיים אחרת.