כשאני התגייסתי עדיין לא היו בנות קרביות בצה"ל, לפחות לא ממש. באותה שנה, התפקיד בו שירתתי נחשב קרבי. הייתי מדריכת שריון גאה, הקרביות שלי קיבלה ביטוי בשעות על גבי ימים שהפכו שבועות בשטח. לימדנו חיילים קרביים, בסדיר ובמילואים, ואף על פי שלא לחמנו בפועל, הרגשנו הבנות הכי קרביות בשטח.
שנה לאחר מכן החלו להיפתח עוד ועוד תפקידים קרביים לבנות. לוחמות מג"ב, לוחמות תותחנים, לוחמות נ"ט ועוד הרבה תפקידי לוחמה קרביים לבנות. השנה אחותי הקטנה מתגייסת ועם גיוסה אני שומעת על עוד תפקידים קרביים המוצעים למתגייסות, שבתקופתי לא היו קיימות.
יצאתי לברר את היתרונות והחסרונות העומדים מאחורי "להיות קרבית בצבא" ולצורך כך פגשתי חמש בנות קרביות: שני, ששירתה בפלוגת לוחמות -"נחשול" של חיל האיסוף הקרבי. טל ששירתה כלוחמת אב"כ בחיל הנדסה קרבית. אילת ואסיה ששירתו כלוחמת קרקל, אילת המשיכה כמפקדת וסמלת, אסיה היתה גם מפעילת האמרים ומ"כית. ויוספה (שם בדוי) ששירתה שנה בקורס טיס עד שעזבה עברה לתפקיד כתומכת לחימה.
מה גרם לך לבחור בשירות קרבי?
אילת: "בחרתי ללכת לקרבי קודם כל כי אח שלי ואבא שלי היו בקרבי. רציתי להיות חי"רניקית כמו האנשים ששומעים עליהם שמגנים על הארץ, ואמרתי לעצמי שאם הם יכולים אז גם אני יכולה. רציתי לתרום כמה שיותר למדינה, כי ככה חינכו אותי. בהתחלה שמעתי על המנתץ של תותחנים וכשקיבלתי את המנילה ראיתי שתותחנים רובאי 03 קרקל באותה תקופה היה 05, לא היה לי מושג מה זה קרקל. ראיתי חי"ר, ראיתי רובאי 05, הלכתי על זה".
טל: "הדבר הראשון הוא שאני מאמינה בשוויון זכויות לנשים והדבר הנלווה לכך הוא גם חובות, אישה לא יכולה לדרוש רק את זכויותיה בלי למלא את החובות גם. רציתי למלא תפקיד חשוב במערך הלחימה. בנוסף תמיד עסקתי בספורט, היה לי ברור מאז הצו ראשון שאני אהיה לוחמת".
יוספה: "בחרתי בשירות קרבי כי עניין אותי התפקיד. זה נראה לי כמו הרפתקה שלא יצא לי לחוות בשום מסגרת אחרת".
שני: "רציתי להיות לוחמת כי רציתי לתת משהו למדינה בחזרה ולא רק לסמן וי על שירות צבאי. אחרי שעברתי את הגיבושים תהיתי מעט אם כדאי לי לחתום שלוש שנים - בזמנו זה היה נשמע הרבה מאוד זמן ולבסוף החלטתי שאני לא רוצה לתהות כל חיי מה היה אילו הייתי מתגייסת להיות לוחמת, אז פשוט התגייסתי להיות לוחמת זו חוויה מדהימה, היה לי שירות מדהים".
אסיה: "בכיתה י"א, כשהייתי בגדנ"ע, המפק"צית שלי הייתה לוחמת קרקל לשעבר, ודרכה שמעתי על קרבי. הייתה לי אופציה ללכת לעתודה, החלטתי שאני מעדיפה לרוץ על ג'בלאות. לא הלכתי לקרבי בגלל התרומה למדינה, אלא בגלל שרציתי לעשות כמה שיותר בצבא, מניחה שזה פשוט חלק מהאופי שלי. בהתחלה לא היה לי אכפת איזה תפקיד קרבי, אבל במהלך גיבוש הלוחמות ננעלתי על קרקל ואני לא מתחרטת על זה לרגע".
מה היתרונות בלהיות קרבית?
אילת: "קודם כל האנשים שנשארים איתך. אלו אנשים שבלי ספק הייתי הורגת ונהרגת בשבילם. בנוסף למדתי להשתמש בכל מיני נשקים, מבחינתי זה די מגניב. את יודעת שאת תורמת ונותנת מעצמך הכל. את רואה כמה חזקה את. וכמובן שמקבלים מדים של בנים ולא את המדים המכוערים של הבנות".
יוספה: "מפתחים חסינות מסוימת, פיזית ומנטאלית שנשארת גם אחר כך במובן של אין שום דבר שאני לא מסוגלת לעשות, שום אתגר שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד עימו".
טל: "תחושת השליחות והתרומה היא משהו עוצמתי שלא חוויתי בכזאת עוצמה בשום דבר אחר שעשיתי. יתרה מכך, אני חושבת שלתפקיד היה משמעות מכרעת בעיצוב האישיות שלי".
מה החסרונות בלהיות קרבית?
יוספה מזכירה שמתגייסות הבוחרות בשירות קרבי, לא רק בוחרות תפקיד שהוא יותר קשה פיזית ונפשית, אלא גם מתחייבות לשירות של 36 חודשי שירות סדיר וגם שירות מילואים בעל אופי דומה וסדר גודל זהה לגברים קרביים: "3 שנים שירות חובה שמשאיר אותי במובן מסוים לתקופה לא קצרה בהרגשה של "שנה אחרי כולם", כי העדפתי להתרוצץ בחולות. זה פער שעדיין קיים ואיפשהו לפעמים מציק".
שני: "לעיתים המרחק הרב מהבית והיציאות המועטות יכול ליצור קושי בניהול מערכת יחסים או בכלל קשר עם חברים והבית".
טל: "הרוב המכריע של בנות המחזור שלי עם בעיות פיסיות כאלו ואחרות שנגרמו בצורה כזו או אחרת מהשירות הצבאי. אני לא אומרת שאנחנו יותר חלשות פיסית מגברים אבל בשורה התחתונה, סטטיסטית, אחוז הנשים לעומת אחוז הגברים בתפקידי לחימה שמשתחררים עם בעיות פיסיות הוא הרבה יותר גבוהה, ובסופו של דבר ההבדל המרכזי הוא הכאבים בזמן הריון".
אילת מרחיבה על בעיות רפואיות שעלולות להיגרם: "במהלך שירותי לא היה בגדוד שלנו התאמת משקלים יחסית לגוף הסוחב. גם לא היינו מוכנות לשמוע על זה - אמרנו וחשבנו שמה שבנים יכולים גם אנחנו יכולות. נדפקו לי הברכיים, לחברה שלי יש פריצת דיסק, עוד כמה בנות מהמחלקה שלי פסלו מקצוע בגלל בעיות רפואיות. רוב הקרביים גם יוצאים עם בעיות ברכיים לאו דווקא רק קרקלניקיות".
אסיה מספרת על עוד נקודה שמפריעה לה: "בדרגות הגבוהות בצה"ל עדיין ממשיכים לא להאמין בתפקיד הלוחמת ובבחורות שמאיישות אותו. שירדו לשטח ויראו מה באמת הולך ביחידות בהן יש נשים לוחמות, ויבינו כמה שאנחנו לא שונות מהגברים".
האם הרגשת שונה במהלך השירות הקרבי?
יוספה משתפת מהשירות הקרבי שלה: "היו נותנים לנו כל מני הקלות, 5 ק"מ פחות בחלק מהמסעות הארוכים, זמנים מעט ארוכים יותר למעבר בבחנים של ריצות וכאלה. והיה גם ב"בוחן מסלול" ספסל ליד הקיר שמעליו צריך לקפוץ כחלק ממסלול המכשולים עם נשק קסדה ואפוד מלא. מותר היה לנו להשתמש בו אבל היינו באות כל שבת בבסיס להתאמן על לקפוץ מעליו ובסוף גם הצלחנו! זאת הייתה תחושת סיפוק אדירה ועד היום התמונה היחידה מהצבא שיש לי תלויה-אני וחברה באפוד מלא ישובות מחייכות מנצחות - על הקיר".
טל מספרת שלא הרגישה שונה משאר החיילים הגברים, ועם זאת מספרת על הבעייתיות של שילוב נשים בתפקידי לחימה: "כשיש נשים בפלוגה עם בנים-רבים מהם חושבים שזה "מוריד" מהגבריות שלהם, מהמאצ'ו הגברי, בין אם הם אומרים את זה בפה גלוי ובין אם לא".
אילת: "בקרק"ל הבנים לא ממש רצו להיות שם. אז הרגשתי יותר קרבית ויותר מורעלת מהם. הם היו ממש שבוזים ואנחנו עשינו את רוב העבודה. ככל שהגענו ל"ותיקות" אז הבנים התחברו אלינו יותר והם חברים ממש טובים שלנו עכשיו".
יוספה אומרת בעצב, "למרות שאני רוצה להאמין שקיים שוויון מוחלט – אנחנו, הבנות, חלשות יותר מבחינה פיזית".
אבל אסיה מסיימת בנימה אופטימית, "בקרק"ל כמות הבנות גדולה מכמות הבנים, כך שבהחלט לא הרגשתי שונה ביחס לאחרים. היחס לבנות אצלנו היה זהה לכל השאר בכל היבט אפשרי".
אני חוזרת לדמיין את אחותי בתפקיד קרבי בצבא, ומגיעה למסקנה שכדי להנות על הדרך, להתנסות בחוויה הצבאית המיוחדת, לצאת להרפתקה ולהרגיש את התרומה, אין ספק שכל מתגייסת צריכה לחשוב על התפקיד בו היה יכולה לתרום כמה שיותר. בשביל חלק מהבנות, בדומה לבנות אלה, התשובה היא להיות קרבית או לא להיות.
