רב"ט יעקב טומרקין | שחייה
על מדים: בן 20, משרת כעובד כללי בבסיס שדה דב.
שיא: אלוף אירופה ב־100 מטר גב, מדליית ארד באליפות העולם ב־100 ו־200 מטר גב.
זה רק ספורט: "גדלתי באשדוד בבית שקרוב לים, אז אמא שלי התעקשה שאלמד לשחות מגיל צעיר, ומשם זה התגלגל. הייתי גם בחוגי ג'ודו וכדורסל, אבל איכשהו רק בשחייה הייתי טוב - אז נשארתי. בכיתה ח' החלטתי לעבור לגור בפנימייה של וינגייט. באותו רגע הבנתי שאם אני מוותר על העיר שלי ועל החברים שלי, זה הולך להיות המקצוע שלי בחיים".
תקווה אולימפית: "יש התרגשות מטורפת, תחושה שאני עומד כמה קומות מעל גג העולם. ביום שהשגתי את הקריטריון כדי להשתתף בלונדון 2012 הרגשתי הקלה גדולה מאוד, כי בסופו של דבר, זאת המטרה אליה אני שואף".
יעד: "המטרה שלי היא להגיע לחצי גמר. יכול להיות שאני עוד אמצא את עצמי בגמר אם זה יחליק בטעות, אבל בכל מקרה - תמיד יש את האולימפיאדה הבאה".
שירות ספורטיבי: "זאת אף פעם לא הייתה שאלה אם אני אעשה שלוש שנים בצה"ל או לא. נכון שאני לא לוחם, אבל חשוב שכל אחד ייתן את המקסימום שהוא יכול. בצבא עצמו יש המון פרגון. מפקד חיל האוויר לשעבר, עידו נחושתן, אמר לי שהוא עוקב אחרי התחרויות שלי, והמפקד שלי אפילו תלה תמונה שלי מהעיתון במשרד. זה רק מעלה את המוטיבציה להתאמן כשאתה יודע שתומכים בך".
"כשמתחרים אחרים מהעולם פוגשים אותי הם כל פעם מחדש בשוק. אני מסביר להם שאני לא לוחם, אבל החזקתי נשק בטירונות במשך חודש שלם אז לא כדאי לעצבן אותי. תמיד כשאני משווה אני רואה שיש משהו יותר בוגר אצל שחיינים ישראלים, ואני חושב שחלק גדול מזה קשור בצבא".
סמל גל נבו | שחייה
על מדים: בן 25, משרת ביחידת התקשוב בבסיס וינגייט.
שיא: אלוף ישראל ב־200 ו־400 מטר מעורב אישי ו־200 מטר פרפר. מדליית ארד באליפות העולם ב־2010 ב־400 מטר מעורב אישי.
זה רק ספורט: "גרתי בקיבוץ חמדיה, ובקיץ תמיד כולם נמצאים בבריכה. בגיל תשע התחלתי ללכת לחוג שחייה ולהתקדם. לא הייתי ממש בולט בהתחלה. ידעתי שאני טוב, אבל רק בגיל 18 התחלתי לנצח בתחרויות, וזה נחשב לפריצה יחסית מאוחרת. בכיתה י' הבריכה של הקיבוץ נסגרה, אז יצאתי מהבית כדי להמשיך להתאמן. באותו רגע הבנתי שזאת חתיכת התחייבות".
תקווה אולימפית: "זה חלום שאני מצליח להגשים בפעם השנייה בחיים, אחרי שהתשתתפתי באולימפיאדה בבייג'ין. הפעם יש יותר לחץ. לאולימפיאדה הקודמת הגעתי כמעט בטעות, אז יכולתי רק להפתיע לטובה. עכשיו זה יותר קשה לכוון רק לחוויה כיפית כי הציפיות של הסביבה יותר גבוהות, וגם אני מצפה מעצמי יותר".
יעד: "להעפיל בשני גמרים, אף שחיין ישראלי לא עשה את זה באולימפיאדה, וזה רף גבוה".
שירות ספורטיבי: "דחיתי את הצבא כדי להתאמן בקולג' בארה"ב, ככה שכשהתגייסתי כבר הייתי כמעט בן 23. אין ספק שזה היה די הזוי לעשות טירונות בגיל יחסית מתקדם. בסופו של דבר זאת הייתה חוויה מצחיקה, קצת מעצבנת ובעיקר מאוד מוזרה. מיד הבנתי שהמפקדים מכירים אותי, אבל הם שיחקו את המשחק של מ"כים קשוחים.
"אין מה לעשות, יש פער בין התרומה שהייתי רוצה לתת לבין התרומה שלי בפועל לצבא. אני כן רוצה לעשות צבא ולהיות כמו כולם, אבל זאת מערכת גדולה ומסובכת שאני לא תמיד יכול לתרום לה את המקסימום. עם זאת, נותנים לי את החופשות כשאני צריך, ויש הבנה כלפי הצרכים שלי כספורטאי".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
סמל גולן פולק | ג'ודו במשקל עד 66 ק"ג
על מדים: בן 23, משרת כעובד רס"ר בבסיס במרכז הארץ.
שיא: מדורג במקום ה־22 בעולם. אלוף ישראל, ובעל מדליית זהב מהמכבייה.
זה רק ספורט: "כמו כל ילד, ההורים שלי רצו לשלוח אותי לחוג, ואני החלטתי ללכת לחוג ג'ודו. השנים עברו, ולאט־לאט ראיתי שאני ממש מצליח בזה ושזה הופך ליותר מסתם תחביב, אבל רק בגיל 16 הבנתי שאני הולך להיות ספורטאי מקצועי. לא מעט פעמים הייתי צריך לוותר על יציאה עם חברים או אפילו סתם על להישאר בבית בשביל אימון, אבל עכשיו זה סוף־סוף מתחיל להשתלם לי".
תקווה אולימפית: "לפני שבועיים הוועד האולימפי לקח את כל הספורטאים הישראלים שעומדים להשתתף באולימפיאדה ליום גיבוש בים המלח. פתאום הייתי בהלם מזה שאני חלק מכל הדבר הגדול הזה. תמיד חלמתי להגיע לפה ועכשיו זאת גאווה גדולה בשבילי לדעת שבאמת הצלחתי. אפילו אריק זאבי כבר הספיק לזרוק לי כמה טיפים לקראת התחרות".
יעד: "הצבתי לעצמי כמטרה לעבור את הסיבוב הראשון, בסופו של דבר אני עדיין צעיר. זאת הפעם הראשונה שלי באולימפיאדה והיו שם אנשים שכבר היו אלופי עולם, אבל דווקא בגלל שזה ספורט שישראל כבר זכתה בו במדליה, קיימת תחושה שיש יותר סיכוי להצליח".
שירות ספורטיבי: "אין ספק שזה בכלל לא פשוט לשלב בין הצבא לאימונים, אבל לי יש מזל גדול שהיו לי מפקדים שתמיד הבינו אותי. כבר קרה שוויתרתי על אימון פה ושם כדי להגיע לבסיס, אבל ספורטאי מקצועי חייב להתמיד באימונים כל הזמן. בכל מקרה, כשאני בא לבסיס אני לא עושה לעצמי שום הנחות, ומשתדל תמיד להשקיע גם שם".
סמל טומי ארשנסקי | ג'ודו במשקל עד 60 ק"ג
על מדים: בן 21, משרת כעובד כללי בבסיס בצפון הארץ.
שיא: מדורג במקום ה־25 בעולם, מקום שלישי באליפות העולם עד גיל 17.
זה רק ספורט: "אבא שלי התאמן בעצמו בג'ודו, ככה שהוא דאג לדחוף אותי לתחום כבר מגיל צעיר. עם הזמן התחלתי לאהוב את זה ולהבין שיש לי באמת סיכוי להצליח בענף. אבא שלי נשאר המאמן האישי שלי עד היום, כדי לדאוג שאמשיך להתאמן כמו שצריך".
תקווה אולימפית: "רק לפני חודש הודיעו לי שאני יכול להשתתף באולימפיאדה. השגתי את הקריטריון העולמי להשתתפות בתחרות, אבל לא את הקריטריון הישראלי שהוא קצת יותר נוקשה. בסוף נתנו לי את האישור להשתתף, ומאותו רגע התחילה ההתרגשות הגדולה שלפני. למרות שתמיד האמנתי שאני אגיע לכך, זה לא מובן מאליו בשבילי להיות בלונדון השנה".
יעד: "לעבור את הסיבוב הראשון בתחרות. אחרי זה דברו איתי שוב".
שירות ספורטיבי: "אין ספק שלהיות חייל וספורטאי זה דבר מאוד מורכב שלא תמיד הולך ביחד. למזלי, המפקד שלי הוא ספורטאי מקצועי בעצמו, לכן הוא באמת מבין אותי ונותן לי את כל התנאים להצליח. האמת היא שאני לא נמצא כל כך הרבה בבסיס אז אני לא בטוח אם שאר החיילים בכלל יודעים שאני קיים, אבל כשאני נמצא אני תמיד נותן את המקסימום שאני יכול. כמובן שכדי לנסוע לאולימפיאדה הייתי צריך לחתום על בקשה לחופשה מיוחדת, אבל למזלי באו לקראתי ואישרו לי לצאת".
רב"ט מורן בוזובסקי | התעמלות אמנותית
על מדים: בת 20, משרתת כעובדת כללית בקריה.
שיא: מדליית ארד באליפות העולם ב־2011 בתרגיל כדורים וחישוקים.
זה רק ספורט: "כשהייתי בת חמש אמא שלי הביאה אותי בטעות לאימון. היא רצתה לקחת אותי ואת אחותי לחוג של התעמלות קרקע, אבל היא באה ביום הלא נכון ובאולם נערך אימון של התעמלות אמנותית. המאמנת שכנעה אותנו לנסות, ומשם המשכתי".
"בגיל שבע כבר הבנתי שאני הולכת לקחת את העיסוק בספורט הזה עד הסוף".
תקווה אולימפית: "אני לא חושבת שיש מישהו שעומד להשתתף באולימפיאדה ולא יגיד שהוא מאוד מתרגש".
"זה כבוד גדול להיות חלק מהנבחרת ולייצג את ישראל בפעם הראשונה, והתחושה הזו רק מתחזקת כשאני יודעת שאני עושה את זה כחיילת. לצד ההתרגשות, זו חוויה שמלווה גם בלחץ גדול, כי יש לנבחרת אחריות גדולה על הכתפיים, ואני רוצה שנעשה את הטוב ביותר".
יעד: "אנחנו חייבות להיכנס לגמר, ומשם - להגיע כמה שיותר רחוק".
שירות ספורטיבי: "יש תחושה שהמפקדים מבינים את החשיבות של הספורט ונותנים לי את התנאים להתמיד ולהצליח. כמובן שיש פעמים שהזמנים מתנגשים, כי אין מה לעשות, אלה שתי מסגרות מאוד אינטנסיביות - אבל בסופו של דבר כספורטאית אני מרגישה שאני יכולה להצליח גם במסגרת הצבאית.
"בתחרויות בחו"ל, העובדה שאני חיילת בצבא תמיד מאוד מפתיעה אנשים. יש הרבה ספורטאים ששואלים למה אני בכלל עושה את זה, וכאלה שלא מבינים איך זה הגיוני שאני מצליחה לשלב, אבל רובם מבינים ואפילו מתלהבים מהרעיון".
רב"ט נטע ריבקין | התעמלות אמנותית
על מדים: בת 21, משרתת כעובדת כללית בבסיס צריפין.
שיא: מקום 14 באולימפיאדת בייג'ין, מדליית ארד באליפות העולם ב־2011.
זה רק ספורט: "בגיל שש הלכתי עם אבא שלי לאולם כדורסל בו הוא שימש כמאמן. באותו מקום היה גם חוג להתעמלות אמנותית, והמאמנת במקרה ראתה אותי. היא אמרה שיש לי את הנתונים המתאימים והציעה לי להצטרף. עם הזמן זה הפך לעיסוק המרכזי שלי, כשבגיל 17 כבר השתתפתי באולימפיאדת בייג'ין. המאמנת ההיא נשארה איתי עד היום".
תקווה אולימפית: "בשבילי זאת כבר אולימפיאדה שנייה. אין ספק שעדיין יש לחץ אבל הפעם אני יודעת טוב יותר איך להתמודד עם זה. הציפיות ממני הפעם כבר גבוהות יותר, אבל אני גם יותר בטוחה בעצמי בזכות הניסיון שצברתי".
יעד: "מבחינתי המטרה היא להגיע לגמר, אבל בסופו של דבר הכי חשוב לי לדעת שעשיתי את ה־100 אחוז. שנתתי את המקסימום שלי".
שירות ספורטיבי: "בצבא מאוד מבינים אותי. כשאני חוזרת מתחרויות אנשים שואלים אותי איך היה ומתעניינים, אבל למען האמת, רוב החיילים בכלל לא יודעים שאני משרתת איתם בגלל שאני לא נמצאת הרבה בבסיס. בתחרויות קורה לי הרבה שבנות ממדינות אחרות בעולם מקבלות הלם כשהן שומעות שאני בצבא. בשבילן זה נשמע מוזר לא רק שאני גם בצבא וגם ספורטאית, אלא כי הן בכלל לא חשבו שבנות יכולות להיות חיילות. הן תמיד שואלות המון שאלות על איך זה יכול להיות ואני מסבירה להן. אחרי ההסבר, רובן חושבת שזה די מגניב".