בעוד שהציר השיעי-איראני קורס בסוריה שאחרי נפילת משטר אסד, וגם כוחם של הרוסים נחלש, כוח חדש עולה בסוריה, ובכלל לא בטוח שזה יהיה טוב לאינטרס הישראלי. טורקיה של ארדואן, שכבר מזמן הפכה עוינת לישראל, הופכת לשחקן חשוב ומשמעותי שם, כשלאחרונה אף דווח על כוונה להקים בסיסי צבא טורקיים בשטחי סוריה. מה שלכאורה יקרב אותם לישראל ויגשר על המרחק, שבעבר נחשב לאחת מהנקודות החשובות בטענות בדבר חוסר סיכוי לעימות צבאי בין ישראל לטורקיה.
העובדה שמטוסי חיל האוויר הטורקי החלו לפעול בעומק המדינה רק הגבירו את החשש, יחד עם פעולות של ישראל בשטח הסורי. המצב כה נפיץ, עד כדי כך שאזרבייג'ן מנסה למנוע התנגשות בין ישראל לטורקיה.
השינויים שהתחוללו מאז קריסת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה, יצרו שינוים גלובליים, שבין השאר הפכו את ישראל וטורקיה כמעט לשכנות. זאת כאשר האינטרסים של שתי המדינות שם מתנגשים ומגבירים את המתיחות, שגם ככה נמצאת כבר שנים על גבול הנפיצות. על פי הדיווחים האחרונים ישראל פועלת כדי לסייע לשימור הנוכחות של הרוסים בסוריה, מה שפוגע במאמצים של טורקיה להפוך את המדינה הזאת להיות תחת השפעה טורקית מלאה. העובדה שישראל גם תוקפת בסוריה, רק מגבירה את העוינות בין המדינות.
בתחילת השבוע דווח שנשיא טורקיה ארדואן נפגש עם נשיא סוריה החדש ג'ולאני, כדי לדון על הקמה של שני בסיסי חיל אוויר טורקיים במרכז סוריה. בנוסף דווח שחיילים טורקים יוצבו בסוריה, כדי לסייע בבניה ואימון של הצבא הסורי החדש. אנקרה רוצה למלא תפקיד מרכזי בסוריה של ג'ולאני ואת החלל שנוצר אחרי הגירוש של האיראנים.
אם בישראל חשבו שהיציאה של משמרות המהפכה תביא לשקט והסרת האיום משם, די ברור שזה לא הולך להיות המצב, כשהטורקים הם איום הרבה יותר מסובך. זאת בין היתר בגלל הקשרים בין המדינות, בגלל שאנקרה חברה בברית נאט"ו, כי על אדמתה יש נשק גרעיני ובסיסים אמריקאים, וזה עם משטר עוין מאוד לישראל וכמעט חסר מעצורים, שעוד מארח בתחומו בכירים של חמאס.
קשה מאוד גם במצב כזה לעשות השוואה בין הצבאית, כשהמספרים לא תמיד מלמדים על המצב האמיתי. אבל בישראל כבר יש מי שבודק את העוצמה והמדדים של הצבא הטורקי, אחרי שבניהול הסיכונים שעל פיו יש לתכנן תוכניות לטווח ארוך, התרחיש להתנגשות צבאית בין ישראל לטורקיה, גם אם בשל אי הבנה מפעילות באותו מרחב, כבר לא נחשב לדבר בלתי סביר. כאן צריך להרגיע ולהגיד שגם לא מדובר בתרחיש בסבירות גבוהה, ולא תפרוץ מחר בבוקר מלחמה בין ישראל לטורקיה.
באוויר: יש נאמנות, אין עליונות
את האצבע שמים בישראל בעיקר בתחום האווירי. לאורך השנים מטוסי קרב ישראלים פעלו בסוריה באותם אזורים שבהם פעלו גם מטוסי חיל האוויר הרוסי. אבל מאז הפלת מטוס האיליושין הרוסי על ידי הנ"מ הסורי במהלך תקיפה ישראלית, היה תיאום די טוב שנועד למנוע טעויות והתנגשות בין הצדדים. למרות זאת היו מספר תקריות אוויריות שעברו "מתחת לרדאר". החשש שבמקרה הטורקי יהיו עם הזמן אירועים של התגרות אווירית בדומה למקרים כאלה שהיו בין הטורקים ליוון, ושאירוע כזה יצא משליטה ויוביל למצב חמור.
עד כמה חיל האוויר הטורקי יכול להיות מאיים עבור הישראלי? כנראה שלא יותר מדי, אבל הסיכון קיים. לטורקיה יש חיל אוויר שמבוסס על אמל"ח מערבי ברובו וגם איכותי. הזרוע הקרבית של חיל האוויר הטורקי מבוססת כמעט כולה על מטוסי F-16 מדגמים C ו-D, כ-240 מטוסים מהסוג הזה שעברו לאורך השנים שדרוגים משמעותיים. לחיל האוויר הטורקי עוד כ-20 מטוסי קרב מסוג פנטום, שבישראל יצאו משירות בתחילת שנות ה-2000.
גם החימושים שמטוסי הקרב האלה נושאים מוכרים היטב בישראל. מדובר בפצצות JDAM, פצצות GBU-39, טילי אוויר-קרקע מסוג AGM-88 "הארם" ואפילו טילי "פופאי" מתוצרת ישראל. למעשה, חלק לא קטן מהשדרוגים שנעשו במטוסי הקרב הטורקיים, נעשו על ידי ישראל בעבר, בשנים שלפני ההקצנה של ארדואן. כך שישראל מכירה גם את טילי האוויר-אוויר של הטורקים כמו ה"אמראם", "סיידווינדר" ו"ספארו". לטורקיה תעשייה ביטחונית איכותית שמספקת לחיל האוויר הטורקי חימושים מתקדמים בעלי יכולות מבצעיות גבוהות.
מנגד חיל האוויר הטורקי סובל כבר שנים מרמה בינונית של כוח האדם ובעיקר ברמת הפיקוד והשליטה, בעיה שהם סובלים ממנה מאז ניסיון ההפיכה הכושל נגד ארדואן בשנת 2016, שהביא למסע טיהורים נרחב ומעצר של אלפי קצינים, בהם אנשי חיל האוויר הטורקי וטייסים רבים. מסע הטיהורים הזה פגע קשות בעיקר בשכבת המפקדים הבכירה, ומי שמונו במקומם נמדדו בעיקר על פי הנאמנות שלהם לארדואן ופחות על פי הכישורים שלהם, דבר שמורגש היטב. החיים במדינה דיקטטורית שבהם כמעט ואין מקום לחופש פעולה משפיעים גם על התחום הזה.
ביבשה: יותר אמל"ח, פחות ניסיון
לטורקים יש צבא סדיר ענק, 350,000 חיילים - הכי גדול בנאט"ו, שבו משרתים חיילים שצברו ניסיון מבצעי קרבי לא קטן במסגרת שלל מבצעים נגד הכורדים ובצפון עיראק וסוריה. מדובר בצבא מערבי מודרני ברובו, שמתאמן הרבה עם צבאות נאט"ו. לכך יש להוסיף עוד כחצי מיליון חיילים במילואים.
למרות זאת, לצבא הטורקי אין ניסיון במלחמה בהיקף מלא. בניגוד לישראל, הפעם האחרונה שטורקיה השתתפה במלחמה בהיקף מלא הייתה בקפריסין, בשנות ה-70. בנוסף, גם במלחמה נגד הכורדים הצבא הטורקי לא מצליח להשיג ניצחונות גדולים וספג אבדות כבדות, בלי יותר מדי תוצאות.
לטורקים יש יתרון מספרי ברור על צה"ל בטנקים, כמעט 2,000 מהם, בנגמ"שים ובתותחים, אך רובם מיושנים מאוד. אלה שכן שודרגו עברו את התהליך בישראל, כך שמערכת הביטחון מכירה היטב את נקודות התורפה והיכולות של טורקיה. זה השתנה מעט בשנים האחרונות עם פרויקטים להשבחה שעשו הטורקים בתעשיות הצבאיות שלהם, שנחשבות לטובות. עדיין, לישראל יש יתרון טכנולוגי ואנושי מובהק על פני הטורקים. גם כאן, לטיהורים שהיו אחרי ההפיכה נגד ארדואן יש השפעה אדירה.
הסיכוי שנראה חיילים טורקים נעים בכמויות לתוך סוריה כדי לתקוף את ישראל הוא באמת תרחיש שהסבירות שלו כמעט אפסית, וגם אם למדנו אחרי 7 באוקטובר לא לפסול שום תרחיש, עדיין מהלך כזה הוא דבר שקשה להסתיר.
בים: צי גדול ומאיים
היתרון הכי גדול של הטורקים מול צה"ל נמצא בזירה הימית, שם יש להם יתרון מספרי משמעותי, ופה לשם השינוי הפער הטכנולוגי מצטמצם מאוד. לטורקים כמות גדולה של צוללות, ספינות טילים ואמצעים שאין לישראל, כמו שולות וזורעות מוקשים, וספינות להנחתת כוחות יבשתיים.
מלבד אלה, לצי הטורקי 52 ספינות נחיתה והוא מפעיל חטיבת נחתים עצמאית עם 4,500 לוחמים ו-3 גדודים. על פי מקורות גלויים לטורקים יש 26 ספינות טילים שזה יותר ממה שיש לחיל הים הישראלי ו-12 צוללות גם כן מספר גדול מישראל כאשר גם הצוללות שלהם מבוססות על אותו דגם גרמני של צוללות הדולפין הישראליות.
החשש הגדול בזירה הזאת היא שגם הצי הטורקי ירד דרומה ועם הזמן יחל בסדרה של התגרויות נגד ספינות ישראליות, מהלך שיכול להוביל לאיבוד שליטה ולהתנגשות בים. ארדואן כבר הוכיח שאין לו מעצורים בהסתה ובפעולות שלו נגד ישראל.
השורה התחתונה: מתיחות, עוד לא עימות
בסופו של דבר כל מבחן צבאי בין טורקיה לישראל חוזר להשפעות של אחרי ההפיכה הצבאית הכושלת נגד ארדואן בקיץ 2016. שכבה שלמה של מפקדים זרועות וקצינים בכירים פשוט התפוגגה - ואיתה עשרות שנים של ניסיון מבצעי ופיקודי. במקום המפקדים ה"בוגדים" קודמו קצינים נאמנים לשלטון שהמקצועיות שלהם מוטלת בספק.
כדי להבין את המשמעות של זה צריך להסתכל לכיוון סעודיה, לה יש צבא גדול ומתקדם המפעיל כלי נשק מערביים מהשורה הראשונה. הסעודים מקדמים לתפקידי פיקוד בכירים רק בני מלוכה עם תעודת נסיך, כשהתעודה היא תנאי הכרחי לקבלת דרגת אל"ם ומעלה. התוצאה: הצבא העשיר לא יודע לספק את הסחורה לעם הסעודי וריאד חוטפה מטחי טילים מתימן, ולא הצליחה לנצח את החות'ים שהתקציב שלהם ורמת החיילים שלהם הרבה יותר נמוכה.
טורקיה היא חלק מנאט"ו ועימות צבאי שלה מול ישראל לא יהיה דבר קביל בעולם ובברית הצבאית. עימות כזה יכול להוביל להתנתקות סופית של טורקיה מהמערב, וספק גדול שהם יוותרו על הקשרים עם העולם המערבי. אך עדיין, מהלכיו של הנשיא הטורקי עלולים להתדרדר לתקריות נקודתיות בגלל אנשים שיבינו לא נכון את הרטוריקה שלו, תחת הנאמנות שלהם אליו.
תגובות