ב- 6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור המסמנת קו שבר בחברה הישראלית ובצה"ל. מלחמה שבה ישראל למדה על מגבלות הכוח.
חיל האוויר יצא למלחמה הזו כשהוא בשיאו, אחרי הניצחון שהשיג במלחמת ששת הימים ויכולות מרשימות שהפגין במלחמת ההתשה, אם כי שם הייתה התעלמות מכישלון ההתמודדות עם סוללות הטילים, כישלון שחזר בגדול באוקטובר 1973.
"לכל היה ברור שאם תפרוץ מלחמה, חיל האוויר לא רק יביס את יריביו הערביים, אלא גם יסלול את הדרך לכוחות היבשה", כותב פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף, היסטוריון ואיש אמ"ן בעברו, במחקר חדש על המלחמה שיצא לאור לאחרונה בספר "מלחמה משלו".
על פי בר יוסף, חיל האוויר הישראלי של ערב מלחמת יום כיפור היה מהעוצמתיים ביותר במזרח התיכון, קיבל כמחצית מתקציב הביטחון, הוציא משירות את רוב המטוסים המיושנים באמצעותם ניצח ב-1967 והכפיל את מספר מטוסי הקרב שלו תוך רכש של מיטב התוצרת האמריקאית, בה מטוסי הפנטום והסקייהוק. טייסי חיל האוויר היו עתירי ניסיון מבצעי ואלופי העולם בהפלות מטוסים.
הציפיות אותן מתאר בר יוסף לא התממשו והוא מסביר כי בשלושת ימי המלחמה הראשונים והקשים ביותר, חיל האוויר סייע באופן חלקי בלבד לכוחות היבשה. כמעט עד סוף המלחמה הוא לא הצליח לממש את מלוא יכולותיו ולתרום באופן משמעותי להשגת הניצחון.
השאלה מדוע זה קרה לא קיבלה תשובה מלאה עד היום. חור שחור בהיסטוריה של המלחמה. על כך מנסה בר יוסף לענות בספרו. הוא קורא תיגר על הגרסה של חיל האוויר למלחמה, לפיה נכנס לקרב בנחיתות קשה, באמצעות מחקר מטלטל ומביא גילויים על מפקד החיל במלחמה, אלוף בני פלד והדיווחים שהעביר לרמטכ"ל ולאלופי צה"ל. ספרו כבר הספיק לעורר שיח ציבורי בנושא, בו לוקחים חלק גם טייסים שהשתתפו במלחמה.
בפרק "הקו האדום הדק" בספרו שעליו מתבססת כתבה זו, טוען למעשה בר יוסף שמפקד חיל האוויר מסר בכוונה נתונים "קודרים" כאילו שחיל האוויר עומד להגיע אל הקו האדום בו אין לו מספיק מטוסים לבצע את משימתו, כדי ללחוץ על מקבלי ההחלטות שלא היו אמיצים מספיק לתפיסתו ולהאיץ בהם לצאת למבצע צליחת התעלה.
החמור בכך טוען בר יוסף הוא שבעקבות אותה תמונת מצב שבחר להציג, עמדו מקבלי ההחלטות שנלחצו לעשות בדיוק ההיפך והיו קרובים להגיע להפסקת אש שהייתה עדיפה בהרבה לסורים ולמצרים מאשר לישראל, עד שהגיע מידע שסיפק המוסד ושינה את התמונה.
איפה חיל האוויר היה
על פי בר יוסף, מצבת מטוסי הקרב בחיל האוויר עמדה בבוקר פרוץ המלחמה על 309 מטוסים שמישים ועוד 49 היו בתחזוקה בדרג ב, כלומר כאלה שניתן להשמיש במהירות.
הקו האדום והשנוי במחלוקת שקבע מפקד חיל האוויר היה 200 מטוסים שמישים, עם פחות מזה חיל האוויר לא יכול היה לבצע את המשימה שלו ויהיה חייב להתמקד בהגנת המדינה. נתון שהשתרש לאורך השנים, אולם כלל לא ברור כיצד נקבע.
לחילות האוויר הערבים לא הייתה יכולת מתקפה משמעותית נגד ישראל ובלי קשר, מומחי חיל אוויר טוענים שאת הגנת שמי המדינה ניתן היה לעשות עם מספר נמוך הרבה יותר, של פחות ממאה מטוסי קרב.
ביומיים הראשונים ללחימה חיל האוויר איבד 28 מטוסים, "קצב שהדאיג את הרמטכ"ל", כפי שמציין בר-יוסף. בבוקר 8 באוקטובר חיל האוויר מדווח על נפילה של עוד ארבעה מטוסים, מה שגרם לרמטכ"ל "לצמצם את הסיוע האווירי" לכוחות היבשה ואף להבהיר להם כי: "בניגוד לתוכניות, הסיוע לא יופעל באופן רציף". שם נולד המשפט הידוע מאותה מלחמה "איפה חיל האוויר היה".
אולם מה שגרם לרמטכ"ל לעמוד על סף קבלת החלטה שגויה, היה מה שבר יוסף מגדיר כסילוף ואף הונאה שמפקד חיל האוויר הפעיל כלפי המטכ"ל, בזמן המלחמה.
בר-יוסף חושף שבליל ה-9 באוקטובר האלוף פלד מדווח לרמטכ"ל ולשר הביטחון שלמחרת בבוקר "יהיו לו רק 220 מטוסים (על סף הקו האדום) מתוכם 55 קורנסים. בעוד יומיים, הזהיר, הוא עלול להיוותר עם 200 מטוסים, ומשמעות הדבר היא ש'אני יכול להילחם באופן משמעותי עוד שלושה-ארבעה ימים'".
דברים אלה הדאיגו מאוד את הרמטכ"ל, שאמר בתגובה: 'אני רוצה ממחר להוריד את הקצב שלך', "שר הביטחון הסכים איתו", כתב בר-יוסף. אולם, מהמחקר בספרו עולה שבמציאות הסד"כ של חיל האוויר עמד על 258 מטוסים שמישים, לא כולל עוד 48 שהיו בתהליך החזרה לשמישות.
על פי בר יוסף, הדיווח של מפקד החיל גרם לחשש אצל הרמטכ"ל ושר הביטחון עד כדי כך ששקלו אם לקבל הפסקת אש, למרות שבשלב הזה המצרים והסורים החזיקו בהישגים גדולים.
בדיון הקבינט אצל ראש הממשלה, הרמטכ"ל רב אלוף דוד (דדו) אלעזר דחף לריכוז המאמץ הקרקעי והאווירי מול סוריה, כדי להוציאה מהמלחמה בהקדם. "באותו דיון, אלוף פלד דיווח שמצבת המטוסים עומדת על 272, אולם הזהיר כי בתוך ארבעה ימים הוא יכול לרדת ל-200 מטוסים – שהוא גבול הגודל הקריטי", מציין בר יוסף.
לדבריו, מפקד החיל אף הזהיר מחיל אוויר עם סד"כ של 120 מטוסים. מעט אחרי חצות פלד מדווח בדיון כי בבוקר 12 באוקטובר: "יעמוד סד"כ המטוסים השמישים של החיל על 223". בר-יוסף כותב בספרו כי: "איש לא שאל כיצד הצטמצם סד"כ המטוסים מ-272 ל-223 בתוך 24 שעות".
בפועל, בזמן הזה אבדו עשרה מטוסים והסד"כ עמד על 252, הרבה מעל לקו התחתון. על פי בר-יוסף מפקד חיל האוויר הציג את הנתונים הקודרים תוך שהוא דוחף לצליחת התעלה והכרעת המצרים. עוד מציין בר-יוסף שבכל פעם אחרי שמסר נתונים קודרים על מספר המטוסים השמישים של חיל האוויר, אמר פלד לאלופי צה"ל: "איבדתם את האמונה היהודית שערבי הוא ערבי". כלומר שהם מייחסים להם עוצמה גדולה מדי ביחס לצה"ל ויש להכריע אותם מיד.
"מסתמנת פה נימה כאילו כושר המלחמה שלו [של הצבא המצרי] הוא דומה לשלנו. אני לא מקבל את זה. לא באוויר, אני מקווה לא בים, אני בטוח שלא בשריון", מצוטט אלוף פלד, כשניסה לשכנע את המטכ"ל לצאת לצליחה כבר בשלב הזה של הבלימה.
"אזהרות מפקד החיל הביאו למצוקה קשה"
כאן מגיע הגילוי הגדול וההערכה הקשה של בר-יוסף על פלד, שלדבריו בשלב שבו היה דיון אם לצאת למתקפה או ללכת להפסקת אש, המשיך להעביר מספרים קודרים על סד"כ המטוסים של חיל האוויר, מהם השתמע שחיל האוויר איבד 140 מטוסים בעוד שבפועל אבדו 67 בשלב הזה. כשבנוסף מטוסים רבים הושמשו ובהמשך גם הגיעו נוספים מארה"ב. בשלב מסוים פלד אף אומר לרמטכ"ל כי בקרוב לא יהיו לו אפילו מספיק מטוסים להגנת המדינה, "רק ללב המדינה".
על פי בר יוסף, ההתלבטות של המטכ"ל הסתיימה בזכות דיווח שהביא המוסד על כוונת הצבא המצרי לצאת למתקפה. זאת הייתה ההזדמנות לה חיכו בצה"ל, מתוך אמונה שיצליחו לשבור מתקפה של צבא מצרים תוך פגיעה קשה ואז, יהיה קל יותר לצאת.
"סביר מאוד להניח שאלמלא תפנית זו היה הקבינט מקבל את עמדת הרמטכ"ל שיש להגיע להפסקת אש במקום בתוך יומיים, בגלל הנתונים הקודרים על שחיקת חיל האוויר. אזהרותיו של פלד על כך שחיל האוויר מתקרב לקו האדום או למצב קריטי הביאו את מקבלי ההחלטות למצוקה קשה", ציין בר-יוסף.
"על פניו", הוסיף וכתב בספר, "קשה להאמין שבמלחמה כה קשה ועתירת קורבנות, כאשר מקבלי ההחלטות צריכים לקבל הכרעות העתידות לקבוע את גורל המדינה, מפקד חיל האוויר יעשה שימוש מכוון בנתונים לא נכונים כדי לדחוף למהלך שהוא מאמין בו. מבצע צליחת התעלה".
גם החוקר ומחבר הספר מתקשה לענות על השאלה מה עמד מאחורי ההתנהלות אותה הוא מייחס למפקד חיל האוויר. "קשה לקבוע מה גרם מפקד חיל האוויר ליצור, על בסיס מסד נתונים מטעה, תמונת מציאות קשה ששיחקה תפקיד מרכזי כל כך בצומת דרכים אסטרטגי במלחמה".
הוא סובר שמפקד חיל האוויר העביר את הנתונים הללו כדי להשפיע על אלופי המטה הכללי, שלתחושתו של פלד לא היו נכונים לקבל "החלטות אמיצות נגד אויב שנשאר ערבי". פלד חשב שהוא יודע טוב יותר מהרמטכ"ל אלעזר, משר הביטחון משה דיין והאלופים בר לב, שרון וטל.
מדובר בגילוי שהוא לא פחות ממדהים, בטח כאשר עולה ממנו שהמהלך של פלד, בניגוד הפוך לכוונה שלו, כמעט גרם לישראל ללכת להסכם הפסקת אש, בשלב שבו לצה"ל לא היה שום הישג מול הצלחות המצרים והסורים.
פרק זה והגילויים שהוא מביא, מעלים גם שאלה קשה שרלוונטית גם כיום והיא מה יכולתו של הרמטכ"ל להבין באמת את הזרוע האווירית ולהתאים אותה למשימות הצבא.
פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף לימד במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה. "מלחמה משלו" בהוצאת דביר הוא ספרו השמיני. לקריאת הפרק המלא - "הקו האדום הדק.
