הצלף היה מאז ומתמיד אימת חיילי החי"ר שצועדים לעבר היעד, אשר לא יודעים האם ישנה עין נסתרת שצופה בתנועתם מאחורי כוונת של רובה. מטרת הצלף היא אחת: לפגוע במטרה בדיוק רב וממרחק רב. לשם כך דרושים ציוד איכותי, תנאי שטח ומזג אוויר נוחים והכי חשוב: צלפים מיומנים.
לא מזמן נחשף כאן במגזין רובה הצלפים הבריטי L115A3, באמצעותו קרייג האריסון, צלף בריטי, שבר שיא כשחיסל בשנת 2009 שני לוחמים של הטאליבן והמקלע שנשאו. האריסון חיסל אותם ממרחק עצום של 2,475 מטר ובכך הפך לצלף שחיסל מהמרחק הרב ביותר. האריסון הוא מקצוען אמיתי, אבל הוא לא הצלף היחיד עם סיפור מדהימים. ההיסטוריה הצבאית ידעה כמה צלפים גדולים, ולפניכם מובאים הסיפורים של הטובים והקטלניים שבהם.
סימו הייהה: הקטלני ביותר
כאשר פרצה מלחמת העולם ה-2 החליטו בברית המועצות לכבוש על הדרך את פינלנד, וההערכה הייתה שהלחימה תגמר תוך מספר ימים. ובכל זאת, הלחימה נמשכה זמן רב - זאת מכיוון שהרוסים לא צפו מפגש מול לוחמים כמו סימו.
סימו הייהה היה אחד הצלפים המפורסמים בעולם, שכונה ה"מוות הלבן". הוא חיסל באופן רשמי 505 חיילים רוסים בעזרת רובה הצלפים שלו (מספרים לא רשמיים מדברים על 550) ועוד 202 רוסים בתת מקלע, הכל בתנאי לחימה של מינוס 40 מעלות. סימו השתמש בנשק צלפים ללא כוונת טלסקופית בכדי לא להיחשף בהרמת ראש וכדי שלא יהיה החזר אור. הרוסים שלחו מחלקות שלמות של צלפים כדי לחסל אותו ומתקפות של ארטילריה ולבסוף הצליחו לפצוע את הייהה בלסת. עד שהצליח להשתקם נגמרה המלחמה והייהה סיים את חייו בכפר קטן בפינלנד בשנת 2002.
וסילי זייצב: הפך לסרט
זייצב הוא מהצלפים הידועים בהיסטוריה בזכות הסרט "אויב בשער" בכיכובו של ג'וד לאו. את דרכו החל דווקא כפקיד במחלקת כספים של הצי הרוסי אולם לאחר שהחלה הפלישה הגרמנית לברה"מ התנדב לשרת בחזית כצלף. את עיקר שמו צבר בקרב הידוע על סטלינגרד ובסיומו של קרב זה נרשמו לזכותו של זייצב 136 הריגות מאושרות, בהן 11 צלפים גרמנים שנשלחו לחסל אותו. ישנו סיפור, עליו מבוסס הסרט "אויב בשער", שמפקד בית הספר לצלפים הגרמני נשלח לחסל את זייצב ונהרג אולם אין לכך אישורים רשמיים. את המלחמה סיים זייצב ב-1944, אז נפצע קשה בקרב על נהר הדניסטר. בקיץ 1945 שוחרר זייצב מהצבא בדרגת סרן. מספר ההריגות הכולל של זייצב הוא 242. זייצב מאשר זאת גם בספרו "זיכרונות הצלף".
קרלוס התקוק: צלף עם נוצה לבנה
התקוק היה צלף של חיל הנחתים במלחמת וייטנאם ולזכותו יש 93 הריגות מאושרות, למרות שבפועל הוא כנראה הרג הרבה יותר - לפי חוקי צבא ארצות הברית הריגה אושרה רק כאשר היה עד לה קצין שאינו חלק מצוות הצלפים.
במהלך המלחמה שלחו הצפון וייטנאמים את ה"קוברה השחורה", הצלפית מספר אחד שלהם, כדי שתחסל את התקוק. מדובר באחד מקרבות הצלפים המפורסמים בהיסטוריה, בעיקר בזכות הירייה של התקוק שפגעה לה בעין דרך הכוונת הטלסקופית שלה, מה שאומר שהוא היה על הכוונת שלה והקדים אותה בשבריר שניה. סיפור מדהים נוסף שנרשם לזכותו היה כשנשלח לחסל גנרל של הצפון; התקוק הוטס לבדו במסוק וזחל במשך שלושה ימים עד שהגיע לעמדת ירי וחיסל את הגנרל. הוא הצליח לזחול חזרה ולא נתפס. התקוק נהג להסתובב עם נוצה לבנה בכובע וחיילים רבים של צבא ארה"ב התנדבו לשים נוצה על ראשם בכדי להקשות על הזיהוי שלו.
ג'ים גילילנד: פגיעה קטלנית מעבר לטווח הרובה
רב סמל גילילנד היה מפקד כיתת צלפים של צבא ארה"ב, אשר בספטמבר 2005 נשלח עם צוותו לעיר ראמאדי לחפות על חיילי ארה"ב, במבצע לחיסול הטרור שפגע בשיירות של הצבא שם. בזמן הכניסה לעיר סיים אחד מצוותי הפורצים לבדוק את אחד המבנים והחיילים פנו לעבר הבניין השכן שעמד לא הרחק. על החיילים היה לעבור מרחק חשוף עד למבנה הבא. שלושה חיילים עברו את השטח בהצלחה, אולם ברגע שהחלה הקבוצה השנייה לבצע את המעבר נורה אחד החיילים בראשו ונהרג, וכולם היה ברור: מדובר בצלף.
לאחר זמן מה שנראה כנצח, הוציא הצלף המחבל את חצי גופו העליון מעבר למעקה הבטון שאחריו הסתתר והשקיף ברישול סביב. בעזרת מד-טווח הלייזר שברשותם, בדקו החיילים האמריקאים את הטווח אליו וגילו שהוא נמצא כ-1,250 מטר מהם . היה זה מעבר לטווח האפקטיבי של רובה הצלפים M-24 שהיה ברשותם - הטלסקופ שלו מכויל לירי מדויק עד לטווח של כ-1,000 מטר ולכן כל ירייה לעבר מטרה קטנה שכזו, בטווח שכזה, הינה הימור.
גילילנד סחט בעדינות את הדק רובהו. כשנייה וחצי לערך לאחר שהרגיש את רתע הרובה על כתפו, עדיין עמד המחבל והשקיף לעבר העיר שלרגליו, כלל לא מודע לקליע שעושה את דרכו במהירות של כ-800 מטר לשנייה למרכז חזהו. מיד לאחר מכן הוא נפגע ונהרג במקום. גילילנד חזר לארה"ב כשלרשותו 55 הריגות מאושרות, ולצוות כולו היו 203 הריגות מאושרות בראמאדי.
בישראל: מערך הצליפה צובר תאוצה
אין ספק שמבחינת תועלת הצלף הוא הלוחם המשתלם ביותר: איש אחד עם רובה אחד שווה ערך לפלוגה שלמה ואולי אף לגדוד. הצלף חסכוני ביותר; לכל כדור יש מטרה. ביחס לעולם אין מספיק השקעה בישראל במקצוע הצליפה; הכשרת הצלף בישראל אורכת חמישה שבועות אל מול תשעה ברוב צבאות העולם. אולם מאז 2008 יש שינוי גישה בזרוע היבשה, שם החליטו לשנות את שיטת האיתור והמיון של הצלפים הנהוגה בבסיסי האימון החטיבתיים ומערך הצליפה החל לצבור תאוצה.
בגלל בטחון שדה אין מידע על צלפים ישראלים שהגיעו להישגים מרשימים אולם אחד שנחשף לאחרונה הוא פסקל אברהמי ז"ל, שנהרג במתקפת הטרור בדרום. אין נתונים מקצועיים לגביו אבל אברהמי נחשב לאבא של הצלפים בישראל, דורות של צלפי לוט"ר גדלו על ברכיו של מי שהוגדר כלוחם הוותיק ביותר במערכת הביטחון בישראל. כתבה זו מוקדשת לזכרו.