כשאנחנו חושבים על תעשיית נשק, המדינות האחרונות שעולות בראש הן שבדיה, דנמרק, בלגיה או יפן – שמות שנקשרים יותר בפציפיזם, שלום וליברליזם נאור. תעשיית הנשק הידועה לשמצה מתקשרת לנו לרוב למדינות כמו ארה"ב, רוסיה, אפילו גרמניה וגם ישראל, שמזמן למדה למנף כלכלית את היותה מוקפת אויבים. ועדיין, בדיקה לעומק של אותן מדינות - אפילו של שווייץ הניטרלית שרק אלוהים זוכר מתי נלחמה בפעם האחרונה - חושפת תעשיית נשק מתקדמת, קטלנית ומאוד רווחית.
השבדים אוהבים להצטלם בעולם עם הקסדות הכחולות שמייצגות את יחידות השלום של האו"ם; בו בזמן הם מייצרים כמה מטוסי קרב שנחשבים למתקדמים בעולם. הם גם לא מהססים למכור כלי נשק ללקוחות מפוקפקים ברחבי העולם. היפנים מייצרים ומוכרים טנקים וגם גרסה משלהם ל-F-16, ולאחרונה החליטו להסיר חלק מההגבלות על ייצוא נשק מהמדינה. השוויצרים מצדם מוכרים כמה נגמ"שים וכלי נשק שונים שהגיעו אפילו לעיראק. הנה הצצה לכמה מתעשיות הנשק היותר ענפות והפחות צפויות בעולם.
יפן: F-16 תוצרת מיצובישי
לפני כשנתיים סערו הרוחות ביפן לאחר שהממשלה החליטה להקל בהגבלות על ייצוא נשק. מדובר בשינוי הגדול ובעצם הראשון של מדיניות מכירת הנשק שלה ב-50 השנים האחרונות. ראש ממשלת יפן שינזו אבה הסביר שהחליט על המהלך כדי להדק את הקשרים עם בעלות בריתה של יפן, ועל הדרך לחזק את תעשיית הנשק המקומית. ההחלטה עוררה לא מעט חשש בסין, ולא פחות מזה ביפן עצמה, שמאז מלחמת העולם השנייה דוגלת בפציפיזם כמדיניות. הגיוני כשמדובר במדינה היחידה בעולם שספגה שתי פצצות גרעיניות.
לצד הפייסנות המוצהרת שלה הקימה יפן תעשיית נשק מרשימה שייצרה לאורך השני כמה כלים ממש לא פציפיסטיים. כשהיפנים החליטו לרכוש מארה"ב את מטוסי ה-F-16, הם התנו את העסקה בכך שהמטוסים ייוצרו במפעלים של חברת מיצובישי המקומית, שתשדרג אותם ותתאים אותם לאופי של חיל האוויר המקומי. כך נולד ה-F-2, מטוס קרב רב-משימתי שמסוגל לפעול בכל מזג אוויר, יום או לילה. שטח הכנף של מטוס הקרב היפני גדול ב-25 אחוזים מה של ה-F-16 המקורי, והוא נבנה מחומרים מרוכבים שהפחיתו באופן משמעותי את משקלו והקטינו את חתימת המכ"ם שלו. לצד טילים ופצצות רבות הוא יכול לשאת גם טילים נגד ספינות. בימים אלה עובדת מיצובישי בשיתוף עם לוקהיד מרטין על ה-F-3, מטוס החמקן העתידי של חיל האוויר היפני.
היפנים מייצרים גם טנקים לא רעים בכלל. אחד מהם הוא ה-Type 90, טנק מערכה כבד עם מנוע 1,500 כ"ס ותותח 120 מ"מ (שאותו הם רוכשים דווקא מהגרמנים). לטנק הזה יש מערכות בקרת אש מתקדמות במיוחד ויכולת לפעול בתנאי שטח קשים.
בשנת 2012 הכניסו היפנים לשירות טנק מתקדם יותר, Type 10, שנחשב בעיני רבים כשווה לטנקים האמריקניים, הרוסיים והגרמניים שמובילים את השוק: הוא מצויד בשריון מודולרי ומערכות אלקטרוניות מתקדמות ("כמו של מטוסי קרב", טענו במדינה). מדובר במפלצת במשקל של 48 טון, אבל כזו שמגיעה ל-70 קמ"ש. טורקיה רצתה בעבר לרכוש את הטנק הזה, אולם מדיניות הייצוא מנעה זאת ממנה.
המערכת היפנית המרשימה ביותר היא ה"סיריו", שנחשבת לצוללת החשמלית הגדולה ביותר בעולם. "ללא ספק כלי מרשים", אמר בזמנו שר ההגנה של אוסטרליה כשארצו שקלה לקנות אותה. מדובר בצוללת תקיפה בעלת טווח שעולה על 11,000 ק"מ ויכולת שיגור טורפדו Type 89 - גם הוא מתוצרת יפן - וגם טילים מסוג הרפון נגד ספינות ומטרות יבשתיות.
שבדיה: שלום, טילים ומטוסי קרב
שבדיה היא ללא ספק אחת מהמדינות המזוהות ביותר עם משימות של שלום, ועדיין מדובר במדינה בעלת תעשיית נשק גדולה וצבא שנמצא במקום ה-30 בעולם בעוצמתו. בשנת 2014 דורגה שבדיה במקום השלישי בעולם בטבלת יצואניות הנשק יחסית למספר התושבים; לפניה היו רק ישראל ורוסיה.
סיימון ווזמן, מומחה לנשק במכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), אמר בראיון לפני שנתיים: "השבדים רואים בעצמם אנשים מוסריים מאוד ושמרניים בכל הקשור לאפשרות למכור למפירי זכויות אדם ורודנים דברים שמסייעים להם להישאר בשלטון. אבל המציאות היא שזה קרה". עוד אמר ווזמן כי "בעבר השבדים לא היו עושים עסקים עם סעודיה בשל ענייני זכויות אדם, אבל זה השתנה. הם מכרו להם מערכות מכ"ם Eriye וטילים נגד טנקים ושיווקו שם כלי נשק אחרים". על פי SIPRI, רקטות שבדיות הגיעו גם לצבא מיאנמר ובדרך-לא-דרך גם לארגון אל-שבאב בסומליה.
היהלום שבכתר השבדי הוא ה-JAS 39 של חברת סאאב, מטוס קרב דור רביעי לפעילות בכל רמת אור ומזג אוויר שמסוגל לשאת מגוון רחב של טילים ופצצות מתקדמות. אחד מהיתרונות הגדולים שלו הוא היכולת לנחות על מסלולים קצרים, כולל כבישים רגילים, להתחמש במהירות ולצאת למשימה. את המטוס ניתן לראות בין השאר במדינות כמו תאילנד, דרום אפריקה והונגריה. כנראה זאת רק רשימה ראשונית: הפיליפינים, אינדונזיה וקולומביה כבר הודיעו שהן שוקלות לרכוש את ה-JAS 39.
השבדים מייצרים מטוסי סיור, מודיעין ולוחמת ל"א. יש להם מגוון גדול של טילי אוויר-קרקע, טילים נגד טנקים וגם טילי קרקע-קרקע ורקטות שונות (הם מייצרים גם טנקים כבדים, אבל מדובר בעצם בלאופרד 2 גרמני משופר). כאמור, חלק מכלי הנשק האלה נמכרו לצבאות מפוקפקים וגם הגיעו לכמה ארגוני טרור. גורמים בתוך שבדיה זעמו כשגילו למשל שטיל הנ"ט RBS 70 הגיע למדינות כמו בחריין, צ'ילה ואפילו איראן, שלא נחשבות למובילות בכל הקשור לזכויות אדם.
שוויץ: ניטרליים, אבל חמושים
בצבא שוויץ משרתים 135,000 חיילי סדיר וקבע, ובנוסף להם יש עוד 76,000 חיילי מילואים. לא הרבה יודעים, אבל חיילי המילואים של הצבא הזה מקבלים את הנשק לשימוש ביתי – אתם יודעים, למקרה שמישהו יפלוש בהפתעה ולא למטרות שירת יודל - ומחזירים אותו רק אחרי שהם משתחררים סופית משירות מילואים.
זיג זאואר, חברה שווייצרית-גרמנית, היא מהמובילות בעולם בתחום הנשק הקל. בין השאר היא מייצרת עבור צבא שוויץ את ה-SG 550, רובה סער מתקדם שהגיע גם למדינות כמו אינדונזיה, פקיסטן, טוניס וטורקיה. בהתחשב בכך, די ברור איך כמה מהרובים האלה מצאו את עצמם בידיהם של מחבלים בעיראק ובסוריה. רובה סער אחר של זיג זאואר, SG 540, מסתובב במדינות כמו מאוריציוס, ניקרגואה, גבון ואפילו לבנון.
השוויצרים ייצאו לעולם גם כמה רכבי סיור, משאיות צבא כבדות ונגמ"שים. אחד מהם הוא הפיראנה, נגמ"ש אופני (כלומר נע על גלגלים ולא על זחל) שמגיע במגוון גרסאות - להעברת לוחמים, ליחידות מיוחדות, לפיקוד, לפינוי רפואי ועוד. את הכלי הזה ניתן למצוא במדינות כמו סעודיה, ניגריה, קטאר, בוצוואנה ואפילו סיירה לאון. זאת רשימה חלקית בהחלט של כלי נשק ומדינות בעייתיות.
בלגיה: בקו עקום לחיזבאללה
בלגיה היא אחת היצואניות הגדולות של שוקולד, אבל גם של לוחמים זרים עבור דאע"ש בסוריה ושל כלים מתוצרת FN Herstal - אחת מחברות הנשק המוכרות בעולם. כבר שנים שהיא מייצרת רובים ומקלעים שמסתובבים בכל העולם, כולל דיקטטורות וארגוני טרור.
אחד המוצרים המבוקשים של החברה הוא ה-FN P90, תת-מקלע בעל מראה חללי בתצורת בולפאפ (מחסנית מאחורי ידית האחיזה) שבולט הרבה לפני שמדברים על נתונים. הכלי הזה מסוגל לשגר 900 כדורים בדקה לטווח אפקטיבי של 200 מטר, והוא בשימוש במדינות כמו אל סלבדור, לוב, ניגריה, פקיסטן ואיראן. גם מחבלים בתימן, בעיראק ובסוריה נצפו עם הנשק הזה.
מקלעי ה"מינימי" של FN נפוצים גם הם ברחבי העולם. פה אנחנו מדברים על מקלע קל שיורק 700-1,150 כדורים בדקה לטווח אפקטיבי של 300 עד 1,000 מטר. הוא עושה את זה בצבאות של ארה"ב, קנדה וצרפת מצד אחד, אבל גם במקומות כמו אפגניסטן, מזרח טימור, עיראק ופקיסטן. משם קצרה הדרך לארגוני טרור כולל חיזבאללה.
הולנד: הילד עם האצבע בסכר והמכ"ם בים
גם לשכנה של מדינת השוקולד יש תעשייה ביטחונית מפתיעה: ההולנדים מצטיינים בייצור של כלים משוריינים שונים וספינות מלחמה, ביניהן ה-DZP-class שאורכה 144 מטרים ומשקלה למעלה מ-6,000 טון. מדובר בספינת פיקוד והגנה אווירית החמושה בטילים ים-קרקע ובטילים נגד מטוסים ונגד ספינות. בנוסף מוצבים עליה מסוק ומערכות מתקדמות ללוחמה אלקטרונית.
ההולנדים מייצרים גם ספינות סיור מתקדמות שנושאות את שם המדינה. לצד ה"הולנד" מיוצרת ה"סיגמה", ספינת טילים מתקדמת שנמכרה למשל למרוקו וגם לצי האינדונזי. הסטי"ל חמושה כמובן בטילים, תותחים וטורפדו, אולם ההולנדים מבליטים דווקא את לוחמת הסייבר שלה – לרבות הטעיית מערכות בקרה וכלי שיט של האויב.
הולנד מייצרת גם מכ"מים ימיים ומערכות בקרה כמו ה-SMART-L, מכ"ם שמסוגל לעקוב במקביל אחרי 1,000 מטרות באוויר וכמאה על פני הים, מטווח של מאות ק"מ. וגם "שומר השער", מערכת נשק אוטונומית להגנה על ספינות שניתן להציב גם בגבולות יבשתיים. שתי המערכות נמכרו למדינות כמו פרו, קוריאה הדרומית ובריטניה. גם איטליה וצרפת, מדינות עם תעשיות ביטחונית מובילה, הצטיידו במוצרים ההולנדים.
בחזרה לתמונה הגדולה, תחום הייצוא הביטחוני סופג בכל שנה דוחות שליליים – ובהחלט מצודקים - בגלל מכירה למדינות וארגונים שמפרים זכויות אדם ואזרח. חלק מהמדינות שהוזכרו כאן מובילות את פרסום הדוחות האלה, אבל נראה שבסופו של דבר קשה להן לוותר על הכסף הגדול שמפנק את הקופה הלאומית.