כשהוא מדלג בין שתי מלחמות והלב כל הזמן דואג לאייל, בנו שנפצע בעזה, שגריר ישראל באוקראינה, מיכאל ברודסקי, מספר בראיון ל-mako: "יצא לנו כמה פעמים שחלק מהמשפחה היה בארץ ואני הייתי בקייב, ודיברנו כל אחד מהמקלט שלו. זה משעשע, זה קורה כל הזמן". עוד הוא מספר על הדמיון בין המלחמות: "גם האוקראינים נלחמים בכטב"מים האיראניים".
מיכאל, שעלה לארץ בשנות התשעים מברית המועצות, דיפלומט כבר למעלה מ-20 שנה, שימש במגוון תפקידים בכירים, כולל שגריר ישראל בקזחסטן. כשמונה לשגריר ישראל באוקראינה, עוד לפני פרוץ המלחמה שם, הוא לא שיער עד כמה הדברים יסתבכו.
"בתחילת המלחמה, כל הסיפור של יציאת ישראלים מאוקראינה היה מורכב מאוד", הוא נזכר. "עשרות אלפי ישראלים נקלעו למצב קשה, כשהגבולות היו כמעט חסומים לגמרי. מאות אלפי אנשים הצטופפו בגבולות, המתינו ימים שלמים כדי לחצות, והשגרירות ואנשי משרד החוץ פעלו ללא הפסקה כדי לעזור להם".
הוא ממשיך ומספר כי "זו הייתה תקופה מאוד מורכבת, כמעט משבר הומניטרי, אבל הצלחנו. היינו הדיפלומטים הזרים היחידים שנכחו בשטח והצלחנו לעזור לא רק לישראלים, אלא גם לאחרים, כולל משפחות עם ילדים קטנים, אנשים חולים וקשישים".
לאחר מכן הם פונו מהשגרירות וחזרו ברגע מרגש שבו הניפו מחדש את דגל ישראל בגאווה. מאז, המציאות של עובדי משרד החוץ בשגרירות מלאה במצבי קיצון. "זה המקום היחיד בין כל הנציגויות הישראליות שיורים עליו טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים. מה שישראל התחילה להרגיש בשנה האחרונה, זו המציאות שלנו כבר כמעט שלוש שנים".
על אף הדמיון הרב בתרחישים שחווים ישראל ואוקראינה, ברודסקי מסרב לפרט על שיתוף הפעולה בין המדינות בתחום הכטב"מים, אך מאשר: "יש שיתוף פעולה".
ב-7 באוקטובר הדברים החלו להסתבך עוד יותר. מיכאל ואשתו היו באוקראינה יחד עם בנם הגדול, שרצה לראות מקרוב "איך נראית מלחמה". הוא לא הבין שהוא נמצא במדינה הלא נכונה באותו הרגע. באותו בוקר העיר אותם בנם עם החדשות הנוראיות על התרחש בארץ.
"החיים שלנו השתנו מיד, פעם שנייה. פעם ראשונה הייתה ב-24 בפברואר 2022 (כשרוסיה פתחה במלחמה באוקראינה) והשנייה ב-7 באוקטובר 2023. זו מלחמה חדשה שמשפיעה מאוד על העבודה שלנו באוקראינה ועל הצד האישי - זה משנה את הכל".
בתוך אותו רצף אירועים בלתי אפשרי, בנו אייל, לוחם ביחידת מגלן, נפצע קשה בקרב ברצועה. "אין ספק שהפציעה של אייל הייתה אירוע מרכזי בחיי המשפחה שלנו. מאז אשתי שוהה בעיקר בארץ. כשהגענו לארץ לאחר פציעתו, אייל כבר היה בבית חולים אחרי ניתוח, ומאז אנחנו משתדלים לתמוך בו ובמקביל לנהל את חיינו המקצועיים, זה לא קל".
מאז הפציעה הקשה, המשפחה התקרבה עוד יותר. על אף המרחק הגדול, הם שומרים על קשר קרוב בשיחות פייס-טיים יומיות: "כבר יצא לנו כמה פעמים שחלק מהמשפחה היה בארץ ואני הייתי בקייב, ודיברנו כל אחד מהמקלט שלו. זה משעשע, זה קורה כל הזמן. יש לי בטלפון התרעות על אזעקות גם בארץ וגם באוקראינה, והרבה פעמים הן עולות אחת על השנייה".
מאז שהמלחמה החלה בארץ, עבודת השגרירות השתנתה. מסיוע הומניטרי רחב לאוקראינה, עברו להתמקד בהסברה וחיזוק הנרטיב המשותף, תוך ניהול השגרירות בתנאים קשים ביותר. "אנחנו שם בשביל לעזור לישראלים. יש כאלה שמגיעים, יש כאלה שלא מצליחים לצאת, ואנחנו הכתובת בשבילם", משתף השגריר.
חוץ מזה, המשיך, "אנחנו מתחזקים את היחסים החשובים עם אוקראינה, בתנאים מאוד מורכבים של מלחמה בשתי המדינות. מאז 7 באוקטובר, אנחנו מתמקדים בעיקר בהסברה של הפעילות הישראלית, מדברים על הדמיון בין שתי המלחמות ועל שותפות הגורל. האוקראינים מתעניינים מאוד במצב בישראל, זו לדעתי אחת המדינות הכי פרו-ישראליות באירופה. תפקידנו לחזק את הדימוי של ישראל כמדינה שנלחמת בצדק למען עצמאותה".
מיכאל וצוות השגרירות נמצאים במצב של מלחמה מתמשכת כבר למעלה משנה. בתור אב לחיילים בארץ, וכדיפלומט שמתגורר באוקראינה, הוא מבקש מכולם לשמור על אופטימיות. "למזלנו, אייל במצב טוב יותר עכשיו ואנחנו מקווים שיחלים לגמרי. עם זאת, שני חברים טובים שלו נהרגו, וזה מעציב אותו מאוד. הוא מקדיש הרבה זמן לשיחות עם החברים והמשפחות שלהם, ואני בטוח שזה ילווה אותו לכל החיים".