הכי קרוב למלחמה: כך נראה האימון של "ציידי המחבלים"

אנשי חוליית המחבלים שהמתינו לחיילי צה"ל עם טיל נ"ט האמינו שאיש לא מבחין בהם. הם חיכו לטנק, נגמ"ש או קבוצת חיילים שתעשה טעות. הצלם של הארגון כבר התכונן לביים את הסרטון, שרבים כמותו הכאיבו לציבור בישראל. אבל הם לא היו שם לבד. בבית אחר, בהסוואה שהוכיחה את עצמה, הסתתר צוות של פלנ"ט נח"ל - מוכן לרגע האמת. משחק מוחות אכזרי לחיים או למוות.

מפקד הפלנ"ט התלבט בין כמה אפשרויות: האש יכולה להגיע ממסוק או מכל כלי אחר שלא יחשוף את מיקום החיילים. בזמן שהמפקד בחר בכלי שלו, הכוון כבר התביית על היעד. מדובר בשדרוג יכולות שעברה היחידה – עכשיו היא יכולה להכווין אש מרחוק.

רעש עמום של לחץ אוויר יצא מאחד הבתים. רגע לפני כן ראה הכוון את מה שהטיל "רואה" כשהוא עף לכיוון החבלים. בתמונה צבעונית ואיכותית ראה הכוון את העמדה של האויב כאילו היא מתקרבת אליו. לרגע, נוף של רחוב מקומי חלף מהצדדים. הוא הספיק לראות דמויות ומשגר במסגרת של חלון גדול, כשלפתע התמונה נעלמה. ברגע האמת.

במרחק של כ-2 ק"מ אירע פיצוץ גדול ועשן שחור החל לעלות. בחדר ההרוס שכבו על הקרקע שלוש גופות ומשגר טילים. ברגע האמת, המחבלים לא הבינו מאיפה זה הגיע.

סוף תרגיל. אבל כזה שקרה לא מעט במציאות.

מתאמנים למלחמה הקרובה

פגשתי את הלוחמים של פלנ"ט נח"ל - שעדיין נקראים כמו חבריהם לשאר החטיבות "עורב" על שם הטיל הישן - ליד כפר נטוש באזור השומרון. הנוף ההררי מזכיר מאוד את שטחי דרום מרכז לבנון, ולא במקרה. המראה מאוד פסטורלי וכלפי חוץ, השטח נראה תמים. הבתים ריקים ובחוץ אין נפש חיה. רק כשרס"ן דקל שייר, קצין המבצעים של גדס"ר נח"ל, מוביל אותי לאחד מאותם בתים "נטושים" ומכניס אותי פנימה, אני מבחין בלוחם שמאבטח את הכניסה. די מהר מתברר שהבית הפך לעמדה מבוצרת עם משגרים של טילי נ"ט מסוג גיל ומערכות מסווגות של היחידה. הם היו רגע לפני הסתערות לכיבוש שאר רחובות הכפר. כל זה אחרי הליכה לילית ארוכה כשעליהם ציוד כבר.

"אנחנו עושים סדרת תרגילי אימון לפלוגת הנ"ט, כחלק מסדרת תרגילים לשפשוף המסגרות לקראת האימון החטיבתי", מסביר לי רס"ן שייר במהלך הסיור שלנו. זה קורה בזמן שהיחידה נמצאת בתעסוקה מבצעית באזור שומרון. אני מגיע לשם זמן קצר אחרי פעילות מבצעית מוצלחת, שנכון לרגע זה עוד לא ניתן לפרט לגביה.

הפלנ"ט עובר בימים אלה רה-ארגון מקצועי להפעלת הכוח ושילוב של אמצעים חדשים שכלל אינם קשורים למקצוע המקורי שלהם, הטילים. "בלי לפרט יותר מדי, אנחנו בוחנים חלק מהיכולות האלה בתרגיל הזה", הסביר רס"ן שייר.

זה תרגיל של 24 שעות שבוחן אותם במגוון רחב של תרחישים, הגנה והתקפה. רס"ן שייר מציין שלמרות שהם בקו, על כל הדרישות והמורכבות, הם מקפידים לאמן את הצוותים. "מתכוננים למלחמה", הוא מדגיש.

פלנ"ט נח"ל (כמו בשאר החטיבות) מפעילה טילים מסוג Spike המוכרים יותר בשם "גיל". הטיל הזה הופך אותם לציידים בזכות טווח ירי של כ-4 ק"מ וראש ביות אלקטרו-אופטי יום ולילה מתקדם. לחיילים יש ממש יכולת "לנהוג" את הטיל במהלך מעופו.

פלוגת הנ"ט היא למעשה זרוע מיוחדת עבור מפקד החטיבה. במהלך לחימה, המפקד יכול להשתמש בה לתקיפת אויב, הכוונת אש מרחוק ואיסוף מודיעין. כל זה בלי להזמין כלים כבדים כמו טנקים ומסוקים שלא תמיד זמינים. עד לפני שלוש שנים הפעילו ביחידות הפלנ"ט את טילי הטאו, העורב. מפה הן קיבלו את השם, "עורב נח"ל" (צנחנים, גולני או גבעתי). השם "גיל נח"ל" עדיין לא תפס.

עוד ב-1999, כשהייתי בסדיר בקו לבנון, זכיתי לחוות עד כמה שהיחידה הזו חשאית וקטלנית: יצאתי עם היחידה שלי ועורב צנחנים למארב בגזרה המזרחית. אני הייתי בעמדה עם המשגר של מפקד צוות העורב, שיום אחרי ההתמקמות שלנו זיהה אנשי חיזבאללה. האדרנלין שהציף את הגוף שלי למראה זוג הטילים שעפו בפתאומיות מהשיח לכיוון המחבלים היה פשוט מטורף. בהתחשב בזה שחיזבאללה, שלא כמנהגו, לא ירה פצמ"רים לאזורנו - לא היה להם מושג מה נפל עליהם.

חישבו מסלול מחדש: לא רק טילים, גם הכוונת אש ומל"מ

במקור הוקמו יחידות העורב, הפלנ"ט, לעצור טורים של טנקים. אך הפעם האחרונה שהיחידות ירו על כלים משוריינים הייתה במלחמת לבנון הראשונה. מאז הם הפכו לציידים של מחבלים מהסוג הקטלני ביותר, מה גם שלאורך השנים שדרגו את היכולות של היחידה הרבה מעבר לטילים.

יחד עם רס"ן שייר אני מגיע לכמה מהצוותים של הפלנ"ט בשטח הבנוי, "המיקוד של התרגיל הזה". בבית מוסתרים מספר משגרי טילים. במבנה אחר מתדרך מפקד הגדס"ר, סא"ל א', את רס"ן אלירן בוחבוט - מפקד הפלנ"ט - לפני שהוא יוצא להתקפה. "אנחנו מתאמנים לקראת מבצע עתידי", הסביר לי בוחבוט לאחר מכן. "זה יכול להיות בעזה או בלבנון. הלחימה בטרור היא אתגר לא פשוט".

בזמן שאנחנו מוצאים פינה לשיחה, לוחמים עם צבעים על הפנים מקפלים את המשגרים ויתר האמצעים ומתכוננים להסתערות חי"ר איכותית ביעד בנוי – דבר נוסף שהפלנ"ט טוב בו. וסטים מלאים, נשקים דרוכים וסידורים אחרונים. החיילים בודקים שהכל יושב כמו שצריך, שכולם יודעים לאן הם רצים. ביעד יחכו להם כמה חיילים שידמו מחבלים, ככה שקל זה לא הולך להיות.

"במלחמה של היום רק למצוא את האויב זה אתגר", מסביר לי רס"ן בוחבוט. "מה שאנחנו יודעים לעשות זה לאכן את האויב ולהשמיד אותו בעזרת כל מני פלטפורמות". במקרה של טיל הגיל, הוא הסביר שמדובר ב"טיל זמין אצלך בכיס. משהו שכל אחד היה רוצה, סופר מדויק ובעל נזק אדיר".

רס"ן בוחבוט הוא מפקד מהדור הישן. "בתקופת העורב ירינו טילים כמו גרעינים. היום  הטילים מאוד יקרים, אז ירי של טיל גיל באימון זה הפקה", הוא אומר לי בחיוך. כן, היום ירי של טיל זה אירוע. "לא מזמן ירינו, והלוחם שירה עד עכשיו עם חיוך על הפנים", אומר בוחבוט. "זה אמצעי מטורף".

אבל זה לא רק טילים. רס"ן בוחבוט מסביר ש"יש סוגים שונים של אמצעים שאנחנו יודעים להכווין. אם זה מסוק קרב, טנק וגם הרמס 450 לאיסוף מידע". מפקד הפלנ"ט מוסיף: "בתקופה האחרונה אנחנו מתאמנים הרבה על היכולת לתת לחטיבה מענה. לדעתי אנחנו חלומו של כל מפקד שנלחם. יש לנו את היכולות להביא לו את האויב על כף היד, אני רוצה שהוא יסתער על גופות. המטרה שלנו היא להשמיד את האויב לפני שהכוח מגיע אליו".

מאבק מוחות: לצוד חוליות נ"ט

בוחבוט משמיע לי את ה"אני מאמין" המקצועי שלו: "השאיפה שלי היא תמיד להיות קדימה ולהשמיד את האויב. עורב נח"ל פרצו באינתיפאדה השנייה לכלא יריחו. בלבנון השנייה, הפלוגה נכנסה לעומק השטח". נוסיף כי בלבנון השנייה, צדה היחידה חוליות של מחבלים וגם משגרים. בצוק איתן הם ירו מספר טילים. רס"ן בוחבוט היה אז בתקופה של לימודים ונכנס לעזה כקשר של מפקד הפלוגה.

"צריך להגיד שלא מימשנו באופן מלא את הייעוד שלנו", אומר בוחבוט על צוק איתן, אבל ממה שמותר לו לספר הם כן נתנו שם עבודה מאוד מעניינת. "העורב הייתה הפלוגה הראשונה שחצתה את הגדר. בהתמקמות שלנו במרחב מסוים, ירינו טילים, הכוונו מסק"רים ואש. זו תחושה מדהימה. זו הסיבה שאנחנו פה. ההתמודדות היא לא מול האויב של פעם, שהיה נע בטורים של רק"ם. היום האויב בורח. זה אויב שבא אליך מאחורה וזה מאתגר מאוד".

לא פעם זה מגיע למשחקי מוחות מרתקים של ציידים מול ציידים. "אנחנו מבינים שאנחנו צדים אנשים, חוליות נ"ט כמונו - כדי לאפשר את התמרון של צה"ל. בכל הזדמנות אני קורא את תורת הלחימה שלהם, וגם רואה את כל הסרטונים שיוצאים מסוריה כדי להיכנס לראש שלהם. יש שם רמה גבוה של יכולת כוונים. יש להם יתרון של זריזות בהפעלה. לעומתם, אנחנו יותר כבדים. אנחנו לומדים ויודעים לא לזלזל באויב". הוא מספר שחשוב לו לחשוב כמו האויב, לדעת איפה היה מתמקם: "בתרגיל אני כל הזמן מנסה להעביר ללוחמים שהאויב לא יתמקד במקום הברור".

במהלך השיחה עם רס"ן בוחבוט אני מגלה גאוות יחידה מסוג מאוד ספציפי: המשקלים שהלוחמים מעמיסים על הגב. מערכת גיל שוקלת 26 ק"ג, וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על ציוד הלוחם. "זה מאתגר אבל הלוחמים גאים בזה. צריך להגיד שאנחנו תמיד מחפשים איפה להקל, גם כדי לא להיות צבא כבד ומגושם. סוחבים הרבה, אבל בגלל זה יש לי את הלוחמים הכי טובים. הם עברו מסלול מאוד מאתגר ומשמעותי. אני מצפה מהם לבגרות, איתנות ומקצועיות. זה לא חי"ר רגיל, האמצעים פה זה מקצוע". 

השיחה שלנו מסתיימת והלוחמים פורצים לרחוב מכמה מבנים. ברגע אחד הם עוברים ממצב "אני מחכה לאויב עם טיל" למצב שהאויב מחכה להם כשהם מסתערים חשופים ברחוב. הדי פיצוצים והירי מלמדים על כך שסא"ל א' לא הקל עליהם.

החיילים שהיו מחופשים למחבלים עושים ליחידה הרבה מאוד צרות. הלוחמים האלה שהלכו כל הלילה עם עשרות ק"ג על הגב יוצאים מלכי העולם בזכות מערכת קטלנית ויכולת חיסול של ג'ויסטיק וכפתור, אבל גם רצים ומזיעים תוך צעקות של "קדימה הסתער" או "מחבל בבית".

אם תשאלו את רס"ן בוחבוט, הפלנ"ט זה המקום הכי טוב להיות בו בזמן מלחמה. כפי שזה נראה, יש סיכוי שהחיילים שרצו מולי יעשו זאת על אמת - בקיץ הקרוב או אולי בזה שאחריו.