בימים אלו ערוכים כוחות צה"ל לאורך גבול לבנון, מתיחות שנמשכת כבר כמה חודשים מול חיזבאללה כשברקע המב"מ (מערכה שבין המלחמות) עדיין בועטת, פעם בגלוי ופעם מתחת לפני השטח.
אחד הכוחות העיקריים בגזרה הם לוחמי חיל התותחנים, שירו פגזים במהלך תקריות שהיו בחודשים האחרונים. סגן בן קיצוני (21), בתפקידו סגן-מפקד סוללה בגדוד 55 "דרקון" שבחטיבה 215, הוא אחד מהמפקדים בגזרה שדואג לשמור על החדות והערנות של הלוחמים בשטח. כבר יצא לו לנהל אש לשטח לבנון כדי למנוע פיגועים של חיזבאללה.
אבל סגן קיצוני הוא לא עוד קצין בצה"ל. מדובר בלוחם עם סיפור מעורר השראה, שבכלל אמור היה לשבת בבית או לכל היותר לשרת ביחידה עורפית. היה חשוב לו לשתף בסיפור שלו, רגע לפני שמחזור גיוס קרבי חדש יוצא לדרך ביום הראשון הקרוב ויצוין גם ב-"צו 12" – יום שידורים מיוחד למען המתגייסים בקשת 12.
כנער הוא היה ספורטאי מקצועי ומצטיין. עסק באומנויות לחימה וספורט אקסטרים. "התחריתי בארץ וגם בחו"ל בג'וג'יטסו, אגרוף תאילנדי, זה היה בשבילי מרכז החיים", סיפר. אהבה נוספת שלו היתה טיולי ג'יפים בשטח. זו הסיבה שכשמועד הגיוס התקרב רצה להתגייס לבית הספר לנהיגה מבצעית. הוא ניסה להתמיין ליחידה עם עוד שני חברי ילדות. "הם עברו ואני לא, אז מצאתי את עצמי בתותחנים".
את ההתחלה בחיל הוא מתאר ככזו שהייתה לא פשוטה. "זאת לא הייתה הדרך שייעדתי לעצמי. אבל נשארתי בראש פתוח והגעתי לסוללה 402". במהלך האימון המתקדם הוכשר כמש"ק אלפא, שזה הכלי של התותחנים לניוד פגזים לקנים שבחזית ולמעשה, גם סגנו של המפקד.
דברים החלו להסתדר, רק שאז קרה משהו בלתי צפוי. כזה שאיים לשבש את חייו. "אני קם בבוקר ופתאום מתקשה לכפתר את הכפתורים של החולצה, לא מצליח לקשור נעליים והידיים כאילו לא מתפקדות", הוא משחזר את הרגעים הקשים.
בן מנסה להבין מה קורה, כי כמה חודשים קודם לכן עוד התחרה באומנויות לחימה שבהן הידיים הן כלי עיקרי. "היית ספורטאי ופתאום אני לא מצליח לעלות מתח או להחזיק מיכל מים יותר מעשר שניות בלי שיפול מהידיים. זה הדליק כמובן נורה אדומה".
הוא מתחיל סדרה של בדיקות ואף אושפז למעלה משבוע בבית חולים. הרופאים ניסו להבין מה הבעיה במשך זמן רב ללא הצלחה, אפילו עלתה האפשרות שיש לו מחלת ניוון שרירים. בלי ספק רגעים של הלם וחרדה לצעיר בן 18, בטח מי שהיה עד אז ספורטאי ולוחם.
"שללו מחלות ובסופו של דבר החליטו שזו מחלת שרירים (לא ניוון), שמעטפת עמוד השדרה שלי הדוקה לחוט השדרה עצמו. כנראה שתנועה שלא עשיתי גרמה לעצבים להיפגע, מה שהשפיע לי מיידית על הידיים. כל זה קורה ב-3 לינואר 2018 - תאריך שאני לא אשכח בחיים".
מבחינת הרופאים שבדקו אותו, לא היתה בכלל שאלה. "אחד מהם אמר לי אתה לא חוזר לצה"ל, אני מבחינתי משחרר אותך על פרופיל 21 ושיהיה לך המון בהצלחה. זה היה 'שוק' עבורי. כל החלום שלי להיות מפקד התנפץ. פתאום מדברים איתי על שחרור מהצבא, כל החברים שלי קרביים וחשבתי מה אני אעשה עם עצמי".
"אם הוא האמין בי אז אני יכול"
סגן קיצוני ישב בבית תקופה של כחודשיים, בסיומה הגיע לשיחה עם מפקד הסוללה בה שירת: "הוא אמר אלו האופציות שלך, דיברתי עם המג"ד ואתה יכול להיות ראש הלשכה שלו, תפקיד עורפי, אבל יש לך גם אופציה שניה: לצאת לקורס מפקדים".
כמובן שהאפשרות השנייה קסמה לו וריגשה אותו במיוחד. "אתה יושב מול מפקד הסוללה, סרן שיש לו עוד עשרות חיילים ואחרי כמעט חודשיים שפספסתי תכנים, הוא אומר לי בעצם כמה הוא סומך עלי, מאמין בי ומוציא אותי לקורס מפקדים".
בן לא היסס ומיהר לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים. "אמרתי לעצמי שאם הוא מאמין בי ככה אז אעשה הכל ועניתי לו שאני רוצה ללכת לקורס מפקדים". מחלת השרירים לא נעלמה אבל הוחלט שיתגבר עליה בעזרת אימונים לחיזוק השרירים. הוא המשיך לר"ם 2 ונקבע לו פרופיל חדש, 72, עדיין קרבי לחיל התותחנים.
קיצוני חוזר לסוללה, לחודש האחרון של האימון המתקדם ומשם לקורס מפקדים. כפי שהעיד על עצמו, בתכנים המקצועיים לא הייתה שום בעיה אבל היו גם את התכנים הפיזיים עליהם אף אחד לא התכוון לוותר לו, גם לא הוא בעצמו.
"יש את שבוע אפס שכולל תכנים פיזיים שאותם עברתי ממש על הקצה", הוא משחזר. מדובר גם בבוחן מסלול שכולל ריצה, מעבר קיר, טיפוס על חבל ועוד שאותם לא הצליח לעבור בהתחלה.
"זה הגיע למצב שבו בסוף היום הלכתי להתאמן, ארבע-חמש פעמים בשבוע שאני הולך לבד ועושה מתח, מטפס על חבל ככה שוב ושוב. בהתחלה זה לא מצליח, אבל אני אומר לעצמי שאם המסו"ל (מפקד סוללה) האמין בי אז אני יכול. בבוחן פיזי האחרון הצלחתי לעבור את הבר-אור והחבל".
קיצוני מסיים את קורס המפקדים כמצטיין ובלי לחכות יותר מדי, כבר מסמן את היעד הבא שלו, קורס קצינים. "אין כמו תחושת הסיפוק שאתה מרגיש אחרי אתגר מוצלח. אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות קצין, נכנסתי לבה"ד 1 ושוב התמודדתי עם האתגרים הפיזיים".
בראש אותם האתגרים עומד בלי שום ספק "בוחן לורן". במסגרת הבוחן הזה הצוער עולה על ציוד מלא ואז יוצא לריצה ארוכה הכוללת מסלול מכשולים, מעבר קיר, טיפוס על חבל וירי לאחר מאמץ. כל זה מוגבל בזמן ומי שלא מסיים בזמן את המסלול, לא יוסמך כקצין.
"את הבוחן הזה עשיתי שש פעמים. כל סוף לו"ז וכל שבת שסגרתי התאמנתי כדי לעבור את אותו שזה אומר לטפס את החבל וליפול, לעלות שוב ושוב עד שאתה מצליח. ניסיונות חוזרים עד שבפעם השישית עברתי את הבוחן. זאת הייתה הנקודה שאמרתי לעצמי שהכל עניין של התמדה".
קיצוני נשאל אם לא פחד שהמאמץ והאימונים לא יפגעו בו או יחמירו את המחלה שלו וענה בלי היסוס: "אני לא יודע אם מישהו אחר היה חושב ככה אבל לי זה היה שווה. לפעמים צריך את הבן אדם שמאמין בך ואז אין לך אפשרות אחרת".
אחרי חודשים ארוכים של מאמץ ומאבק, קיצוני עמד יחד עם עוד עשרות בוגרים על מגרש המסדרים בבה"ד 1, כשעל כתפיו דרגות הקצונה. אותו אחד שרצו לשחרר אותו מהצבא בגלל בעיות בריאות, הוא מרגע זה קצין ומפקד ביחידה קרבית.
"זו תחושה מדהימה ורגע של גאווה להורים", תיאר את תחושותיו. "הם מאוד התרגשו ואני בהחלט יכול לומר שעשיתי את זה גם בשבילם. לראות אותם מתרגשים בבה"ד 1 עבורי זה כל העולם". רגע מרגש נוסף להורים היה כשבן העניק כומתה לאחותו, ליאל, שהתגייסה בעקבותיו לתפקיד לוחמה בחיל התותחנים.
בסיום קורס הקצינים שלו, הוא יצא לתפקיד פיקודי בבסיס ההדרכה של התותחנים, לאחר מכן התמנה למפל"ג בסוללה השייכת לגדוד 402, אז פיקד מבצעית על עשרות לוחמים. "נכנסתי לתפקיד בתחילת הקו בגבול לבנון, אותו קו שאני נמצא בו כיום שזו סגירת מעגל עבורי. יצא לי להשתתף אז בירי מבצעי שאי אפשר להרחיב עליו".
תפקידו הנוכחי הוא סגן מפקד סוללה עם עשרות לוחמים ושישה תותחי 155 מ"מ שבכל רגע מוכנים לפתוח באש על יעדי חיזבאללה בלבנון. "הרבה ממה שקורה בגזרה תלוי בנו. התפקיד של חיל התותחנים בגזרה חיוני מאוד".
לקראת סיום, הוא מדבר על המסר שרצה להעביר הלאה. "זה היה מאבק שלי שהצלחתי בו אבל אני ממש לא יותר טוב ממישהו אחר ופה רק כדי להגיד לכל מי ששומע את הסיפור שלי, שבעזרת אמונה והתמדה אפשר להצליח".
הוא מוסיף שבכל שיחה עם חיילים הוא משתף בסיפור האישי שלו כדי להעביר את ערכי ההתמדה בהם הוא מאמין כל כך. עכשיו סגן קיצוני כבר מסמן את היעד הבא שלו, להיות מפקד סוללה ולהשפיע בפן הערכי והמבצעי, או כמו שהוא קורה לזה: "להיות הכי משמעותי שאני יכול".
