מבצע ליטני (1978): נוכחות רצינית ראשונה של ישראל בלבנון
התגברות הטרור הפלסטיני מדרום-לבנון שהגיע לשיאו עם הפיגוע בכביש החוף ב-14 במרץ 1978, שבו נרצחו 35 אזרחים ישראלים, הביא ליציאה למבצע "ליטני". מטרת המבצע: הפסקת פעולות הטרור שבוצעו על ידי ארגון אש"ף מדרום לבנון, וליצור חיץ ביטחוני שירחיק את הארגון מהגבול הישראלי.
לבנון הייתה במלחמת אזרחים וישראל השכילה לשתף פעולה עם המיליציות הנוצריות המקומיות, וכך יחד עם תמרונים קרקעיים נרחבים, תוך שבוע צה"ל השתלט על שטחים נרחבים בדרום לבנון, תוך שהוא משמיד ומחסל תשתיות אמל"ח ופעילי אש"ף, ששיגרו במקביל רקטות אל יישובי הצפון. במהלך המבצע השתלטו כוחות צה"ל על מספר כפרים מרכזיים בדרום לבנון, במטרה להחליש את כוחו של אש"ף ולמנוע את שיבתו לאזור.
הצלחותיו הצבאיות של צה"ל, עוררו זעם בזירה הבינלאומית ולחץ גדול על ישראל לסגת. בעקבות כך מועצת הביטחון של האו"ם, העבירה את החלטה 425 שקראה לנסיגת הכוחות הישראלים מדרום לבנון ולהקמת כוח יוניפי"ל (UNIFIL) של האו"ם, שנועד לשמור על השקט ולמנוע חידוש הלחימה בעתיד. בעקבות החלטה זו, נסוג צה"ל מהשטח תוך מספר חודשים. אש"ף הצליח לשקם את כוחותיו ולחזור לפעילות טרור.
מבצע "ליטני" היווה את הכניסה המשמעותית הראשונה של צה"ל ללבנון, ותחילת תקופת מעורבות ארוכה של ישראל בנעשה במדינה. אף על פי שהמבצע השיג מטרות קצרות טווח כמו הסגת כוחות אש"ף מהגבול, הוא לא הביא לפתרון כולל, והמתח בגבול הצפוני נמשך. תוך פחות מארבע שנים, ישראל תיכנס שוב ללבנון במסגרת מבצע "שלום הגליל", שבניגוד לליטני, יתארך למשך תקופה ממושכת הרבה יותר.
מבצע שלום הגליל (1982): מבצע מוצלח עם סיום צורם
ב-6 ביוני 1982, בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון והמשך ירי רקטות מצד אש"ף על יישובי הצפון, צה"ל יצא למבצע "שלום הגליל", שנודע מאוחר יותר כ"מלחמת לבנון הראשונה". המטרה המוצהרת הייתה לחסל את נוכחות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, ולהבטיח את ביטחון יישובי הצפון לאורך זמן.
צה"ל תכנן במקור להגיע רק עד 40 ק"מ לתוך לבנון, אך בפועל המבצע התפתח לכיבוש נרחב שהגיע עד ביירות. מבצע מעניין שהוצא לפועל במהלך הלחימה, ומוכר ברחבי האקדמיות הצבאיות בעולם, הוא מבצע "ערצב 19", אשר כלל השמדת מערך הנ"מ הסורי והשגת עליונות אווירית מוחלטת לחיל האוויר הישראלי.
מבצע "ערצב 19" יצא לדרך ביום הרביעי של מלחמת שלום הגליל כנגד מערך טילי הנ"מ החדישים שהסורים קיבלו מהסובייטים, והוצבו בבקעת הלבנון. במהלך המבצע הושמדו 19 סוללות נ"מ ו-23 כלי טיס של הצבא הסורי בקרבות אוויר-אוויר מורכבים, כאשר אף מטוס ישראלי לא הופל (אחד נפגע וחזר בשלום). המבצע התבסס על הטעיות מתוחכמות של סוללות הנ"מ ושימוש באמצעי לחימה שפותחו במשך שנים, בחשאיות, במיוחד עבורו. התוצאה הייתה עליונות אווירית מוחלטת של ישראל בלבנון.
בחסות העליונות האווירית של צה"ל, הקרבות במלחמה נמשכו מספר חודשים וכללו התקדמות קרקעית מהירה, בליווי סיוע אווירי רחב היקף. בתוך זמן קצר, הצליח צה"ל לפרוץ עד למעוזי אש"ף בביירות, שם נוהלו קרבות רחוב קשים. כוחות אש"ף נאלצו לסגת מן העיר, וחלקם יצאו לגלות בטוניסיה.
עם זאת, לצד הניצחון הצבאי מול אש"ף, נתקלה ישראל באתגרים רבים. במקביל ללחימה מול הפלסטינים, חיזבאללה – ארגון שיעי שנתמך על ידי איראן – החל לצבור כוח בדרום לבנון ולתקוף את כוחות צה"ל. כך נולדה חזית נוספת ומסובכת הרבה יותר עבור ישראל.
המבצע, שנועד במקור להימשך זמן קצר, התפתח למעורבות צבאית ופוליטית ממושכת בלבנון. נוכחות צה"ל בלבנון הפכה לסוגיה פוליטית בישראל, כשיותר ויותר קולות קראו לנסיגה. ההתנגדות הציבורית למלחמה גברה לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, שנעשה על ידי כוחות הפלנגות הנוצריות בשטח שנשלט על ידי ישראל. האירוע הוביל לביקורת חריפה על ישראל בעולם והחריף את המחלוקת הפנימית.
בשנת 1985, לאחר שלוש שנים של לחימה, צה"ל נסוג מרוב שטחי לבנון, אך השאיר כוחות ברצועת הביטחון בדרום לבנון. "שלום הגליל" אמנם הביא לסילוק אש"ף, אך היה תחילת מלחמה חדשה ומורכבת מול חזבאללה, שהפך לאויב העיקרי של ישראל בזירה הלבנוני וללחימה ממשוכת ועקובה מדם ברצועת הביטחון.
הלחימה ברצועת הביטחון (1985–2000): שנות המוצבים הארוכות
לאחר סיום מבצע "שלום הגליל" ב-1985, צה"ל נסוג מרוב השטח הכבוש בלבנון, אך נשאר ברצועת הביטחון – אזור חיץ בדרום לבנון, שתפקידו היה להרחיק את האיום מעל יישובי הצפון. כוחות צה"ל, יחד עם צד"ל (צבא דרום לבנון), שמרו על שליטה ברצועה במטרה למנוע ירי רקטות ופעולות טרור מצד ארגון חיזבאללה, שהפך לכוח המרכזי באזור.
השהות ברצועת הביטחון הפכה למלחמת התשה ממושכת. חיזבאללה, שקיבל תמיכה נרחבת מאיראן וסוריה, התעצם והחל להוביל פעולות גרילה נגד כוחות צה"ל, שכללו מטעני חבלה, ירי צלפים ושיגור רקטות לעבר יישובי הצפון. על אף הלחימה בארגון הטרור הלבנוני, ומבצעים רבים כמו "דין וחשבון" ומבצע "ענבי זעם" התמונה הכוללת לא השתנה.
במהלך השנים החלו להתגבר הקולות הקוראים ליציאה מלבנון עקב הנפגעים הרבים וחוסר התועלת שראה חלק גדול בציבור ברצועת הביטחון, קולות אלו גברו במיוחד אחרי 1997, שנה בה התרחשו כמה אסונות גדולים שהביאו למותם של יותר מ-100 חיילים (אסון השייטת, אסון המסוקים ואסון השריפה בוואדי סלוקי).
בסופו של דבר, ב-24 במאי 2000, לאחר כ-15 שנות לחימה, קיבלה ממשלת ישראל בראשות אהוד ברק החלטה לסגת באופן חד-צדדי מלבנון. הנסיגה בוצעה במהירות ובאופן מלא, וחיזבאללה מיהר להשתלט על השטחים שפונו. למרות שהנסיגה התקבלה בתחושת הקלה בישראל, היא הותירה שאלות פתוחות רבות, במיוחד לגבי המשך האיום של חיזבאללה על יישובי הצפון.
המערכה לא הוכרה כמלחמה עד שנת 2020, בשנה זו הכיר שר הביטחון בני גנץ במערכה כמלחמה וחולק אות המערכה לאלו ששירתו באותה התקופה בצה"ל או בצד"ל.
מלחמת לבנון השנייה (2006): איום הטילים מתרחב
שש שנים לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, האיום מצפון לא נעלם. חיזבאללה המשיך להתחמש ולבנות את כוחו, והארגון הפך לגורם פוליטי מרכזי בלבנון. ב-12 ביולי 2006, חיזבאללה חטף את שני חיילי צה"ל, אלדד רגב ואהוד גולדווסר זכרונם לברכה בפעולה על הגבול, מה שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
המלחמה נמשכה 34 ימים, וכללה קרבות עזים בלבנון וירי רקטות מסיבי של חיזבאללה לעבר יישובי הצפון. במהלך המלחמה שיגר חיזבאללה אלפי רקטות מסוגים שונים, שהגיעו גם לעומק שטח ישראל, ופגעו בערים כמו חיפה, עכו וקריית שמונה. כוחות צה"ל נכנסו לתוך לבנון ונלחמו בדרום לבנון בקרבות קשים, במקביל חיל האוויר הפציץ יעדים ברחבי לבנון ותקף בעוצמה את רובע הדאחייה, הרובע המזוהה עם חיזבאללה והוציא לפועל מבצעי קומנדו רבים בעניהם בעומק לבנון (מבצע "חד וחלק" שבו כוחות שלדג וסיירת מטכ"ל פשטו על בסיס חיזבאללה בצפון לבנון וחיסלו 19 מחבלים ושבו עוד 5).
בולט במיוחד במלחמה זו מבצע "משקל סגולי" במסגרתו בתוך 34 דקות בלבד הושמדו חלק גדול מרקטות הפאג'ר (רקטה אירנית ארוכת טווח) של חיזבאללה, הפעולה הפתיעה את חיזבאללה שלא העריך שהמודיעין הישראלי יודע את מיקומן המדויק של הרקטות שלו.
בסופו של דבר, המלחמה הסתיימה ב-14 באוגוסט 2006 בהפסקת אש שהושגה בתיווך בינלאומי והוכרזה החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שנראה שלא הצליחה לשנות הרבה. על אף החמיצות שהורגשה בישראל בסוף המלחמה, נסארללה טען כי הוא לא ציפה לתגובה כזאת מצה"ל ואם היה יודע זאת לא היה חוטף את החיילים, והושג שקט יחסי בגבול הצפון לתקופה ארוכה.
מלחמת לבנון השלישית?
כעת אנחנו נמצאים כפסע ממלחמת לבנון השלישית, מאז נפתח מבצע "חיצי הצפון" מערכת הביטחון הישראלית הפגינה יכולות מודיעיניות מרשימות, יכולות ביצוע מדויקות ותחכום נועז. ממתקפת הביפרים שיום אחד יעשו עליה סרט הוליוודי, דרך חיסול הבכירים שבבכירים בארגון הטרור והשיא – חיסולו של מנהיג ארגון הטרור חסן נסראללה, מגדולי האויבים של ישראל, במתקפת "סדר חדש" על הבונקר שבמקדה המרכזית של חיזבאללה.
צה"ל התאמן במשך חודשים לאפשרות של תמרון קרקעי בלבנון, וינסה ללמוד מטעויות העבר תוך שהוא מתמודד גם עם חיזבאללה גדול הרבה יותר מזה שפגש במלחמת לבנון השנייה.