צבא מצרים נחשב לאחד מהגדולים בעולם. מקום 14 ברשימה של גלובל-פייר-פאוור, רק מקום אחד מתחת לצה"ל, בהפרש מזערי. הצבא, שמונה יותר מחצי מיליון חיילים ומפעיל את מערכות הנשק מהמשוכללות בעולם, הוא זה שאחראי הלכה למעשה לנפילתו של מורסי, נשיא מצרים השני שמודח לאחר שנה בלבד. מדובר בלא פחות מרגע היסטורי, משום שבניגוד לעבר הצבא הדיח נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות – עובדה שמלמדת אותנו על עוצמתו של הגוף הזה, כמו גם האהדה שהוא זוכה לה בקרב העם. "כשיצאו ההמונים לתחריר הם פנו לצבא שיעשה את מה שצריך", אמר קצין מצרי.
אין ספק שצבא מצרים, השולט ב-40 אחוז מהכלכלה, הוא הכוח החזק במדינה, אבל האם מדובר גם בכוח השולט? מומחים לאזור מסבירים שאנשי הצבא לא מעוניינים בשלטון, אלא רק מבקשים לשמור על הדומיננטיות והאינטרסים שלו במדינה. בניגוד למה שקורה בסוריה, לוב ואלג'יר הסיכוי שנראה במצרים חיילים פותחים באש לעבר ההמונים שואף לאפס.
למרות זאת, אנחנו עדים בימים האחרונים לעשרות הרוגים במצרים כאשר העימות בין אנשיו של מורסי לבין הצבא המצרי מחריפים. בד בבד, הצבא המצרי שולח כוחות גדולים לסיני כדי להילחם בארגוני הטרור שהשתלטו על האזור בעקבות ההפיכה. בעזרת נתונים רשמיים ומומחים, אנו סוקרים את כוחו של צבא מצרים – באוויר, בים, ביבשה, בקרב המנהיגים והעם, וכמובן מהזווית הישראלית.
מכונת מלחמה שמשמשת כאי של יציבות
מאז שנות השמונים עבר הצבא המצרי מהפך אדיר מפלטפורמות נשק סובייטי לנשק מערבי, כשהמצרים למדו את הלקח ולא מסתמכים על מקור נשק אחד. מלבד ציוד רוסי שנשאר (מוצא בהדרגה מהשירות) רכשו המצרים נשק מצרפת, ארה"ב, סין ועוד. חיילי הצבא המצרי מתאמנים עם המתקדמים שבצבאות ערב וגם מבחינת גודלו מדובר בצבא הגדול ביותר באפריקה וכאמור, אחד מהצבאות הגדולים והחזקים בעולם.
מהזווית האווירית מדובר בחיל שהוא לא פחות מהרביעי בגודלו בעולם בכמות מטוסי ה F-16, כזה שזכה לקפיצת מדרגה טכנולוגית בשלושת העשורים האחרונים. למצרים יש כ-500 מטוסי קרב, מהם 220 מטוסי F-16, טייסת מיראז' 2000 צרפתי, ו-230 מסוקי קרב. בכל שנה מאה מצרים מסיימים קורס טיס משולב עם תואר אקדמאי. טייסי הצבא המצרי מתאמנים באופן קבוע נגד טייסים אמריקאים ואירופאים ובנוסף כנגד טייסי F-15 סעודים בכדי לעמוד על נקודות התורפה של מטוס זה. בראיית המצרים, כל זאת הושג מול איום הייחוס האווירי שמציבה ישראל ומולו נוצר איזון כמעט מלא, בעיקר תוך רכש מערכות זהות או דומות. ראשי חיל האוויר המצרי מקפידים לעמוד לא רק על עליונותו המבצעית והטכנולוגית של החיל, אלא גם על תרומתו לחברה ולכלכלה המצרית, פיקוח על הגבולות הארוכים, חיפוש והצלה של אזרחים במצוקה וסיוע מיוחד במקרה אסון.
כמו חיל האוויר גם חילות היבשה המצרים ידעו עדנה ב-30 שנה האחרונות. צבא מצרים מפעיל יותר מ-700 טנקי אברהמס אמריקנים שמיוצרים במפעלים במצרים, כך שמלבד העוצמה הצבא מספק תעסוקה לאלפי מצרים. יחד עם שאר הדגמים לצבא המצרי יש לא פחות מ-3,600 טנקים וחיילי החי"ר נשענים על כמה מאות נגמ"שי ברדלי אמריקאים ו-m-113, עליהם מחפים אלפי תותחים וכמות אדירה של טילי נ"ט, לקח שנשאר מימי מלחמת יום כיפור. לצבא מצרים מאות טילי קרקע-קרקע, ביניהם ניתן למצוא את ה-MLRS שנכנס גם לשורות צה"ל. כמו כן הצבא המצרי מחזיק כוח נחתים גדול רכובים על נגמ"שים שמסוגלים לעבור מכשולי מים קשים (למשל תעלת סואץ), ומספר יחידות מיוחדות שאומנו על ידי ארה"ב, tf-333, tf-777, tf-999 –יחידות קומנדו שנועדו לבצע משימות מודיעין מיוחדות ומסוגלות לטפל באירועי טרור.
גם בים המצרים מציגים עוצמה וטכנולוגיה, כאשר חיל הים המצרי הוא מהגדולים באזור. לצי יש עשר פריגטות – כלי שיט גדולים נושאי טילים, בעלי יכולת השמדת צוללות, הנחתת מסוקים וגם יכולת נ"מ. לשם השוואה, לישראל אין פריגטות אלא רק מספר ספינות טילים שמתקרבות בעוצמתן לכוח המצרי. המצרים מפעילים כיום 4 צוללות ומחפשים מקור להגדלת הצי בלפחות עוד שתיים. לצי יש זרוע אווירית בדמותם של 35 מסוקים לתקיפה, השמדת צוללות וחיפוש והצלה. המסוקים פועלים מהספינות ומבסיסים שקרובים לחוף. לצי המצרי יש לא פחות מ-105 ספינות סיור (רובן במסגרת משמר החופים) שיחד עם הפריגטות ושאר כלי המלחמה מגנים על חופי מצרים וכמובן על תעלת סואץ.
קצינים וחיילים פופולאריים בקרב העם כמו בישראל
"המעמד של הצבא מאוד מרכזי ולמעשה זה המוסד השלטוני שבשנים האחרונות זוכה, עם עליות וירידות, לתמיכה מאוד רחבה בקרב העם כמעט כמו בישראל", מסביר פרופסור יורם מיטל, מומחה למצרים ויו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון. "חשוב להגיד שמעמדו של הצבא גבוה משום שהוא הסולם של המוביליות בחברה, כלומר אם היית קצין ועשית קרירה בצבא אתה ומשפחתך די מסודרים. זה סטטוס חברתי ובדרך כלל התנאים של הקצינים, בעיקר הבכירים, מאוד טובים. בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מה שהם קוראים מלחמת רמדאן, המעמד של הצבא, שהשיג במלחמה זו הישגים אדירים, מעמדם של אנשי הצבא ובעיקר של הפיקוד הבכיר הרקיע שחקים. המעמד החברתי הזה גם התחזק משום שהשיטה הייתה כזו שמי שמגיע לדרגה כמו אלוף אצלנו פותח כמעט באופן אוטומטי קריירה נוספת, בדרך כלל מושל של אזור במצרים שזה תפקיד מאוד בכיר, או שר או מנכ"ל בסקטור העסקי. משהו שמזכיר לנו מקום קרוב", אומר פרופ' מיטל.
פרופ' מיטל מציין שלמרות כל זה מצד שני הצבא נתפס בעין חשדנית, בעיקר על ידי הסקטור של המשכילים בחברה ומצדם של האסלאמיסטים. המשכילים היו רוצים לראות משטר דמוקרטי שבו המוסד הצבאי לא היה מעורב כל כך עמוק בענייני המדינה, כפי שקורה מאז שנות ה-50. לאחים המוסלמים יש ניסיון קשה מאוד עם כוחות הביטחון מאותה תקופה, מאז שנות ה-50 המשטר פתח במערכה על האחים והעמיד אותם בפני בתי דין צבאיים, למרות שהם אזרחים, ושלח אותם למאסר בתנאים מאוד קשים. מיותר לציין שגם אם היית רק חשוד בחברות לאחים לא היית מגויס לצבא.
דבר אחד בטוח: צבא מצרים מבצע לא מעט פעולות יזומות שנועדו להציג אותו כחלק מהמהפכה ומהעם. מטוסי קרב טסים מדי פעם בשמי כיכר תחריר ומוציאים עשן בצבעי דגל הלאום. הצוות האווירובטי של חיל האוויר המצרי צייר ביום הדחתו של מורסי לב בשמיים ומסוקים טסים מעל עם דגלי הלאום. פרופ' מיטל מסביר שהרכב האתני של החברה המצרית שונה משאר מדינות ערב ולכן לא נראה מלחמות אזרחים כמו בסוריה או בלוב. "ההרכב של החברה מבחינת הלכידות, אתניות ולאומיות המצרית מאוד חזק, לא כמו בסוריה שם העלוואים הם כת נפרדת מהסונים או הברברים באלג'יר. הפיצול שם על רקע פוליטי אבל לא משהו שיכול לקרוע את החברה. לחייל המצרי יהיה מאוד לא סביר לפתוח באש על בני עמו".
אחמד עטיף, לשעבר קולונל בחיל האוויר המצרי נחשב במצרים לגיבור, מהטייסים הבודדים שהפילו מטוס ישראלי בקרב אוויר (לפחות על פי המצרים). לדבריו אין לצבא שום כוונה לשלוט במצרים אולם צריך לדעת לשמור גם על הדמוקרטיה. "במצרים הצבא זה העם והעם זה הצבא, מדובר בגיבורים במיוחד מאז מלחמת רמדאן (יום הכיפורים) שבה הייתה לי הזכות להשתתף", הוא אומר. "זה נכון שמורסי עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות, למרות שגם פה היו טענות, אבל דמוקרטיה זה לא רק בחירות וצריך לדעת לשמור על זה, מי כמוכם היהודים יודע את זה. אחרי הבחירות מורסי רצה לקחת את מצרים למקומות לא טובים כמו סעודיה או איראן, להעביר חוקה אסלאמית שלא מתאימה לעם המצרי ולשלול את הזכויות של האזרחים. לכן לא הייתה ברירה והצבא יצא להגן על העם, זה קרה רק אחרי שההמונים בתחריר דרשו את זה מהחיילים הגיבורים שעשו את חובתם והגנו על העם, לפני זה לא הייתה שום התערבות של הצבא".
לדברי עטיף לא-סיסי אין רצון לשלוט במדינה ואין לו את תסביך ההפסד במלחמות ישראל, זאת מכיוון שהתגייס לצבא בסמוך להסכמי השלום עם ישראל. "הוא יחזיר את מקל השלטון לנשיא הנבחר בהזדמנות הראשונה. מי שיחליט מה יהיה זה העם והצבא זה חלק מהעם, אני רקדתי עם ההמונים בתחריר, ראיתי שם חיילים וקצינים במדים רוקדים עם העם בתחריר, אבל אם הטרוריסטים מהאחים המוסלמים יעברו את הגבול אז לא תהיה ברירה ויהיו חייבים להשמיד את האיום". ואכן ביום שני בבוקר תקפו חמושים את המתקן הצבאי בו מוחזק מורסי. הצבא פתח באש ממנה נהרגו לפחות 35 בני אדם לדברי הצבא חמושים ולדברי האחים אזרחים שהפגינו.
"אסור לישראלים להגיד לנו מה לעשות"
לקשר הישראלי יש משמעות עצומה בעיני המצרים, אומר פרופ' מיטל. "סיני זה סיפור עצום, הצבא המצרי מתוח בשנה האחרונה כפי שלא היה קודם לכן. גם אם הצבא המצרי היה מאוד רוצה להוציא מכה עוצמתית בסיני הוא מאוד מוגבל. ההגבלה היא הנספח הצבאי של הסכם השלום בין ישראל למצרים, ישנם סעיפים שנוגעים להגבלת סד"כ, תחמושת, כוח אדם ויש קווים מאוד ברורים. מה שישראל מאפשרת בכל פעם, הכנסת כוחות לוחמים, לא מספק והיכולת האווירית מאוד מוגבלת. אבל בתחילת השבוע הייתה התקפה על שישה יעדים של כוחות ביטחון בסיני. התמונה שיצא לי לראות הייתה שהצבא הרים מסוק אפאצ'י לאוויר שחיסל מכונית חמושים שתקפו את נמל התעופה ליד רפיח. הידיעה הזו, הכביכול כל כך פשוטה, היא בעצם שינוי מכיוון שאסור להם להחזיק שם מסוקי קרב בגלל הסכם. ישראל מאפשרת להם להכניס יותר כוחות מכיוון שמבינים פה שהקבוצות המיליטנטיות האלה לא מכוונות רק נגד כוחות מצרים אלא גם עושות מדי פעם פעולות נגד ישראל".
בימים האחרונים הועלה סרטון שמתעד הפגנה של תומכי מורסי בסיני. שם ניתן לראות את דובר הג'יהאד בסיני מכריז על הקמת "מועצת מלחמה" שתתמודד עם המצב החדש שנוצר אחרי הדחתו של מורסי. התומכים בסיני גם הכריזו בכלי התקשורת המצרית שבכוונתם להשתלט על אל-עריש וערים נוספות בחצי האי. בשל הדחת הנשיא מורסי בכוונתם להכריז על סיני כאמירות אסלאמית. עם כל זה צריך צבא מצרים להתמודד כשיד אחת קשורה מאחורי הגב בגלל מגבלות הסכמי השלום ובו בזמן שכוחותיו פזורים במצרים עצמה בכדי להגן על מוסדות שלטון ומתקנים אסטרטגיים.
אחמד עטיף מדגיש: "אסור לישראלים להגיד לנו מה לעשות וכדי שהאנשים אצלכם ידברו פחות כי זה רק פוגע במצב. סיני זה מצרים ומי שעושה בעיות יפגע אבל צריך לתת לגיבורים של העם לעבוד בלי הגבלה. אני יודע שמי שצריך מדבר עם הישראלים אבל הם עושים לפעמים צרות ואני לא מבין למה, הם לא נותנים לצבא המצרי להילחם וזה גם אינטרס שלכם". למרות כל האמור עטיף מדגיש שיש תאום ביטחוני עם ישראל ויש לו משמעות רבה גם לצד המצרי, אולם כזה שהם מעדיפים להצניע.
"מאז הפלת מוברק הערוץ הכמעט יחיד שבו יש הדברות טובה בין הצדדים זה הביטחוני והמודיעיני", מוסיף פרופ' מיטל. "לא הכל ורוד אבל מילת המפתח זה תאום ובזכות זה אנחנו מגיעים להדברות טובה. היחסים בין מערכת הביטחון במצרים לזו הישראלית הם דומה לאופן שבו קיפודים עושים אהבה, הם חייבים לדקור אחד את השני".