גבול מצרים 26 ק"מ צפונית לאילת, ה-18 באוגוסט 2011 סמוך לשעה 12 בצהריים. חולית מחבלים מגיעה לקו הגבול הפרוץ באותן השנים. שלושה מהם, על גופם חגורת נפץ וחמושים ברובי סער ורימונים, חוצים את הגבול לכיוון כביש 12 מתפרסים לאורך של כמעט ק"מ וממתינים.
זה היה הרגע בו החלה מתקפת הטרור מהקשות ביותר שידע האזור מזה שנים רבות. 8 ישראלים בהם 6 אזרחים, לוחם גולני וצלף של הימ"מ נהרגו במהלך המתקפה. עשר שנים אחרי, סוף אוגוסט השנה, לוחמי יחידת לוט"ר (לוחמה בטרור) אילת שהיו בין המגיבים הראשונים לאותה מתקפה, מסיימים אימון תקופתי הכולל מתארים כמו חילוץ בני ערובה מאוטובוס ומבנים. גם לא מעט תרחישים המבוססים על הפקת הלקחים מאותו אירוע.
עשר שנים אחרי וגבול מצרים אינו דומה בכלום לגבול השלום הפרוץ של שנת 2011. הקמה של יחידות חדשות להגנת הגבולות כולל חי"ר ושריון ייעודי, גדר משוכללת בהשקעת ענק, הקמה של חטיבות חדשות ויחידות מודיעין בצה"ל ובשב"כ, הן רק חלק מהשינוי בעשור שחלף.
מצד אחד הגבול מוגן ובטוח הרבה יותר. מהצד השני האיום שמגיע מסיני הפך משמעותי הרבה יותר. חממות של טרור צמחו במרחבים חסרי השליטה של סיני כמו פטריות אחרי הגשם. חטיבת יואב, יחידת לוט"ר אילת ועוד יחידות רבות פועלות ימים כלילות כדי למנוע את מתקפת הטרור הבאה ולא פחות מכך, לסכל במהירות את זו שמתכננים בעזה ובסיני.
"הגבול בסיני חזק, בירדן אנחנו עוד לא שם"
אל"מ יוגב בר-ששת, מפקד חטיבת יואב שצמח בחטיבת הנח"ל הוא האיש שאחראי כיום על הגזרה בה התרחשה מתקפת הטרור של 2011. בקרוב יסיים את המשמרת שלו, אחרי שהתמנה לסגן מפקד "עוצבת הפלדה", כשהוא רושם לעצמו הצלחה אחת ברורה: שקט, למרות לא מעט ניסיונות לפגע כשלרוב מדובר בסיכולים עליהם לא שמענו וספק שנשמע.
"מדובר בחטמ"ר (חטיבה מרחבית) מאוד וייחודי משום שאנחנו אחראים על שני גבולות מאוד ארוכים, 80 ק"מ גבול מצרים ו-230 ק"מ בגבול ירדן, שלכל אחד מהם יש מאפיינים שונים ואויב אחר. זה מצריך אותנו להיות מאוד יצירתיים במענה המבצעי לשני הגבולות. יש פה אתגר פח"עי (פעילות חבלנית עוינת) וגם פלילי", הוא מסביר.
"מבחינת החייל הוא פוגש בסוף מחבל. אבל לכל ארגון טרור יש את המאפיינים שלו. בסיני זה דאעש שיש לו את מבנה הכוח וסוג הפיגועים שאנחנו מכירים. בגבול ירדן מדובר יותר בארגוני הג'יהאד העולמי. כל גבול כזה מחייב אותנו בהיערכות שונה, כולל בהקשר של כשירות הכוח והבנת האיום".
בשנים האחרונות ארגוני הטרור בסיני, בעיקר דאעש, ניצלו את חוסר התפקוד השלטוני של מצרים במרחב כדי לגדול ולהתחמש, כשתוך כדי הם גם משגרים מסרים מאיימים לכיוון ישראל. עיקר הקשב של הארגונים האלה מופנה למלחמה עם הצבא המצרי אבל הם כבר הוכיחו שגם במצב הזה הם יודעים להכאיב.
בירדן המצב טוב בהרבה לאור השליטה ההדוקה של הצבא וגופי הביטחון שם במדינה ובמרחב. אולם לתוך כל הכאוס הזה נכנס עולם בפלילי שקשור בטבורו לעולם הטרור.
ההברחות הפליליות גם הן שונות מאוד מאלה של 2011. כיום הברחת סמים מגבול מצרים נראית כמו מבצע צבאי, כולל איסוף מודיעין ועמדות רתק, שלא מהססות לפתוח באש לעבר הכוחות המצרים וצה"ל, בכדי למנוע מהם את סיכול ההברחה.
"בהקשר הזה יש לי בשורה רעה ובשורה טובה", אמר המח"ט וביקשנו ממנו להתחיל דווקא מהטובה. "אנחנו לגמרי במקום טוב יותר ממה שהיינו אפילו במהלך השנה הקודמת בהקשר של הטרור הפלילי. יש ירידה דרסטית בכמות ההברחות, הרבה מאוד סיכולים של הברחות אמל"ח בגבול ירדן, סמים ומהגרי עבודה. הידע שלנו לגבי התשתיות, היכולת המבצעית שלנו ושיתוף הפעולה עם המשטרה והשב"כ, עברו קפיצת מדרגה פנטסטית וזה מביא תוצאות", מסביר אל"מ בר-ששת. עד כאן הבשורה הטובה.
"הבשורה הרעה היא שמדובר באתגר גדול מאוד כשיש עוד הרבה עבודה. באתגר הפלילי אתה לא יכול להפעיל את כל האמצעים שאתה רוצה. המאפיינים הרבה יותר מורכבים כשלא מדובר במחבלים, אלא אזרחים שבאים לעשות עבירה. יש פה מורכבויות מודיעינית ומבצעית. זה מצריך שיתוף פעולה עם הרבה מאוד גופים בתוך המדינה, כשזה מגיע עד לבתי המשפט ומערכת אכיפת החוק. יש פה הרבה מאוד מעגלים שאנחנו כצבא פוגשים בקצה על הגבול, אבל הפשיעה מתחילה הרבה מאוד אחורה".
"לשמחתי", מוסיף המח"ט, "זה מתחבר עם הבשורה הטובה, כי באמת אנחנו רואים היום עין בעין עם המשטרה וגופים אחרים את חשיבות הטיפול בתופעה, כשזה מתקדם בקצב שאפילו הייתי מגדיר כמפתיע".
לא מעט חלוקת קשב נדרשת מהצבא, כשמטבע הדברים הפוקוס העיקרי מופנה לגזרת איראן הרחוקה, סוריה, לבנון, עזה ושטחי הגדה. גבולות מצרים וירדן נחשבים לגבולות שלום. רק שהכל טוב ויפה עד שמגיע הפיגוע.
מח"ט יואב מבין את זה ומסביר שמבחינתו: "ברגע ששמו אותי שם זה המקום הכי חשוב בעולם. נכון שלצה"ל הגדול יש עוד עיסוקים. גבול סיני נחשב חזק מאוד ומאורגן עם מכשול משמעותי ואיסוף חזק. גבול ירדן חלש יותר בהקשר של המכשול אבל מתחיל להתעצב. הגדר נמתחת ויש עוד פעולות תשתית משמעותיות. לא מדובר בזירה המרכזית של צה"ל וטוב שכך, כי אלה גבולות שלום, אבל יש יותר משאבים שמושקעים כשיש עוד עבודה. גבול ירדן עדיין לא נמצא במקום הנכון אבל בדרך לשם".
מבחינתם, המשימה העיקרית היא לקום בכל בוקר ולחשוב מאיפה יבוא הפיגוע הבא ואיך למנוע אותו. בסיפור הזה יש מרכיב מאוד משמעותי, כפי שמסביר המח"ט וזה שיתוף הפעולה הביטחוני עם מצרים וירדן.
עד כמה שניתן לפרט לגבי הנושא הוא מסביר ש"שיתוף הפעולה הטקטי עם המצרים והירדנים משמעותי מאוד. מבחינתי זה מכפיל כוח בהקשר של היכולת שלנו למנוע ולסכל פח"ע בשני הגבולות וגם בהקשר של העולם הפלילי".
אל"מ בר-ששת מוסיף כדי להדגיש ש"אם השבוע שלי הוא מאה אחוז אז השת"פ איתם זה חמישים אחוז. זה דרמטי למרות שמדובר בשת"פ טקטי. היכולת של הצבאות לעבוד יחד כשלכל אחד האינטרס שלו אבל בצורה מכבדת, זה דבר שמביא תוצאות וחשוב לכל המדינות".
לוט"ר אילת: "סיירת מטכ"ל" של הגזרה
חטמ"ר יואב אחראית על גזרה ענקית ומרוחקת במושגים מקומיים. במקרה של אירוע מתפרץ ייקח לצה"ל הגדול כמו גם ליחידות המיוחדות זמן יקר עד שיגיעו לגזרה. מבין כלל מרכיבי הכוח של החטיבה, ללוט"ר אילת שהיא יחידת מילואים יש מקום מרכזי במענה המהיר והיעיל לו החטיבה נדרשת בכל מצב חירום.
אל"מ בר ששת מסביר ש"אם קורה עכשיו אירוע בעזה או באיו"ש צה"ל יכול לרכז מאות לוחמים בזמן מאוד קצר. אם משהו כזה בגזרה רחוקה כמו אצלנו, ישנו קושי גדול לרכז סד"כ של כוחות לוחמים ומפה החשיבות הגדולה של לוט"ר אילת".
המח"ט המשיך ופרט על היחידה: "יש פה כוח מצויד עם רכבים מזוודים המאפשרים לי לקבל בכמה דקות לוחמים בעלי יכולות מאוד גבוהות בזמן מאוד קצר. אם הם לא היו הייתי צריך להסתדר עם סד"כ הרבה יותר נמוך ולכן מבחינתי הם ג'וקר לכל אירוע".
"מדובר באנשי מילואים, חוץ ממפקד היחידה ושבט גרעין קטן. חבורה עם ניסיון וגאוות יחידה מאוד גדולה. לוחם בן 35 שעבר לא מעט דברים והוא בעל משפחה מעניק ראייה מאוד גדולה לכל אירוע".
רס"ן א' מפקד כיום על יחידת לוט"ר אילת והוא המפקד הראשון של היחידה שאינו איש מילואים. הוא הגיע ליחידה אחרי שנים ארוכות כלוחם ומפקד בימ"מ. זאת בעקבות החלטה של מי שהיה אז מפקד אוגדת אדום, תא"ל גיא חזות, להפוך את גרעין הפיקוד למקצועי המבוסס על אנשי קבע.
את השיחה עם רס"ן א' קיימנו אחרי שהיחידה סיימה אימון במה שמוגדר כמקצועות הליבה. "אנחנו מתאמנים על תרחישים מתפרצים שמכונים מ'אפס למאה'. למשל אירוע טרור מתפרץ, מורכב ואלים מאוד. לתוך הדבר הזה אנחנו צריכים להתארגן מהר ולהתערב. למעשה אלה אירועים שנקבל אותם אחרי שהתחילו ולכן אין לנו זמן ואנחנו חייבים להיכנס אליהם מהר בלי טקסים מיוחדים".
המשמעות היא שלוחמי הלוט"ר של רס"ן א' יכולים למצוא את עצמם באירוע שבו מחבל נכנס לבית מלון גדול באילת, פתח באש לכל עבר ולקח אזרחים כבני ערובה. במקרה כזה הלוחמים יודעים להיכנס במהירות כשמצד אחד הם מנקים כל חדר וחדר ומצד שני חותרים למגע כמה שיותר מהר ויורים באופן מאוד סלקטיבי, כלומר רק על המחבל.
לסיטואציה הזו הם מתאמנים גם במקום קטן וצפוף כמו אוטובוס. בזכות האימונים הרבים לוחמי הלוט"ר של רס"ן א' יודעים לחדור במהירות לאוטובוס מלא נוסעים ולהרוג רק את המחבלים לפני שהם מספיקים לבצע טבח המוני. מדובר בסוג לחימה מהקשים והמורכבים ביותר וזה משפיע כמובן על מה שנדרש מהם.
"ביחידה אתה יכול למצוא את עצמך בסביבה של טרור אלים, יש בה אזרחים, כנראה כוחות שהגיעו לפנינו ולא מעט בלבול ובעיות שליטה. אתה יכול גם למצוא את עצמך באירוע כמו שהיה בעין נטפים, שהוא שונה לגמרי, על הגבול אל מול צבא ושונה לגמרי באופי שלו כשבסוף צריך לזכור שזאת יחידה שהיא במודל מילואים. זה מאתגר, כשאנחנו יודעים למצוא את הקווים המנחים ואופן האימון המתאים".
רס"ן א' היה שם גם במתקפת הטרור בכביש 12 לפני כעשור כלוחם ימ"מ. היחידה שלו כמו גם כוחות נוספים הוקפצו לאזור בשל התראה מודיעינית. אולם למרות המודיעין ההערכות של צה"ל כמו גם ההיערכות הייתה שגויה וכך, הכוחות מצאו עצמם בקרב קשה בו נפגעו לא מעט אזרחים.
שלושת המחבלים שהיו חלק מחוליה גדולה יותר שחצו את הגבול, פתחו באש לעבר כלי רכב אזרחיים וצבאיים. עוד בטרם הגיעו הכוחות לזירת הקרב, אחד המחבלים פוצץ עצמו על אוטובוס ריק כשהם הורגים את הנהג ומחבל נוסף רצח ארבעה אזרחים כשפתח באש לעבר רכב פרטי. ירי בוצע גם מהצד המצרי על ידי שאר החוליה ששכבה ברתק.
"היה שם חצי יום קרב מאוד אלים ואגרסיבי עם לא מעט כוחות. היו שם הימ"מ, לוט"ר אילת וגם כוחות הבט"ש של הגזרה. אותי זה תפס כלוחם ימ"מ בפלגה של היחידה שהגיעה לגזרה ערב קודם בסמוך להתראת המודיעין. ברמה האישית זה אירוע שנוגע בי כי איבדנו חבר טוב, את רנ"ג פסקל אברהמי ז"ל, לוחם הפלגה שנהרג, מה שמייצר עבורי חיבור רגשי לאירוע", סיפר רס"ן א'.
"השלב שפסקל נהרג בו היה שלב שבו היינו בטוחים שסיימנו את העסק והכל הסתיים", משחזר רס"ן א', "אבל הסתבר שלא סיימנו את העסק". גם ללוחמי הימ"מ או לוט"ר אילת שרגילים ללחימה של "מאפס למאה", לא היה פשוט לחזור שוב ללחימה עצימה.
"הסיפור המנטלי נפשי זה חלק בלתי נפרד מהמקצוע", אמר רס"ן א'. "לחזור לאפס ושוב להתרומם למאה זה קשוח מאוד. לא רק בהיבט הפיזי. לכן חשוב מאוד לדבר עם הלוחמים ולייצר מה שאנחנו קוראים לו תודעה מחשבתית. אנשים צריכים להבין איך האירוע הולך להיראות, להתאמן דומה לאירוע ולדבר אותו כדי לא להיות מופתעים".
ואיך עושים את זה תוך כדי האירוע עצמו? "זה כבר קורה באוטומט. הרעיון זה כמה התכוננת והתאמנת נכון לפני האירוע. אני יכול להתכונן עד מחר לאירועי לחימה אבל יודע שהסיכוי שזה יקרה כמו בתרחישי הייחוס קלושים. לכן צריך להבין את האירוע, להכיר את האויב ולדעת איך להתאמן אבל גם להתכונן".
בימ"מ כמו גם בלוט"ר אילת נהוג לתחקר על אירוע, אימון ופעולה. תחקיר גלוי ועמוק שמטרתו אינה למצוא מי פעל לא נכון או אשם, כי אם איך לתחקר. בזכות זה המכונה המשומנת הזו פועלת ביעילות במשך שנים ארוכות.
"סיפור חיינו בלוט"ר אילת זה זמן", אומר רס"ן א'. "זאת יחידה מגיבה שפועלת כשהאירוע מתחיל. אם היכרנו מראש שהולך לקרות משהו זה בונוס ולנו אסור להתכונן לאופי כזה של אירועים. אנחנו צריכים להתכונן לסוג של אירועים שכבר התחילו עכשיו אתה מכיר את האירוע ומפה אתה בזמן מינוס. אם אתה לא יעיל, אתה לא במקום שבו כל אחד יודע מה לעשות או לצורך העניין רק לוחצים על כפתור והכל מתחיל לזוז, אז סימן שאתה לא בכיוון".
14 שנים שירת בימ"מ עד שעבר ללוט"ר אילת. "קודמיי בתפקיד היו אנשי מילואים. ואז הגיע מאו"ג בשם גיא חזות שהסתכל על היחידה והבין כמה חשוב לחזק אותה עוד יותר, כמה חשוב להביא מפקד מעולם התוכן ואנשי הימ"מ זה המקצוע שלהם. ככה אני הגעתי לפקד על לוט"ר אילת".
אגב, כדי לעשות את זה הוא העביר את כל משפחתו, אישה ושני ילדים לגור בעיר אילת. "אחרי שלוש שנים בתפקיד אני מבין היום את מה שתא"ל חזות הבין אז. הוא הסתכל לבעיה, פירק אותה והבין מה צריך לקרות כדי לפתור אותה. הוא הבין כמה חשוב איש קבע בפיקוד על היחידה".
רס"ן א' מספר שגזרת הפעולה של לוט"ר אילת ב-2011 היה שונה לגמרי מזו שהם פועלים בה כיום. כיום הגבול מבוצר, יש יותר כוחות ויותר אמצעים גלויים וסמויים. באופן אישי גם הם פתוחים הרבה יותר. הלוחמים של היום יודעים לדבר, לשתף קשיים ומחשבות. אם צריך במסגרת מסודרת של היחידה ואם צריך אז בין חברים לצוות על כוס בירה.
"היום הסיפור המנטלי נפשי מקבל הרבה מאוד מקום, בישראל ובעולם, זה לא משהו שצריך להתבייש בו", הדגיש. הוא מוסיף שהתחקיר עצמו יש בו משהו מנקה טוב ובריא. "אני מאמין בנוסף לזה שניתן להכין את הנפש אם תתאמן נכון ותשאף להפגיש באימונים את הלוחם עם כל מה שיפגוש באירוע, רעש, לכלוך ועוד תצמצם נזקים נפשיים עתידיים ואני מאמין שאפשר לעשות את זה אם מתאמנים נכון ומדברים נכון. כמובן שנפש האדם היא עדינה ותמיד זה יכול לקרות".
עשר שנים אחרי מתקפת הטרור, אומר מפקד יחידת לוט"ר אילת כי היחידה שלו עשתה תהליך ענק בהקשרים של בניין כוח, תפיסת אימון ואיך נכון להתאמן, שיעורי בית וגם למידה מכל העולם.
"סיימנו יום אימונים למספר צוותים ואתה אומר לעצמך יש פה על מי לסמוך. יש פה יחידה שתדע איך לפעול במצבי חירום, לתת מענה וזה משהו שחשוב לומר. אנחנו מבינים את האויב ומרגישים מאוד נוח עם היכולות שלנו. מקום טוב יותר מאשר לפני 10 שנים".
לסיום שאלנו את אל"מ יוגב בר-ששת מה צופן העתיד בכל הקשור לגזרת חטמ"ר יואב. לדבריו: "דאע"ש סיני הוא עדיין האויב המרכזי. מההתרשמות שלנו המצרים עושים שם עבודה מצוינת אבל אנחנו יודעים שיש לדאע"ש כוונות בלי שום כוונה לצאת לחופש. זה ארגון שתמיד מפנה עין לכיוון ישראל ולכן בהחלט יכול להיות שנתעורר בוקר אחד עם פיגוע מכיוון סיני. בסך הכל הגבול הזה מבחינה מבצעית, איסוף ומודיעין מוכן בצורה טובה, אבל לא לעולם חוסן ותמיד צריך להיות מוכן ומודאג. בהקשר הפלילי אני חושב שאנחנו הולכים למקום טוב יותר ככל שהשת"פ הרב ארגוני ימשך".
על בגבול ירדן אומר המח"ט: "הסיפור הפח"עי ימשיך לאיים עלינו אם כי בסבירות נמוכה ביחס לגבול סיני. הצעדים שקורים שם, בניית המכשול, פרויקטים של איסוף והשת"פ עם המשטרה, הופך את הגבול הזה חזק יותר. צריך לומר שרוב הברחות הנשק לישראל מגיעות משם, לכן ככך שיהיו יותר פעולות, זה ישפיע גם על פנים המדינה ונרגיש את זה בתוך הערים בהקשרים של פשיעה. זה בהחלט הכיוון".