איומים להשמיד את קוריאה הדרומית, את נושאות המטוסים של ארה"ב ואת ארה"ב עצמה. ניסויים מתריסים בטילים. מסרים מאוד לא דיפלומטיים של "אל תתעסקו איתי". אין ספק, קים ג'ון-און הוא הבריון השכונתי שמאיים על העולם, ולפחות על הנייר יש לו קבלות.
לצבא קוריאה הצפונית יש כמיליון חיילים, יותר מ-100 אלף מהם בכוחות המיוחדים. יש להם אלפי טנקים ומאות מטוסי קרב, וכמובן שגם יכולת גרעינית. בעזרת מגישת החדשות הכי מפורסמת בעולם, הרודן מפיונגיאנג מאיים חדשות לבקרים על כל העולם. אם צוללים לעומק הפרטים, לא בטוח שיש ממה לחשוש – אלא שמצד שני, זה לא מונע ממדינות האזור לפתוח במרוץ חימוש יקר שמביא אותנו אל סף מלחמה באסיה.
זה לא טיל, זה מסר
ביום רביעי ה-22.3.17 דיווח צבא ארה"ב כי זיהה עוד שיגור של טיל מקוריאה הצפונית. בתזמון לא מקרי, כמה ימים קודם לכן טענה פיונגיאנג שהשיגה פריצת דרך משמעותית בתוכנית פיתוח הטילים שלה. במהלך השנה האחרונה בוצעו שם כמה ניסויים כאלה, וחלק מהטילים נפלו קרוב ליפן או שעברו מעליה. כל טיל עורר מחדש את החרדה מפני המשטר של קים ג'ון-און.
הניסוי האחרון הגיע על רקע תרגול צבאי שנתי שמקיימת קוריאה הדרומית עם האמריקאים. "חזרות לפלישה", טענו בצפון, ובינתיים אמרו בכירים בארה"ב השבוע שהם מצפים לניסוי טילים נוסף מהצפון בעת הקרובה. האמריקאים ציינו שהם הגבירו את המעקב על קוריאה הצפונית וגילו תזוזה של משגר בנוסף לבנייה של מושבי אח"מים בעיר ווסאן שממנה בוצע השיגור האחרון. בכלל, יש יותר ויותר סימנים לכך שארה"ב מתכננת לפעול צבאית נגד משטר קים.
קוריאה הצפונית מצדה ירתה רק בחודש האחרון ארבעה טילים בליסטיים שנחתו במים הטריטוריאליים של יפן, מה שהביא למחאה חריפה מצד טוקיו וסאול. המחאה לא ממש הרשימה את הצפון, שפרסם סרטון תעמולה שבו נראית הפצצה מדומה של מטוסי קרב אמריקניים. בסרטון נטען שהם "ישספו את גרון המטוס" ויפילו אותו. הם לא שכחו להוסיף גם תמונות של צבא קוריאה הצפונית וסרטון עם תזכורת לגודלו של הצבא הזה שפורסם בכל העולם. ואכן, לא מעט מומחים מעריכים שאם תפרוץ מלחמת עולם שלישית, זה יקרה בגלל קים.
מצד שני, אם נחזור לניסוי האחרון, בארה"ב ידעו לספר כי "ככל הנראה הטיל התפוצץ שניות לאחר השיגור". גם בדרום דיווחו שהניסוי נכשל. לזה יש להוסיף דו"ח של הפנטגון שפורסם לפני שבועיים, וחשף את הסדרי הכוח האמיתיים של צבא צפון קוריאה הצפונית. לפחות על פי הדו"ח, נראה שמדובר בנמר של נייר.
היתרון: כמות. החיסרון: איכות
בזמן שאזרחיהם רעבים ללחם, חיים בדלות וכנראה שגם עבדות, שליטי קוריאה הצפונית מזרימים הון עתק לפיתוח הצבא ומאגר הטילים והגרעין. ההערכה היא שמתוך סך של 24 מיליון תושבים, כ-5 אחוזים משרתים בשירות פעיל. 25 אחוזים מהם משרתים ביחידות סמי-צבאיות או במילואים.
עיקר האיום של הצפון – כלומר, בהנחה סבירה שההבטחה שלהם להשמיד את ארה"ב אינה מעשית - הוא לגרום ל"ים של אש" בדרום ולהשמיד את השכנה שמעבר לגבול. את זה הם מאיימים לעשות בעזרת צבא היבשה, הזרוע הגדולה ביותר שלהם, ש-70 ממנה מוצבים לאורך הגבול עם הדרום. רובם בבונקרים ומנהרות תת קרקעיות.
על פי הדו"ח של הפנטגון יש לקים 950 אלף חיילים, 4,200 טנקים ומספר אסטרונומי של 8,600 תותחים ו-5,500 משגרי רקטות. "למרות מצוקת המשאבים והתיישנות הציוד, צבא קוריאה הצפונית יכול לפתוח בהתקפה על הדרום בהתראה קצרה או בלי כל התראה", נכתב בדו"ח. "הוא שומר על יכולתו להנחית מהלומה משמעותית על הדרום, בעיקר מהאזור המפורז ועד סאול".
אלא שבדיקה של הכלים מלמדת שמדובר בציוד רוסי וסיני ישן, שלא לומר עתיק. כמעט מחצית מהטנקים של קוריאה הצפונית הם טייפ 59 ו-T55, טנקים רוסיים וסיניים שנכנסו לשירות אי שם בשנות ה-50. גם 800 הטנקים מסוג T-62 כבר צברו לא מעט קילומטראז' מאז שיצאו מהמפעלים בתחילת שנות ה-60, והשדרוגים שעברו לא הקפיץ אותם אל העידן הנוכחי. הטנק הכי חדש של הצפון קוריאנים הוא ה-T-72 שקיבלו מברית המועצות בתחילת שנות ה-80. אתה יודע שהצבא שלך בבעיה כשהטנק הכי עדכני שלו נולד במלחמה קרה.
צבא קוריאה הצפונית מחזיק 2,200 נגמ"שים וכלי רכב משוריינים, אולם גם אלה מתאימים יותר למוזיאון מאשר לשדה הקרב המודרני: מדובר בכלים בני 50 שנים ויותר. לצורך העניין, את ה-BTR-50 שלהם פגשו לוחמי צה"ל כבר במבצע קדש. הדבר נכון גם לגבי התותחים ואפילו לרוב הטילים והרקטות. יש להם גם כמות אדירה של נשק נ"ט, אולם רובו מתקופת המלחמה הקרה, למשל הסאגר או ה-RPG, שמזמן נמצא להם הפתרון הטכנולוגי.
142 צוללות לא טועות
בחינה של המספרים בים מלמדת אותנו על צי גדול שיכול להכאיב, אבל גם הוא מיושן ברובו. זו הזרוע הכי קטנה במסגרת צבא הצפון: 60 אלף מלחים מרשתים בה. יש להם לא פחות מ-430 ספינות קרב ו-70 צוללות לצד 40 ספינות סיוע. אבל שוב מדובר בכלים בני עשרות שנים. פריגטת ה"קריבאק" יצאה לים בשנות ה-70, וזו עוד נחשבת לחדישה בצי. גם ה"ניג'אן" יוצרה באותן שנים, ולמרות השדרוג שעברה לאחרונה היא עדיין נחשבות לכלי עתיק - אם כי בעל יכולת לשגר טילים לטווחים ארוכים.
האיום הכי גדול מצד הצפון, לפחות בחלק הימי, הן 142 ספינות טורפדו קטנות ומהירות. גם הן ישנות, אבל אפשר רק לדמיין מה יקרה לספינה מערבית שתותקף בידי להקת ענק כזאת. זאת בתנאי שבמצב של מלחמה הן לא יושמדו בנמל.
איום נוסף הוא צי הצוללות הענק. רובן ישנות, במיוחד הגדולות והמסורתיות מתוצרת רוסית, אבל גם פה יש להקה גדולה של צוללות קטנות - אורכן 30 עד 40 מטרים - שהן אולי ישנות ולא אמינות, אבל יכולות להסב נזק. מדי פעם מדווחים בצפון על צוללת חדשה, אבל במערב מעריכים שמדובר במתיחת פנים של הישנות, ולא מוצלחת במיוחד.
הצוללות הקטנות עולות מדי פעם לכותרות, בעיקר בימי קרב ובפעולות איבה שהם מבצעים נגד הדרום - מקרים של הנחתת סוכנים או לוחמים מיחידות מיוחדות כדי לבצע מעשי חבלה או חיסול. כמה צוללות כאלה נפלו לאורך השנים לידי הדרום.
מוזיאון חיל האוויר זה כאן
טייסי קוריאה הצפונית לא זכו לראות מטוס חדש כבר עשרות שנים. מטוס הקרב הכי טוב שיש להם הוא המיג 29 שקיבלו מברית המועצות בשנות ה-80. חיל האוויר מחזיק עוד 100 מטוסי מיג 23 ישנים אולם עדיין רלוונטיים, וגם כמה עשרות מטוסים מסוג סוחוי 25 שנחשבים טובים בתקיפה של מטרות קרקע והשמדת טנקים. מנגד, החיל מפעיל עשרות רבות של מטוסים מסוג מיג 21, מיג 19 או סוחוי 7 שחלק מהם כבר בני 60. שלא לדבר על המיג 17, שאומנם עבר שדרוג, אבל מתאים יותר לערוץ ההיסטוריה.
לצד המטוסים יש כ-300 מסוקים, חלקם מסוג MD-500 – כלים אמריקניים ששירתו בעבר בחיל האוויר הישראלי והגיעו לשם בדרכים לא כשרות. יש גם צי ענק של 300 מטוסי תובלה שיכולים להצניח הרבה מאוד לוחמים בדרום, אבל זה שוב אותו סיפור של כלי ישן שספק אם ביכולתו לנהל מבצעים מורכבים.
חיל האוויר הצפון קוריאני מפעיל את אחד ממערכי ההגנה האווירית הגדולים בעולם, רובם מסוג S-200 המוכר לנו מהאירוע האחרון של חיל האוויר הישראלי בסוריה. גם טילי SA-2 ו-SA-3, שכדי להבין את הוותק שלהם נספר שטייסי חיל האוויר הישראלי התמודדו איתם במלחמת ששת הימים. המערך הזה אולי גדול, אבל מיושן וכולל ציוד שחלק ממנו יוצר בשנות ה-40. מול זה, נזכיר, יש לארה"ב חמקנים וקוריאה הדרומית מטוסי F-16 ו-F-15 מהדגמים הכי חדישים.
ראש נפץ גרעיני צריך גם לשגר
הג'וקר בחבילה של קוריאה הצפונית נמצא בכוחות המיוחדים ובתחום הגרעיני. למרות שבדו"ח האמריקאי אין מספרים מדויקים, הערכה היא שיש להם בין מ-100 ל-200 אלף חיילים בכוחות המיוחדים; המשטר בצפון יודע שהמערב לא מתרשם באמת מהצבא הענק שלהם, בטח שלא מהטכנולוגיה המפגרת, ולכן האיום העיקרי שלו הוא מתקפת גרילה באמצעות אותם כוחות מיוחדים שיפלשו לדרום מהאוויר, מהים ומהיבשה (במקרה האחרון, ההערכה היא שזה יקרה דרך מנהרות שנחפרו בגבול).
חיילי הכוחות המיוחדים זוכים לאימון הטוב ביותר, לציוד מתקדם באופן יחסי ובעיקר לשטיפת מוח שהפכה אותם לפנאטים. ביום פקודה יחדרו לדרום אלפי חוליות שתפקידן יהיה לשבש את חיי השגרה ולבצע פעולות חבלה וחיסולים. הן ינסו לפגוע בפיקוד ובשיירות האספקה, במתחמי הגיוס ובמחסני הציוד והתחמושת. לפחות על פי הערכות במערב, זה יקרה במקביל למתקפת סייבר.
לכל זה יש להוסיף כ-50 טילים בליסטיים בעלי טווח של 1,300 ק"מ ועוד מספר לא ידוע של טילים לטווח 5,500 ק"מ ומספר לא ידוע של טילים מסוג Taepodong-2, שלטענת הצפון הטווח שלהם ארוך יותר. לא ברור אם זה נכון, אבל לטענתם יש להם גם יכולת לשגר טילים בליסטיים מצוללות.
בדו"ח האמריקאי נכתב שקוריאה הצפונית מחזיקה "אמצעי לחימה כימיים שביכולתם לפגוע במערכת העצבים, לגרום להיווצרות שלפוחיות, לדימומים ולחנק", נשק שניתן לשגר על גבי טילים ופגזי תותחים. אולם גולת הכותרת הלא קונבנציונלית היא ללא ספק הנשק הגרעיני.
ב-6 בינואר ערכה קוריאה הצפונית ניסוי בפצצת מימן, ואין ספק שכבר היום היא מחזיקה במאגר קטן של נשק גרעיני: ההערכות מדברות על שישה עד תשעה ראשי נפץ גרעיניים. אבל לא ברור האם יש להם איך לשגר את הנשק הזה, מה גם שהיכולת של הטילים הבליסטיים שלהם מוטלת בספק.
צריך להבין: שיגור של טילים מהסוג הזה, ונשק גרעיני בפרט, הוא מהלך שלא ניתן להסתיר. בטח במדינה שמוקפת בגופי מודיעין ותצפית מהמתקדמים בעולם. סביר מאוד להניח שפעולה כזו תסוכל עוד לפני השיגור, ולמעשה תפגע בצפון עצמו ולא במדינות סביב.
ואם לא בא לנו להחזיק אותך?
נמר של נייר, כתבנו פה. אמנם במודיעין אין דבר כזה מאה אחוז, אבל קוריאה הצפונית מוקפת במערכות איסוף מודיעין ותצפית מהמתקדמות בעולם. גופי המודיעין של ארה"ב, קוריאה הדרומית וגם יפן, אוסטרליה ומדינות נוספות עוקבים אחרי מה שקורה שם 24/7. כאמור, ספק אם התותחים והטילים הרבים שלהם יפעלו יותר מכמה ימים בודדים לפני שייכתשו, לפחות מהאוויר.
מול צבא הצפון מפעילים האמריקאים עשרות אלפי לוחמים חמושים בנשק מתקדם, ספינות טילים, צוללות וחמקנים. צבא קוריאה הדרומית קטן אמנם בהרבה מזה של הצפון, אבל מפעילים מטוסי F-15 מהדגמים המתקדמים, מטוסי F-16 ומסוקי קרב שתפקידם המקורי, רק נזכיר, לעצור שיטפון של טנקים.
קוריאה הצפונית עושה לא מעט רעשים של תחזיקו אותי, אבל למרות ניסיונות ההפחדה והכותרות המפוצצות, סביר להניח שהיחידים שבאמת יושמדו במקרה של מלחמה באזור הזה יהיו השליטים מהצפון.
ועדיין - צבא קוריאה הצפונית מדורג במקום ה-25 בעולם מבחינת עוצמתו. אולי בגלל זה נראה שיש מרוץ חימוש באזור: יפן רכשה בשנים האחרונות לא מעט נשק מתקדם, והיא שוקלת לרכוש את מערכת ההגנה מפני טילים THAAD. גם קוריאה הדרומית ביקשה (וקיבלה) מארה"ב מערכות מהסוג הזה. לאלה יש להוסיף רכש אדיר של האוסטרלים, של מלזיה ושל מדינות נוספות. ההיסטוריה מלמדת שכל מה שצריך זה ניצוץ שידליק את המדורה, ובדברים האלה, לא ההיגיון הוא מה ששולט בשטח.