"אני זוכר להבות, אני זוכר צרחות, אבל יותר מכל - אני זוכר את החום. הייתי רק בן 3, אבל אסון התצוגה האווירית ברמשטיין נצרב בזיכרוני". השבוע מלאו שלושים שנה לאחת התאונות הקשות ביותר בתחום התצוגות האוויריות: אסון התצוגה האווירית בבסיס חיל האוויר האמריקני רמשטיין שבמערב גרמניה. בטור מצמרר לאתר האמריקני Stars & Stripes, הניצול אהרון נואולס שיחזר בכאב רב את הזוועות באירוע שגבה את חייהם של 70 בני אדם, והותיר מאות נוספים עם כוויות וצלקות שלא יתאחו לעולם.
"מטוסים ביצעו תרגיל די מפורסם, 'הלב המחורר', כשלפתע הם התנגשו. הריסות התעופפו לכל עבר וכדור אש עצום שרף את אחד הדוכנים, וגם את העמדה של הצוותים הרפואיים. אבא שלי עזב אותנו ורץ למוקד האסון כדי לעזור לקורבנות. אני לא הבנתי אז מה קורה", שחזר נואולס. "אני זוכר שהוא נשא גבר עם פציעה אנושה ביד. אני לא זוכר אם הזרוע שלו הייתה שם או לא, אני זוכר רק את הדם".
אסון התצוגה האווירית בבסיס רמשטיין הוא אחד מהאסונות הקשים ביותר שידע התחום. 300,000 איש הגיעו לבסיס במערב בגרמניה ב-29 באוגוסט 1988 כדי לצפות בטייסים מבצעים פעלולים ותמרונים מסמרי שיער. אף אחד מהם לא ציפה שיקרה הנורא מכל.
10 מטוסי אארמקי MB-339 מהצוות האווירובטי של חיל האוויר האיטלקי ביצעו את התרגיל המפורסם "לב מחורר", בו שני מבנים של מטוסים מבצעים צורה של לב ממש מעל הקהל – ומטוס נוסף חוצה אותו. כששני המבנים חלפו זה לצד זה בקצה התחתון של הלב, המטוס הנוסף התנגש בהם והתרסק על המסלול. הטייס נהרג במקום.
כדור האש שנוצר בעקבות ההתרסקות פגע בדוכן גלידה והעלה באש חלקים מקהל הצופים. במקביל, מטוס נוסף התרסק על מסוק "בלקהוק". הטייס הצליח להפעיל את מנגנון הפליטה, אך התנגש בקרקע לפני שהמצנח נפתח. המטוס השלישי התפרק לגמרי בהתנגשות והתפזר על המסלול. יתר המטוסים המשיכו בטיסה ונחתו בבסיס אחר.
67 צופים ושלושה טייסים נהרגו באסון. 346 צופים נוספים בקהל נפצעו קשה, ומאות אחרים סבלו מפציעות קלות יותר. אך ישנם עוד רבים שנפצעו בנפשם: חלקם ניסו להתאבד, אחרים סובלים עד היום מפוסט-טראומה. כוחות ההצלה לא ידעו כיצד להתמודד איתם, והרשויות במדינה לא סיפקו מעטפת נפשית לניצולים. גם הטיפול הרפואי סבל משורת מחדלים שהתגלו בוועדת החקירה שהוקמה בעקבות האירוע.
"כשאני מדבר על זה עם אמא שלי, זה מרגיש שהיא עדיין כועסת או עצובה. היא מתעקשת שהייתי צעיר מדי", המשיך אהרון. "אבל זה בלתי אפשרי לשכוח דבר כזה".
היא זוכרת את זה קצת אחרת ממנו: כדור של אש התפשט בשתי השורות הראשונות, והיא הרימה אותו ואת אחיו ורצה. גם לאביו יש זיכרונות חזקים וקשים, אולי קשים מדי. הוא מצא את גופותיהם של שני טייסים שהתרסקו, ואחר כך נשא גופה נוספת של אדם שהשתייך לצוותים הרפואיים בתערוכה.
בשלב הזה בסיפור אביו נאלץ להפסיק. "דבר אחד בטוח", העיד אהרון, המשרת כיום בגרמניה. "אני בחיים לא אשכח איך ההורים שלי הפכו לא רק לגיבורים הפרטיים שלי, אלא גם לגיבורים של האנשים שחייהם השתנו באותו יום נורא".
עוד בפז"ם:
>> הקרקסים המעופפים של חילות האוויר: היסטוריה של אסונות