שעת בוקר בבסיס שבטה שבדרום הארץ. פיצוצים אדירים נשמעים למרחק וכשמתקרבים מתגלה מראה עוצמתי של סוללת תותחים שהקנים שלה מופנים לעבר המטרה.
פיצוץ אחר פיצוץ וכ-10 ק"מ משם ניתן לראות פטריות של אש ואבק מזנקות לשמים. בלב הסוללה נמצא נגמ"ש הפיקוד עם יער של אנטנות, עליו יושב סרן יהלי כהן, מפקד סוללה, שיחד עם סגן קסם מאשר ירי של עוד ועוד פגזים. בעזרת המערכות הוא גם דואג שתותח שפספס את המטרה יפגע עם הפגז הבא.
רס"ן איתי פרטנוי שמנהל את התרגיל רץ בין הכלים ומדי פעם נעמד מאחור, מביט בתותחים שלו כשהם יורקים אש למרחק ונראה מרוצה. במיוחד לאור העובדה שמי ששיגרו את הפגזים היו הטירונים של חיל התותחנים שירו פגזים 155 מ"מ בפעם הראשונה בחייהם. היה קשה להם להסתיר את ההתרגשות מהירי הראשון והיינו שם בדיוק כשזה קרה.
"זה בוחן מסכם של הטירונים במערך הקני", מסביר רס"ן פרטנוי (24) מפקד מגמה בבא"ח תותחנים ומי שנחשב למטאור במושגים של החיל, שהיה מ"פ כבר בגיל 21. "זהו אירוע השיא בהכשרה של הטירונים אחרי שארבעה חודשים למדו מה זה להיות חייל בצבא, להיות לוחם ועברו מסעות, תרגילים ומטווחים".
השיחה איתו נקטעת מדי פעם כאשר סגן קסם עולה מולו ומדווחת: "רואים טוב את הפגיעות, פגעו במטרה". באישור של פרטנוי הם מחדשים את ירי הפגזים. "התותח הנייד זה הכלי העיקרי של החיל, עכשיו הם יורים פה את הפגזים הראשונים שלהם לטווח של 9.5 ק"מ. אנחנו יכולים לירות לטווח ארוך יותר אבל זה האידיאל שלנו".
הטירונים מגיעים אחרי שתפעלו את התותחים על יבש, התאמנו במגוון תרחישים ובבוחן המסכם שנערך בתחילת החודש ירו את הפגזים החיים הראשונים שלהם, מאז התגייסו לצבא בחודש אוגוסט.
אחד מאותם טירונים שירה פגז חי לראשונה בחייו, הוא טוראי איתן כהן מצליח, מגדוד "נמר". לא היה פשוט לדבר איתו, ולא בגלל הדי הפיצוץ של הפגזים. את ההתרגשות מהירי הוא התקשה להסתיר.
"זה היה ירי חי ראשון שלנו כצוות ומשהו שחיכינו לו הרבה מאוד זמן, כל ההכשרה שלנו, וזה היה פשוט מטורף. אני ממש גאה בצוות שלי". עם חיוך רחב שגם מסיכת הקורונה לא הצליחה להסתיר הוסיף: "קשה מאוד להסביר את התחושה. אתה מושך בכבל ופתאום כל מה שאתה עומד עליו זז, מטלטל אותך ויש בומים מטורפים".
במשך ארבעה חודשים הם רק למדו על הכלי וביצעו ירי בסימולטורים. "עכשיו כשירינו בפעם הראשונה מבינים כמה כוח יש לכלי הזה. הירי בתותח זה גם הסוף של ההכשרה, אז בכלל מדובר בשבוע מרגש שאחריו נעלה לגדודים ונתחיל לעבוד מבצעית".
בעבר טירונים כמו מצליח היו רואים את התותחים בשלב הרבה יותר מאוחר. רס"ן פרטנוי מספר שלפני כשנה הוחלט לשנות את ההכשרה של לוחמי התותחנים ובימים אלה ממש, מנתחים את תוצאות השינויים כדי לבדוק אם זה הצליח ומה צריך לשפר או לשמר.
"מה שעשינו בחיל זה לשנות את ההכשרה משמונה חודשים לארבעה. בעצם ייעלנו את התהליך. עכשיו אנחנו מכשירים אותם עד לרמת הצוות ולרמת הסוללה והגדוד הם מגיעים כבר במסגרת היחידות שלהם, לומדים את זה במסגרת מבצעית".
הוא מדגיש שהמהלך לא פגע בהכשרה. "אם פעם חייל בטירונות לא היה מגיע לחלק הפרקטי בכלי, אז היום מאמצע הטירונות הוא כבר עם הכלים כשבעצם חייל מתרגל יותר חומר מעשי מאשר עיוני. הורדנו כשירויות שלא היו רלוונטיות".
רס"ן פרטנוי מסביר על הסיבות לשינוי ואומר: "עשינו את זה גם כדי להעלות את הרמה וכמות הקצינים בחיל, כחלק מהעלאת הרלוונטיות שלנו בהפעלת האש. לצד זה קיצור ההכשרה הרוויח לנו עוד מחזור וככה הגדלנו את סד"כ הלוחמים שלנו".
בעוד אנחנו מדברים סגן קסם שוב על הקו עם דיווח על פגיעות במטרה. רס"ן פרטנוי מעלה את הקצב. "תני להם אישור לארבעה פגזים". הפעם הם משגרים מטחים והאדמה סביבנו רועדת, מה שמעלה כמויות אדירות של אבק.
ברקע הלוחמים רצים לכלים עם פגזים וחומר נפץ הודף, מפקדי הכלים מעודדים אותם לעשות את זה במהירות גבוה יותר. "כל תותח יכול לירות פגזים בטווח שנע בין 4.5 ל-20 ק"מ כאשר מבחינת הצוות זה לא משנה לאיזה טווח הוא יורה, ההבדל מבחינתם זה רק בכמות חומר הנפץ שהוא מכניס לתותח. הירי עצמו זה אותו הירי".
סרן יהלי כהן מדווח על פגז אחד שפגע 11 מטרים מהמטרה, סגן קסם מעבירה את המידע לסר"ן פרטנוי ותוך זמן קצר מבצעים תיקונים, אחריהם מגיע מטח אדיר כאשר 6 קנים משגרים פגזים באותו הזמן בדיוק. להיות שם באותם רגעים זה היה ממש להרגיש את ההדף האדיר חולף לך דרך הגוף. אם זה לא הספיק הגיעו גם ענני האבק.
התותח אותו הם מפעילים זה ה-M109AL "דוהר" שנכנס לשירות בתחילת שנות ה-90. למעשה מדובר בשדרוג של ה"רוכב" שנמצא בשירות מאז מלחמת יום כיפור.
כבר שנים ארוכות שהם מחכים לתותח החדש ורס"ן פרטנוי מעריך ש"יגיע אלינו (לסדיר) בשנתיים-שלוש הקרובות. בגדול זה אותו התותח אבל הוא ישפר את קצב הירי ויקטין את הצוות שמפעיל אותו. גם היום יש לנו פגיעות ממש טובות והמערך יישאר אותו המערך, אבל החדש יהיה מכפיל כוח".
נהוג לומר שהארטילריה היא מלכת שדה הקרב וזה לא סתם. חיל התותחנים עשה קפיצה משמעותית בעשור האחרון ודרכו החיבור לשאר צבא היבשה. מה שהיה פעם חיל של תותחים הפך כבר מזמן לשילוב של טכנולוגיה, אש ולצד התותחים שעברו שדרוג פועלות יחידות רבות של נשק מונחה מדויק, אפילו זרוע אווירית.
העוצמה הזו הביאה לשינוי בקשר עם הדרג המתמרן. סוללת תותחים שמהווה את הבסיס של החיל מסוגלת לשגר בכל דקה למעלה מ-20 פגזים 155 מ"מ, מאות רבות לדקה במקרה של גדוד בקרב אחד, שקוטלים את האויב. גם מי שלא נהרג מהפגזים שלהם מעדיף לעזוב את המקום או להוריד את הראש, מה שמנקה לצוותי הקרב הגדודיים של צה"ל את הדרך.
בתותחנים מזכירים עד היום שבאירועי "יום שישי השחור" בצוק איתן, ירי תותחים מסיבי הביא באופן מידי לשקט מוחלט בגזרה. "חיל התותחנים הוא חלק בלתי נפרד מזרוע היבשה. רגלים, שריון ותותחנים זה הבסיס ללחימה של צה"ל. כל תכנית, כל תנועה ליעד בין שטח בנוי או פתוח מלווה על ידי התותחנים".
רס"ן פרטנוי נותן גם דוגמה מבצעית מצוק איתן. "באירוע סג'עייה למשל היו שני גדודים שהורידו 2,000 פגזים. נהוג לחשוב שהכל עבודה של חיל האוויר אבל אותם אלפי פגזים וזה מה שעשה את ההבדל".
כאשר סוללת תותחים נפרסת בשטח, המפי"ק שזה אותו נגמ"ש עם יער של אנטנות ממנו פעל באימון הזה סרן יהלי כהן, אוסף את הנתונים מיחידת האיכון, מיחידת כלי הטיס הבלתי מאוישים או "רוכב שמיים" ומחלק אותם לתותחים.
מי שמקבל את הנתונים הוא מפקד הצוות של הכלי שלמחשב שלו נכנסת משימת האש. ליד המפקד עומד כוון עם מחשב אליו הוא מכניס את הנתונים ומכוון את התותח עם ג'ויסטיק.
בחוץ עומד חייל נוסף שאחראי להכין את הפגזים ולחבר להם מרעום. לידו חייל נוסף שמכין את החומר נפץ ההודף. הטען, מקבל את הפגז ומכניס אותו לתותח ואז איש צוות נוסף מכניס את חומר הנפץ, כאשר הכמות נקבעת על פי מרחק הירי. לאחר מכן סוגרים את הסדן והתותח מוכן לירי. על זה הם חזרו שוב ושוב הרבה אחרי שעזבתי אותם.
