אל הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה שנמצאת תחת משרד הביטחון, מגיעים בכל שנה עשרות בני נוער נלהבים עם חלום גדול: לשרת שירות משמעותי בצה"ל, לתרום למדינת ישראל ולהגן עליה.
זה לא סוד שלפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל רבים בחרו דווקא במסלולים אחרים, כמו יחידות מודיעין או סייבר, ולא היה פשוט לגייס נרשמים לפנימייה. "אך מאז פרוץ המלחמה", אומר תא"ל ערן מקוב, מפקד הפנימייה, "ישנה עלייה משמעותית ברצון לתרום ובכמות הנרשמים שעלתה ב – 30% לפחות".
יחד עם ההתעוררות, ספגה הפנימייה גם מכה קשה כשתשעה חניכים שלמדו בה, חלקם סיימו ממש לא מזמן ורק החלו את שירותם בצה"ל, נפלו במלחמה. "חשוב לספר את סיפורם ולזכור את החבר'ה הגיבורים האלה", אומר יניב רזניק, מנכ"ל עמותת הבוגרים וחניך לשעבר בעצמו, "אלה אנשים שמגיעים בגיל 16 עם חלום ענק, לשרת את המדינה, ונותנים מעצמם. יוצאים למסעות, מנווטים, סוחבים אלונקות והופכים למשפחה".
מפקד הפנימייה תא"ל מקוב, לא האמין עד לפני שנה שימצא את עצמו מטפל בחניכים מפונים מהדרום והצפון, ילווה משפחות שכולות, ישרת במילואים ותוך כדי זה ינסה לשמור על הפנימייה יציבה. אך ברור שכמו שהמדינה שינתה פניה, כך גם הפנימייה.
"לא אחת אמרו אנשים איך הדור הצעיר של הלוחמים הפתיע אותם. אני לא הופתעתי. ב-4 השנים בהן אני מפקד בפנימייה, אני פוגש נוער מופלא - דתיים, חילונים, פריפריה ומרכז. אני זוכר בבוקר 7 באוקטובר, במציאות המטורפת שאליה התעוררנו, איך לאט-לאט נחשפנו לגודל הזוועה, לעוצמת המחדל. אצלנו בפנימייה חלק מהחניכים התגוררו בעוטף ומצאו את עצמם בתוך מוקדי לחימה רבים. אליהם הצטרפו חלק לא קטן מהבוגרים שיצאו להילחם".
"באותו היום איבדנו את רס"ן אריאל בן משה, רס"ן רועי צ'אפל, סרן דקל סויסה וסמל ראם בטיטו זכרם לברכה. כולם נפלו בעוטף עזה בלחימה, בגבורה, מגנים בגופם על הארץ ונלחמים באויב. בהמשך המלחמה הקשה נפלו גם רס"ן ג'מאל עבאס, רס"ן רועי מלדסי ורס"ן נתי אלפסי זכרם לברכה. הם פיקדו על כוחות בתמרון הקשה בתוך רצועת עזה. לאחרונה נפל גם סרן בן ציון פלח זכרו לברכה, שנלחם בגבורה בדרום לבנון".
מה השתנה בך מאז 7 באוקטובר, האם המסרים השתנו?
"מה שהשתנה אצלי בעיקר, הוא שהבנתי שהרצון הבחירה והתשוקה נמצאת אצל הנערים. אני זה שמכוון אותם, אם הייתה לי דילמה באיזו זכות אני שולח אותם לסכן את עצמם, אז מאז 7 באוקטובר, נפל לי האסימון שאני שולח אותם בשל הרצון האמיתי שלהם לשרת את הארץ. אני שם כדי לכוון אותם וזה מאפשר לי לשים להם לצד סימני הקריאה גם כמה סימני שאלה".
עדן, אחיו של דקל סויסה ז"ל, מספר כי "לא הכרנו את הפנימיה הצבאית לפיקוד בחיפה עד שדקל קיבל ברושור כשהיה בן 15 והציב עובדה למשפחה: אני הולך לפנימייה. לאמא היה קשה בהתחלה, היא חשבה שאם הוא רוצה ללכת לפנימייה כנראה משהו לא טוב לו בבית. אבא התלהב מזה. אנחנו בית צבאי, אבי הוא אלוף-משנה במילואים, אני הייתי קצין בצנחנים, האחיות שלי היו ביחידות מובחרות. עם הזמן דקל הציב זאת כעובדה, וכולנו קיבלנו את זה, לא הייתה לנו ברירה".
עם השנים אחרי שדקל התקבל, "הבנו שהפנימייה זו משפחה וזה מקום מאוד מיוחד, שמעבר לצבא הם מקבלים בו המון ערכים. דרך התנדבות, עשייה, תרומה, באמת מקום מיוחד במינו".
לאח השכול יש גם סיפור מצמרר: "בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר היה לי חלום ודקל בא אלי ואמר לי אם יקרה לי משהו תדע שאני אוהב אתכם. את ההודעה על מותו קיבלנו רק ביום שני, ולא יכולתי שלא לחשוב על החלום. היינו מאוד קרובים, הוא חסר לי מאוד, אבל המורשת שלו ממשיכה, והחברים מהפנימייה נותנים לנו תקווה ואור".
עדן מוסיף עוד: "החברים מהפנימייה הם הדבר הכי חשוב לנו היום, במחזור של דקל מהפנימייה נהרג גם רועי מלדסי מפלוגת דורי והחברים מהפנימייה פתחו עבורם עמותה בשם "דו"רי" – ראשי תיבות של דקל ורועי, הכינו יין לזכרם, מגייסים כספים עבורם, אחד החברים הכי טובים של דקל הוא שביט בן משה (אחיו של אריאל בן משה שגם הוא למד בפנימייה ונפל ב-7 באוקטובר) מגיע אלינו כמעט כל שישי, זה לכל החיים".
דיקלה דנינו-ממן, אימו של סמל ראם בטיטו ז"ל, הנופל הצעיר ביותר מהפנימייה, סיפרה: "בהתחלה היה לי קשה עם בקשתו ללמוד בפנימייה, רק מאוחר יותר הבנתי מה זה הפנמ"צ, שמגיעים לשם מתוך חוזקה ולא מתוך קושי, וכמה הוא היה מאושר שם. מרוב שזה הפך לבית שלו, קשה לי להגיע לשם היום ולראות אותו בחדר הנצחה. ייקח לי זמן".
דקלה שיתפה בתחושות שמלוות אותה מאז נפילת בנה: "יש לי את הילד הכי חזק, אין מצב שאף מחבל ירה בו, הוא יודע לקרוא את השטח, ובאמת הוא נלחם עד 16:30 וניצח! בסופו של דבר פצמ"ר הרג אותו ואת המפקד שלו אחרי יום שלם של לחימה. הילד המדהים הזה התקשר להיפרד מאיתנו, ניסיתי לעודד אותו אבל שמעתי שהוא שבור, שהגיע לבסיס וראה דברים שאסור לראות. לא הבנתי שזו שיחת פרידה. היום אני מזכירה לעצמי שיש לי ילד גיבור ישראל, הוא הגשים את החלום שלו, את הרצון שלו להנהיג ולהתוות דרך. בלכתו הוא דמות משפיעה מאוד, חבל שהוא לא יודע כמה הוא משפיע. המטרה שלו להגיע לפנימייה הייתה מתוך רצון שלו להיות מנהיג במדינת ישראל".
הדס פטרנק-ששי, תושבת קיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, היא אמא לשני חניכים בפנימייה. לשאלה אם חששה לשלוח שני ילדים לפנימייה הצבאית, תוך כדי מלחמה ומה שעברו בעוטף היא משיבה: "מה שהיכה בי בפעם הראשונה שהגעתי לפנימייה הייתה השדרה לזכר הנופלים שהוקמה שם. הסטטיסטיקה היא לרעתך. פתאום הבנתי שהבן הבכור הולך למקום כזה, היו תחושות מעורבות ביחס לזה, אבל אחד הדברים החזקים בפנימייה זה שהם לא מדברים צבאיות אלא מנהיגות".
הדס מוסיפה, "לחלקים האלה אנחנו כמשפחה התחברנו. כשהבן השני שלי גם רצה ללכת לפנימייה, זה ברור שעוד ילד הולך לקרבי והבטן מתהפכת וזה מורכב. אבל הנער מוצא את דרכו ואם זו האמת שלהם וזו הדרך שלהם להתפתח ברמה האישית, התפקיד שלנו הוא לתמוך עם כל הקושי. בראייה העתידית זה מוביל לעוד ילד בקרבי, אבל זה המקום שלהם ואנחנו צריכים להיות שם בשבילם ולא להפריע".
הנופלים בוגרי הפנימייה
רס"ן נתי אלפסי ז"ל, בן 27 מבאר שבע, נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-22 בינואר 2024. השאיר אחריו תינוק בן חצי שנה. לאחרונה פתחה עמותת הבוגרים קרן לגיוס עבורו. בוגר מחזור ס', 2014 של הפנימייה הצבאית.
רס"ן אריאל בן משה, בן 27 מקרית ביאליק, נפל בקרבות בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023. בוגר מחזור נ"ט, 2013 של הפנימייה הצבאית. אחיו נפצע קשה גם הוא בקרבות בעוטף עזה, וכעת בתהליך שיקום.
סמל ראם בטיטו, בן 19 מנתניה, לוחם בגדוד 51 בגולני, נפל ב-7 באוקטובר 2023. באותה שבת תפס קו בכיסופים, בשעות אחר הצהריים התקשר למשפחה כדי להיפרד. נהרג עם המ"מ שלו מפגיעת פצמ"ר. בוגר פלוגת סופה, סיים ללמוד בפנימייה בשנת 2022. עמוד האינסטגרם לזכרו.
סרן דקל סויסה, בן 23 מבר-גיורא, מפקד מחלקה בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נפל בקרבות בעוטף עזה. היה המפקד היחיד במוצב מגן בארי בשבעה באוקטובר בשעה 06:00 בבוקר כשמתקפת החמאס החלה. חלם להיות רמטכ"ל. למד בפלוגת "דורי" בפנימייה הצבאית, סיים בשנת 2018.
רס"ן רועי צ'אפל, בן 25 מזיכרון יעקב, מ"פ בסיירת נח"ל. שבת ה-7 באוקטובר 2023, אמורה הייתה להיות האחרונה שלו, לפני השחרור. ב-06:30 באותו בוקר הוא היה בלב הסערה, בקרב מול מאות מחבלים שחדרו לגזרה במטרה לטבוח בתושבי הקיבוצים ניר יצחק, סופה וחולית. צ'אפל היה הראשון לזהות את ההתקפה, ולחם בגבורה בראש חייליו עד שנפל. למד בפלוגת אלון, סיים בשנת 2016 את לימודיו בפנימייה הצבאית.
רס"ן ג'מאל עבאס מפקיעין, בן 23, מ"פ בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. נהרג ב-18 בנובמבר 2023, בקרב בשכונת שייח' עג'לין ברצועה עזה. ג׳מאל ז"ל למד בפנימייה הצבאית בחיפה, שאף להתקדם ולהתפתח ולהיות בתפקיד קרבי בצבא. למד בפלוגת "גרניט" בפנימייה הצבאית וסיים בשנת 2017.
רס"ן רועי מלדסי, בן 23 מעפולה, מפקד פלוגה בגדוד 13 בגולני. נפל בקרבות ברצועת עזה ב- 12 בדצמבר 2023. למד בפנימייה הצבאית בפלוגת "דורי", סיים בשנת 2018.
סרן בן ציון פלח, בן 22, קצין לוחם בגדוד 202 של הצנחנים. נפל בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון ב-2 באוקטובר 2024. התחנך בפנימייה הצבאית בפלוגת דוד, וסיים בשנת 2021.
רס"ן עודד פרי, נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ב-11 במרץ 2024, בן 69 בנופלו. נפטר מדום לב
בחופשה מהמילואים בסופ"ש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו אם, חמישה ילדים ואח.