זה היה שבוע סוער במב"מ (מערכה שבין המלחמות) הימית שישראל מנהלת מול האיראנים כבר מאז סוף 2019. ב-29 ביולי 2021 נפל דבר במערכה החשאית בים, כאשר כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) "מתאבדים" פגעו במכלית במפרץ עומאן.
כמו במקרים קודמים, גם לספינה הזאת לא היה קשר ישיר לישראל. היא בבעלות יפנית והפליגה תחת דגל ליבריה, כספינה המופעלת על ידי חברת זודיאק, שבבעלות משותפת של איש העסקים הישראלי אייל עופר. כלומר מבחינת האיראנים, תקיפה נגד ישראל עם מה שמכונה "מרחב הכחשה" רחב.
רק שהתקיפה הזאת הייתה שונה. בניגוד למקרים קודמים, הפעם כיוונו את הכטב"מים לגשר הספינה, מה שהביא לשני הרוגים. הקברניט הרומני ואיש אבטחה בריטי. "לא מדובר בתוצאה מקרית", אומר השבוע גורם צבאי בכיר. בשיחה עם mako טוען הבכיר כי בניגוד לרוב הפרסומים, "לאיראנים יש יכולות גבוהות מאוד בתחום והם ידעו שהפעם יהיו נפגעים. יש פה הסלמה מכוונת".
האיראנים, שלא מעט שירותי ביון קבעו שהם אחראים לתקיפה, החליטו להסלים מערכה שדווקא ישראל היא זאת שפתחה בה. בפעולת התקיפה האחרונה, הם העמידו את ממשלת ישראל וראשי מדינות נוספות בפני לא מעט דילמות.
הגורם הצבאי הבכיר איתו שוחחנו, ביקש להדגיש כי: "כל מבצע שמגיע לאישור מדיני מוצג יחד עם הסיכונים הגדולים והקטנים שהוא מייצר". חשוב היה לו להדגיש את הדברים, על רקע פרסומים קודמים לפיהם צה"ל משך כביכול את הדרג המדיני למערכה הימית החשאית, במסגרת המב"מ.
לדברי הגורם הצבאי, לו רקע נרחב בתחום היחידות המיוחדות, לפני כל מבצע ברמות האלה מתכנס פורום מו"ג (מבצעים וגיחות), בלשכת שר הביטחון ולא פעם זה נעשה בנוכחות ראש הממשלה בעצמו או מי מטעמו שמוסמך לכך.
ישראל כפי שניתן להבין, נכנסה לכאורה ועל פי פרסומים זרים, למערכה חשאית שונה מזו שניהלה בסוריה, שם הייתה לה עליונות מובהקת לפחות ברמה הטקטית-מבצעית.
הזירה הימית היא סיפור שונה. בחדרי חדרים הדעות כיום חלוקות וישנם לא מעט בכירים שלדעתם, כפי שהעלו בלא מעט דיונים, הרחבת המב"מ לזירה הימית הייתה טעות אסטרטגית קשה, שפגעה בעליונות של ישראל במרחב הסורי והלבנוני, שם המערכה כבר הרבה פחות חשאית.
כשמכליות איראניות התחילו להתפוצץ ובישראל חילקו צל"שים
המלחמה החשאית בים לא החלה השבוע ולפחות על פי פרסומים זרים, בנוסף לטענות של פרשנים מישראל, לא האיראנים הם אלה שפתחו בה. השורשים של המלחמה הזו מתחילים בסוריה, במסגרת מה שמכונה המב"מ - המערכה שבין המלחמות, נגד התעצמות חיזבאללה ואיראן בסוריה.
הערכה היא שמערכה זו החלה בשנת 2013, אז הבינו בישראל שהאיראנים שהגיעו לסייע למשטר אסד במלחמת האזרחים, פועלים גם להתבסס שם ולסייע לחיזבאללה.
התקיפה הראשונה שיוחסה לישראל יצאה לפועל בינואר 2013, אז הושמדה שיירת נשק באזור דמשק. חוץ מטילי נ"מ ואמל"ח שיועד לחיזבאללה, בתקיפה נהרג הגנרל האיראני חסן שאטרי, מי ששיקם את חיזבאללה אחרי מלחמת לבנון השנייה.
במאי אותה שנה נטען שחיל האוויר ביצע שורת תקיפות בסוריה וככל שהזמן חלף כך גברו הפרסומים הזרים בהם יוחסו לישראל תקיפות שם. באוגוסט 2017 מפקד חיל האוויר דאז, אלוף אמיר אשל, חשף שישראל תקפה "מטרות רבות" בשטח סוריה. במרץ 2018 היה זה כבר הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, שחשף כי בוצעו למעלה מאלף פעולות מעבר לגבולות ישראל.
תחילה מטרת המב"מ הייתה מניעת התעצמות חיזבאללה והתבססות האיראנים בסוריה. כשמטרה זו לא הושגה הפוקוס עבר לפגיעה באמצעי לחימה איכותיים ובעיקר במה שמכונה פרויקט דיוק הטילים.
גם בתחום הזה, התקיפות המיוחסות לישראל בעיקר עיכבו את ההתעצמות ולא מנעו אותה לחלוטין. ככל הנראה לאחר שההבנה הזו חלחלה לדרגי הפיקוד של צה"ל והממשלה, הוחלט לחפש מקום חדש להפתיע בו את האיראנים ולנהל נגדם מערכה חשאית.
אי שם בסוף 2018 תחילת 2019 נוספה למערכה האווירית והמודיעינית גם הזירה הימית. בעולם החלו להתפרסם דיווחים על תקלות ופיצוצים בספינות איראניות, בעיקר מכליות נפט שהיו בנתיב לסוריה. אולם לפחות מבחינה תקשורתית וציבורית אף אחד לא קשר את זה לישראל. בנוסף היה נוח להתעלם מהמסרים האיראנים כי פעולות אלה לא יעברו בשתיקה.
לצד חיל האוויר, חלק המוערך בכ-50 אחוז ממבצעי המב"מ בוצע על ידי חיל הים ולכן, לצה"ל נראה היה טבעי מאוד להטיל עליו את המשימה בזירה הימית. על פי פרסומים זרים, חיל הים החל לפעול נגד למעלה מ-120 מכליות נפט של משמרות המהפכה.
אותן ספינות נרכשו או נבנו באופן עצמאי כדי לשוט לסוריה, בלי להפעיל מערכות GPS ותחת דגלים של מדינות שונות וחברות קש. חוץ מסחר בנפט לא חוקי, בישראל טוענים שעל האוניות האלה היו גם אמצעי לחימה אותם האיראנים הבריחו לסוריה ולבנון.
בזרוע הים פיתחו יכולות חדשות, לצורך ביצוע המבצעים במרחק גדול מישראל ובאופן חשאי. צוללות הדולפין וספינות הטילים מסדרות הסער, יצאו יחד עם שייטת 13 למרחקים אדירים והחלו לפגוע בספינות של משמרות המהפכה.
בישראל כמו גם ברוב מדינות העולם לא נשמע דבר על אותם מבצעים, אולם מדי פעם דובר צה"ל פרסם דיווח עלום על צל"שים לשייטת 13, לשייטת ספינות הטילים, הצוללות וגופי מודיעין שונים.
חשיפת המבצעים החשאיים: המלחמה עולה מעל לפני הים
הזירה הזו נשארה חשאית, עד שבחודש מרץ האחרון ה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם דיווח בו נטען כי ישראל פגעה במספר גדול של כלי שיט שהובילו נפט מאירן לסוריה. גורמים עלומים בארה"ב וככל הנראה גם במדינות באזור, סיפרו באותה כתבה כי ישראל עשתה שימוש בצוללות, כוחות מיוחדים ומוקשים ימיים כדי לפגוע בספינות מאיראן, שמצדה שמרה על שתיקה.
עוד דווח בוול סטריט ג'ורנל על תקיפה ישראלית נגד יותר מ-12 ספינות כאלה. בניו יורק טיימס דווח לאחר מכן שבאיראן עצמה מאשימים את ישראל בתקיפה של למעלה מ-20 ספינות. חלק גם באמצעות טורפדו. הערכה היא שגם המספר הזה קטן ממה שהותקף באמת.
האיראנים אולי ישבו בשקט, אבל החלו לחשוב על תגובה ולאסוף מידע על ספינות ישראליות ובבעלות של ישראלים. בין השאר הם תקפו ספינה בבעלות איש העסקים הישראלי רמי אונגר.
_i.jpg "הקומנדו הימי של איראן (צילום: sayyed shahab-o- din vajedi, Wikipedia Commons)")
צוותי קומנדו של משמרות המהפכה נצמדו אליה עם סירת מהירות באזור מיצרי הורמוז והצמידו מוקשים, שהתפוצצו אחרי שהתרחקו משם. אחרי התקיפה של הספינה הזו התברר שבאזור היו עוד כמה תקיפות כאלה, שבזמן אמת ייחסו אותם לח'ותים בתימן.
חודש אחרי החשיפה של הג'ורנל והטיימס, שוב הותקפה ספינה איראנית, רק שהפעם היה מדובר בתקיפה חריגה לאותה מערכה. באפריל הותקפה הספינה האיראנית,"סביז", מכלית נפט שעברה הסבה ומשמשת כ"בסיס צף" של משמרות המהפכה בים האדום, סמוך לחופי תימן.
מישהו הגיע אליה בחשאי והצמיד לדופן שלה מוקשים ימיים. על פניו זה היה נראה כמו הסלמה מצד ישראל, אחרי שתקיפת מכליות הנפט גרמה אומנם נזק כלכלי, אבל לא פגעה בהמשך השיט והאספקה לסוריה.
גם האיראנים הגבירו מצדם את התקיפות נגד הספינות שבבעלות ישראלים, כאשר השבוע זה כבר הגיע לשיא, עם ההרוגים הראשונים ואף דיווחים על חטיפה של ספינות במפרץ. המערכה הזו חשפה למעשה את "הבטן הרכה" של ישראל בתחום הימי, מדינה ש-95 אחוז מהיבוא שלה מגיע דרך הים.
מה שאזרחי ישראל לא יודעים הוא שבצה"ל ובמערכת הביטחונית, יש לא מעט ביקורת על פתיחת החזית הימית מול האיראנים. זרוע הים קטנה מדי לביצוע של משימות הגנה מעבר לטווחים הקרובים. בטח שאין לה יכולת להגן על אלפי הספינות, שעושות את דרכן בכל יום לישראל מכל קצוות תבל.
בניגוד לתחום האווירי, שם יש לישראל שליטה מלאה וגם הבנה שהאיראנים לא יפילו מטוסי נוסעים למשל, בזירה הימית הסיפור שונה לגמרי. יכולות ההגנה של צה"ל מוגבלות מאוד ולאיראנים יש מנגד אפשרויות תגובה רבות.