בתחילת השנה הודיע משרד הביטחון על ההחלטה לבחור את מטוס ה-M-346 של חברת "אירמקי" האיטלקית כמטוס האימונים הבא של חיל האוויר. משמעות ההחלטה היא שבשנת 2014, אז יגיעו המטוסים החדשים, יסתיים עידן היסטורי שהחל עוד בשנת 1967: עידן מטוסי הסקייהוק, מטוסי הקרב הוותיקים בצה"ל. רגע לפני שהציפור הזקנה עוזבת את שמי ישראל יצאתי לסיור בטייסת הנמר המעופף, האחרונה שמפעילה את המטוס, ויחד עם אנשי הטייסת נזכרנו ברגעים הגדולים שלו במדי החיל ובשעות הקשות במלחמת יום כיפור.
בכניסה לטייסת אני פוגש את רס"ן ארז, סגן מפקד הטייסת. לחיל האוויר הוא הגיע אחרי שירות של שנתיים וחצי ביחידת דובדבן ולטייסת העיט הגיע מטייסת הנגב, שם הטיס מטוסי סופה (F-16I). "בעבר היו ארבע טייסות עיט (שמו העברי של הסקייהוק)", מסביר רס"ן ארז ומוסיף שהמטוס האמריקאי היה הראשון שנמכר לישראל אחרי שהצרפתים החליטו להפסיק למכור לנו נשק. "עם הזמן הם יצאו ממבצעיות בגלל כניסה של אמל"חים חדשים שהעיט לא יכול לקחת, וכל המערך הצטמצם בעצם לטייסת הזאת. מה שאומר שביחס לטייסת רגילה יש לי הרבה מטוסים".
טייסת "הנמר המעופף" אחראית היום על אימון טייסים בחיל האוויר. אחרי שפרחי טיס מסיימים את קורס הטיס הם מגיעים לטייסת הסקייהוק כדי לעבור את האימון שיהפוך אותם לטייסים סדירים. פה הם לומדים טיסה קרבית. "הם טסים עם מדריכים מנוסים ולומדים לטוס במצבים יותר מסוכנים שכוללים קרבות אוויר או קרבות עם יותר מטוסים באוויר", מסביר רס"ן ארז. תחום נוסף עליו אחראית הטייסת שייך גם הוא לבית הספר לטיסה – הכשרה של נווטי קרב בשלב האחרון בקורס.
5,000 פצצות, 853 גיחות: הסקייהוק במלחמת יום כיפור
"מטוס הסקייהוק התחיל לטוס ב-1954", מספר תא"ל במיל' שמואל בן רום, טייס קרב עוד מימי מלחמת ששת הימים ומפקד טייסת סקייהוק במלחמת יום כיפור. "המטוסים שהגיעו אלינו בסוף שנות ה-60 היו מטוסים ישנים כבר אז. הדגמים הדו מושביים הם בני 45 פלוס, וחלק טסים עד היום. זה מחייב מערך תחזוקה מאוד יסודי ובזה הכוח של חיל האוויר".
בניגוד לשאר מטוסי החיל הסקייהוק האמריקאי החל כמטוס קו שני מהרגע שנכנס לשירות. במלחמת ההתשה השתתפו טייסי הסקייהוק בתקיפות בתעלה ובסוריה. בשנת 1970 מפיל אל"מ עזרא דותן ז"ל, שכונה בחיל האוויר מר סקייהוק, זוג מטוסי מיג 17 סורים, אחד מהם באמצעות רקטות נגד טנקים. שעתו הקשה ביותר של מערך העיט בחיל האוויר הייתה ללא ספק במהלך מלחמת יום כיפור. כמחצית ממטוסי העיט שהיו בסד"כ החיל הופלו במלחמה. "אחת מהטייסות איבדה 17 מטוסים", מספר תא"ל במיל בן רום.
בן רום עצמו השתתף בימים הראשונים של המלחמה כטייס פנטום בטייסת העטלף. ביום הרביעי של המלחמה נהרג סא"ל אהוד שלח, מפקד טייסת מגיני הדרום, ובן רום נשלח לפקד על הטייסת. "מינו אותי להיות מחליף שלו שזה מקרה די נדיר שבמלחמה לוקחים טייס מסוג מטוס אחר לפקד על טייסת". בן רום לומד את המטוס ואת הטייסת שלו תוך כדי המלחמה; הוא עושה את קורס ההסבה הקצר ביותר בחיל, ובזמן המלחמה מקבל אישור לטיסת אימונים אחת לצורך הכרת המטוס. הטיסה השנייה שלו כבר הייתה גיחה מבצעית.
"אחרי טיסת ההכרות שלי עם המטוס יצאתי לטיסת קלע", מספר בן רום. "מדובר בטיסה בה המטוס מגיע בטיסה נמוכה מרחוק ומושך למעלה ואז תוך כדי משחרר את הפצצות שממשיכות למטרה בזמן שהטייס חוזר לגובה נמוך. זו תקיפה לא מדויקת אבל אם אתה משחרר 12 פצצות זה מכסה שטח נרחב. הטיסה הראשונה שלי הייתה להוביל שיירה של מטוסים לתקיפה כזו. טסתי במטוס דו מושבי כדי לקחת איתי טייס מנוסה שישגיח עלי. בכל זאת, טיסה ראשונה".
מיד אחרי שבן רום זורק את הפצצות שלו הוא עולה לגובה, מפקח על שאר המבנה שלו ומתריע על שיגור טילי נ"מ מהצד המצרי. "את הפצצות שיחררתי בסדר אבל אחרי כמה זמן מצאנו את עצמנו קצרים מאוד בדלק. הסיבה הייתה שטסתי בדגם דו מושבי וזכרתי את כמויות הדלק של הדגם החד מושבי. טייס הביטחון שלקחתי איתי חשב שאם אני מפקד טייסת אז אני מחליט אם להישאר עם פחות דלק. הוא נתן לי את הקרדיט ולא העיר על זה. הגענו לנחיתה בבסיס על טיפות הדלק האחרונות כי לא רציתי לנחות כמפקד טייסת בבסיס אחר בגלל הביזיון. זו הייתה הפעם האחרונה שלקחתי איתי טייס נוסף בקוקפיט".
כאמור המערך סופג במלחמה אבדות מאוד קשות כשלחלק מהמטוסים יש מערכות נגד טילים מאוד ישנות ולחלק אחר אין בכלל מערכות הגנה. "תוך כדי המלחמה עשו איזה שיפור במטוס שנתן לו הגנה נגד טילי חום וכנראה הצילו לא מעט טייסים", נזכר בן רום. כמו בשאר החיל ימי הלחימה הראשונה של המערך מתנהלים באי סדר ואחוזי פגיעה גבוהים.
"לקח לטייסת זמן להתארגן כמו בשאר הטייסות כשעיקר האבדות שלנו, ארבע מחמש מטוסים, היו בארבעת הימים הראשונים. אחרי אותם ימים הראשונים, אז השתתפנו גם בתקיפות שדות תעופה וטילים בכל הזירות, אנחנו מתמקדים באזור התעלה ומשתתפים בכתישה של הארמיה השלישית. התחלנו להרגיש שהשגנו את העליונות האווירית גם אם חלקית ושאנחנו יותר מסודרים. היו אנשים שלא עמדו במתח ולא יכלו לטוס. היו תופעות פיזיות של הקאות. הבעיה היא לא לגרש אותם אלא לדעת איך לסייע להם להתמודד. הצמדתי להם מישהו יותר ותיק ומנוסה ורובם בגדול חזר לטוס במלחמה. אני חושב שביחס למה שעבר על הטייסת יצאנו מהמלחמה בסדר".
בן רום מספר על כך שבמהלך המלחמה הטייסת שלו ביצעה 853 גיחות, שיחררה 5,000 פצצות ורקטות מסוגים שונים והפילה כ-100 פצצות אלקטרואופטיות, "שזאת הייתה הפעם הראשונה שחיל האוויר השתמש בפצצות כאלה". הטייסת איבדה חמישה מטוסים. שני טייסים נהרגו ושניים נפלו בשבי, טייס אחד חולץ.
לאחר המלחמה טייסות העיט השתתפו גם בתקיפה באזור המובלעת הסורית, ומאוחר יותר מערך העיט ביצע תקיפות גם במהלך מלחמת לבנון הראשונה והשנייה. גם כיום הם מבצעים לא מעט גיחות מבצעיות, אך אלה אסורות לפרסום.
לא המטוס הכי יפה בחיל
מטוס הסקייהוק הוא, בלשון עדינה, אינה המטוס הכי יפה בחיל - כזה שמזכיר יותר את הגיבן מנוטרדאם אל מול מטוסי הקרב של היום. ולמרות זאת, טייסי הסקייהוק גאים מאוד במטוס שלהם. "זה המטוס הכי מיוחד בחיל האוויר", אומר רס"ן ארז נחרצות ומסביר: "קודם כל יש רק טייסת סקייהוק אחת בחיל האוויר. הוא מאוד מחבר את הטייס לאוויר כי אין לך מחשבים כמו בחדשים. יותר קשה להטיס אותו בגלל שאין פיצוי על טעויות קטנות או תמרון לא מיטבי שאתה מבקש. דבר נוסף שמייחד אותו זה שהמטוס הזה הוא היחיד שלא מקושר לכל חיל האוויר ברשת תקשורת. ישנה רשת שבה ניתן לראות את כל המטוסים של חיל האוויר. לנו אין את זה ככה שאתה כל הזמן חי את הטיסה ורואה את המטוסים סביבך. כל הזמן עם הראש בחוץ. אני יכול להגיד שביחס למטוס הקודם שלי, הסופה, שיש לך את המערכת הזו אתה לא צריך להוציא את הראש מהתא הכל נמצא לך בקסדה. בסקייהוק אין לך את זה אז אתה כל הזמן חי מחוץ לתא ומרגיש את האוויר".
רס"ן ארז מעיד שטייסים שמגיעים אחרי קורס טיס נרתעים בהתחלה מהמטוס, "בגלל כל מיני מאפיינים מכניים. למשל, אם לא עושים תמרון מיוחד זה גורם לגלגולים שאתה לא מתכוון לעשות אותם. זה מה שבגדול זוכרים". לדבריו לוקח לטייס הממוצע 50 גיחות להתרגל אליו – "ואז זה מטוס מדהים".
"את האהבה לטייסת ולמטוס אנחנו בונים בעיקר דרך החיבור לאוויר", מסביר רס"ן ארז עם דוגמא לא שגרתית. "אם אתה לוקח למשל את סבתא שלי שהיא בת 90 ותכניס אותה ל-F-16 היא תצליח לעשות כמעט הכול, כי זה מטוס מאוד חשמלי שדי עוזר לך. אתה רוצה לפנות ימינה, אתה מזיז את הסטיק וזהו. פה זה שונה. בפניה אתה צריך לעשות סדרת פעולות ככה שאתה הרבה יותר מחובר לאוויר ולטיסה האמיתית של פעם. זה מה שמחבר אותי למטוס".
למרות שמדובר במטוס ישן יש לטייסת עוד ארבעה סוגים של משימות מבצעיות שהיא עדיין מבצעת אולם אסור לפרט עליהן. הדבר היחיד שניתן לומר זה שהיא פעילה מאוד בתחום הלוחמה האלקטרונית. "הפעילות המבצעית היחידה שניתן לדבר עליה היא הפלה של כרוזים, ואנחנו היחידים שעושים את זה. המטה שולח לנו את הכרוזים ואת המקום שהוא רוצה שזה יגיע ואנחנו אחראים על הביצוע. זה מעט מורכב כי צריך לתכנן את הטיסה ככה שענן הכרוזים יגיע ליעד ושהמעטה עצמו לא ייפול במקום שיפגע במי שלא צריך".
בדרך לדת"קים (דיר תת-קרקעי) של מטוסי הסקייהוק מספר רס"ן ארז על משימה נוספת ומאוד לא שגרתית של הטייסת: "אנחנו עושים גרירה של דגל מטרה. זה דגל בגודל 30 מטר שמגיע בתוך מיכל כשהוא מחובר לכבל של 500 מטר. אחרי שמשחררים את זה באוויר באים מטוסי קרב ומתאמנים בירי על הדגל". נזכיר שהדגל מחובר לסקייהוק, גם בזמן הירי. "זה קצת מלחיץ", מודה רס"ן ארז, "אבל מדובר באימון מאוד חשוב למקלענות".
ידיות במקום כפתורים
אני עולה על אחד המטוסים ורס"ן ארז מסביר על המערכות שלו. התא שלו נראה קטן וצפוף. "רואים שזה מטוס יחסית ישן כי יש פה הרבה ידיות צהובות", אומר ארז. "הכל מאוד מכני; אם אני רוצה להוריד גלגלים בחירום אני מושך ידית, אם אני רוצה להוריד פצצות אני מושך ידית אחרת, בשונה מ-F-16 או F-15 ששם הכל כפתורים".
מהדת"קים אני ממשיך עם ארז למגדל הפיקוח בכדי לצפות בנחיתות של המטוסים. "מראה מאוד מרשים", מבטיח רס"ן ארז כאשר אחד המטוסים ניגש לנחיתה. "זו נחיתה של מדריך", הוא אומר, רק לפי הנגיעה של המטוס במסלול. אחרי הנגיעה הסקייהוק משחרר מצנח עצירה. "הוא ישחרר אותו בהמשך המסלול", אומר ארז, אלא שהטייס לא שיתף פעולה ושכח לשחרר את המצנח, שנגרר על המסלול. גם המטוס הבא מספק לנו אטרקציה, לאחר שמתברר שהוא מגיע לנחיתה עם תקלת קשר ומקבל עדיפות לנחיתה. "הפעם זה חניך", מכריז רס"ן ארז, הפעם רק על פי מראה הנחיתה.
אי אפשר לסיים את הכתבה בלי לספר לכם על הקמע של טייסת הנמרים המעופפים, נלסון החתול. "על שם אחד האמל"חים שיש לנו בטייסת", מסביר רס"ן ארז. " אנחנו מטפלים בו טוב. יש לו מיטה מפנקת, אוכל ומים. לפני שנה הוא נפצע באגן והוצאנו עליו 1,500 שקל לניתוח". כל שנותר לקוות זה שנלסון יקבל את המטוס החדש באותה אהבה, זאת למרות שעדיין אין לו את מורשת הקרב המרשימה של הסקייהוק.
