טריליון דולר, זה הסכום האסטרונומי והמטורף שמשקיעות מדינות העולם בכל שנה במסגרת ההוצאות הצבאיות שלהן. על פי דו"חות של אמנסטי, ספריית הקונגרס האמריקאי ומכון שטוקהולם לשלום, מאז שנת 2,000 עלה היקף העסקאות בין 25 ל-35 אחוז, ונראה שהוא רק ימשיך לעלות. במקביל, כך לפי ארגון אמנסטי, בכל יום נהרגים ברחבי העולם לפחות 1,000 בני אדם מכלי נשק שונים.
על פי מכון שטוקהולם הבינלאומי לחקר השלום (SIPRi) חמש מדינות – ארה"ב, רוסיה, גרמניה, צרפת ובריטניה – שולטות בשלושה רבעים מהיקף יצוא הנשק העולמי. על פי המכון ארה"ב לבדה שולטת ב-30 אחוז מהשוק ורוסיה שולטת ב-24 אחוז. במספרים הנתונים האלה מרשימים יותר: רוסיה מכרה ב-2012 נשק בהיקף של יותר מ-13 מיליארד דולר, והשנה עוד לא הסתיימה, בעוד שלפני שש שנים הם מכרו בהיקף של 6 מיליארד בלבד.
את העשירייה הראשונה של יצואניות הנשק הגדולות סוגרת מדינת ישראל הקטנה עם נתח של 2 אחוז מהשוק העולמי. על פי דו"ח של הקונגרס, בין השנים 2004 ל-2011 מכרה ישראל נשק בהיקף של לא פחות מ-10.6 מיליארד דולר, לא כולל מכירות לצה"ל. מרבית הנשק הישראלי מגיע למדינות עולם שלישי כמו הודו ומדינות באפריקה, אך לא בטוח שהנתון הזה עומדת לזכותנו; מדינות אירופה למשל לא נוהגות למכור נשק לאותן מדינות.
אבל עם כל הכבוד לתעשיות הנשק של ישראל, הכסף הגדול נמצא כמו תמיד מעבר לים, בארה"ב כמובן. בשנת 2012 עלה היקף עסקאות הנשק של השוטר העולמי ב-21.4 מיליארד דולר, מה שהקפיץ את המספר ל-66.3 מיליארד דולר. המשמעות היא שארה"ב אחראית בשנה זו לנתח של כמעט 75 אחוז מהיקף סחר הנשק העולמי.
מדינות נוספות ומפתיעות שנמצאות ברשימה של מכון שטוקהולם הן גרמניה (במקום ה-3), סין (במקום ה-6), שבדיה (במקום ה-11), ואפילו שוייץ (במקום ה-13).
ארה"ב: מוכרת מטוסי קרב משוכללים (כמעט) לכל דורש
רשימת הקניות שמוצעת למכירה בעולם גדולה ומגוונת וכוללת את מיטב האמצעים של המדינות המוכרות. העסקאות שהקפיצו את ארה"ב בשנת 2012 מקושרות בעיקר לפחד ממלחמה עם איראן, ולכן זה רק הגיוני שאת עסקת הנשק הגדולה ביותר השנה ביצעו מדינות המפרץ. הסעודים קנו מארה"ב 70 מטוסי F-15 ותיקים ובנוסף רכשו עוד 85 מטוסי F-15 מתקדמים יותר, כאלה שקרובים לביצועי ה-F-15I שנמכרו לישראל (מלבד מערכות מסוימות שנועדו לשמור על הפער האיכותי). בנוסף רכשו הסעודים סוגי תחמושת, נגמ"שים וטילים. איחוד האמירויות רכשה מערכת טילים מתקדמת מסוג ת'אד, 16 מסוקי צ'ינוק ותחמושת. גם עומאן הקטנה לא נשארה מאחור ורכשה טייסת מטוסי F-16 מדגם מתקדם. מדינה נוספת שהקפיצה את ארה"ב היא יפן, שהודיעה כי תרכוש 45 מטוסי F-35 בהיקף של 10 מיליארד דולר.
רוסיה: מזרימה אמצעי לחימה למזרח התיכון
הרוסים, שרשמו גם הם עלייה בהיקף המכירות, עשו זאת בעסקאות ענק מול אלג'יר והודו, להן מכרו עשרות מטוסי סוחוי מתקדמים, מערכות ל"א ומערכות טילי נ"מ. בימי המלחמה הקרה הרוסים נהגו למכור נשק "פחות טוב" שלא כולל את עיקר המערכות שלהם מטעמי סודיות. כיום מוכרים הרוסים את מיטב התוצרת שלהם ובשנים האחרונות הם מכרו את מאות טנקי ה T-90 המתקדמים להודו, אלג'יריה, אזרבייג'ן ועוד. בנוסף הם מכרו מטוסי קרב מסוג סוחוי 30 לסין, וייטנאם ועוד, ומתכוונים למכור גם את מטוס הסוחוי 35 להודו ולמדינות נוספות. כל זה לא כולל מאות טנקים מדגמים ישנים יותר ומטוסי קרב משנות ה-80 וה-90 מדגמי מיג 29 וסוחוי 27, שנמכרים בכמויות גדולות למדינות במזרח התיכון. מעניין לציין שהרוסים מוכרים נשק גם לסוריה המדממת, ככל הנראה בהיקף של 600 מיליון דולר (המורדים טוענים לסכום כפול). את ההוכחה לכך קיבלנו השנה כאשר משלוח של מסוקי קרב רוסיים נתפס על ספינה שעגנה בבריטניה.
גרמניה: אימפריה של צוללות
בחינה של עסקאות הנשק של גרמניה, כאמור מקום שלישי ברשימה, מלמדת כמובן על מכירה של צוללות מתקדמות, כשמלבד ה-6 שנמכרו לישראל מכרו הגרמנים צוללות גם לדרום קוריאה, יוון ומדינות נוספות, כאשר כל צוללת הכניסה לגרמנים לא פחות מ-300 מיליון אירו. בתחום הארטילריה מייצרים הגרמנים את אחד מהתותחים המתנייעים המתקדמים בעולם, ה-PzH 2000, עשרות מהם נמכרו למדינות כמו איטליה, הולנד ויוון. התעשייה הגרמנית מכרה בשים האחרונות כמויות גדולות טילי נ"ט, מערכות מודיעין מתקדמות וטנקים מתקדמים מסוג לאופרד 2. את הנשק הגרמני ניתן למצוא בין השאר בישראל, שבדיה, טורקיה, יוון ועוד.
צרפת: זו לא ציפור, זה המיראז'
הצרפתים, שנמצאים על פי מכון שטוקהולם במקום ה-4 בעולם בדירוג יצואניות הנשק, מוכרים בעיקר מטוסי קרב. המיראז'ים הצרפתים טסים בצבאות מצרים, הודו, איחוד האמירויות ועוד, וכך גם מטוס הרפאל החדש. את טנק הלקלרק נוכל למצוא בקטר, קולומביה ובמפרץ. יחד אתם מסתובבים בעולם אלפי טילים צרפתים, מערכות ל"א ומעט ספינות.
ישראל: משדרגת מערכות נשק ומוכרת בכמויות
נחזור למדינתנו הקטנה ונגלה שהתוצרת הישראלית מסתובבת בלא מעט יבשות. מלבד שדרוג של מערכות נשק ישנות והפיכתן למתקדמות (למשל, עיסקת שדרוג הפנטומים של טורקיה), ישראל מוכרת מטוסים ללא טייס מבית היוצר של התעשייה האווירית, טילי נ"ט כמו ה"ספייק" מבית היוצר של רפאל שמייצאת לכ-20 מדינות מתקדמות מערכות יחודיות לאיסוף מודיעין אווירי כדוגמת ליטנינג, מערכת המותקנת על גחון המטוס, מזהה ותוקפת מטרות מהאוויר ורקהלייט, נגזרת שלה המשמשת לצילום שטחים מהאוויר. בנוסף לאמצעים אלו מדינת ישראל מייצאת מידי שנה כמויות אדירות של נשק קל מסוגים שונים.
בשנת 2010 אישר משרד הביטחון למכור לחו"ל גם את טנקי המרכבה. עד היום עסקה כזאת עוד לא יצאה לפועל, אולם במרץ השנה ממשלת קולומביה החלה לבחון רכש של כ-40 טנקי מרכבה ובמידה וזה יצא לפועל ישראל תמכור טנקים כחול לבן בפעם הראשונה. מלבד מערכות ישראליות מדינת ישראל מוכרת באמצעות אגף סיב"ט במשרד הביטחון עודפים ישנים של צה"ל בעשרות מיליוני שקלים כל שנה, כמו למשל 44 מטוסי הסקייהוק המוצעים עכשיו למכירה.
מדינות אירופה חזק בעניינים
אחת המדינות המפתיעות ברשימה, שבדיה הניטרלית, מכרה עשרות מטוסי קרב מסוג סאאב 39 למדינות כמו צ'כיה, הונגריה ודרום אפריקה, בהיקף של מאות מיליוני דולרים. השבדים מכרו גם לא מעט נגמ"שים ותותחים מתוצרתם, בהיקף של רבע מיליארד דולר. מדינה אירופאית נוספת, איטליה, עלתה אצלנו לכותרות כאשר החליט חיל האוויר הישראלי לרכוש מטוסי אימון חדשים. האיטלקים, שנמצאים במקום ה-9 ברשימה עם נתח שוק של 3 אחוז, מוכרים גם מטוסי תובלה, כטב"מים לפקיסטן, מערכות מכ"ם להודו, מסוקי תקיפה מסוג A129 לתורכיה, ונגמ"שים למדינות רבות. מעניין לציין שמלבד שני המקומות הראשונים מדינות אירופה מככבות בעשירייה הראשונה של יצואניות הנשק בעולם.
המערב מוכר – העולם השלישי קונה
רשימה מעניית לא פחות, אשר גם אותה מפרסם בכל שנה מכון שטוקהולם, מדרגת את המדינות הרוכשות. בעוד שאת מרבית הנשק בעולם מוכרות מדינות דמוקרטיות מערביות, את מרבית הנשק קונה דווקא הצד השני של המפה, מדינות מתפתחות ומדינות העולם השלישי. את המקום הראשון תופסת על פי המכון הודו, אשר חתמה על 10 אחוז מסך עסקאות הנשק בעולם מאז שנת 2007 ועד השנה. ההודים קנו הכל מהכול, מטוסי קרב רוסיים וצרפתיים, טנקים, טילים ומערכות אלקטרוניות כולל עסקאות כחול לבן. עיקר האיום ההודי מיוחס לפקיסטן השכנה, איתה היא מנהלת מלחמות לסירוגין מאז הוקמו השתיים.
המקום השני ברשימת הרוכשות שייך לדרום קוריאה, שקונה בעיקר נשק אמריקאי ומאויימת מצפון קוריאה ומסין. המקום השלישי שייך גם הוא למדינת עולם שלישי, פקיסטן, עם 5 אחוז. מנתוני המכון המדינה הענייה רכשה במיליארדי דולרים מטוסי F-16, ובעתיד מתכננת לרכוש גם מטוסי קרב מסין ומשבדיה. הם רכשו טנקים, נגמ"שים ותותחים ממדינות אירופה, הכל במיליארדי שקלים שמאוד חסרים למדינה הזו. מאז פרצה מלחמת אפגניסטן הפקיסטנים מקבלים אשראי גדול והלוואות לרכישת יותר נשק בכדי לסייע ולהיות בצד הנכון של המפה.
סין נמצאת במקום הרביעי, כשלצד תעשיית נשק מפותחת הסינים קונים לא מעט נשק מתקדם. ככל שמצבה הכלכלי של סין משתפר הם רוכשים יותר, ומשנים את גישת הכמות ששלטה בצבא סין עד לפני עשור – באיכות. שאר המדינות ברשימת ה-20 של המכון כוללות שמות כמו מלזיה, ונצואלה, מצרים, צ'ילה ועיראק. ללא ספק מדינות שצריכות הרבה כסף ולא בטוח שלנשק. באופן מאוד מפתיע ניתן למצוא ברשימה גם מדינות כמו אוסטרליה, שנמצאת במקום ה-6, ונורבגיה, שנמצאת במקום ה-16. לפחות כלפי חוץ, לא ברור מדוע המדינות האלה משקיעות כל כך הרבה כסף בכלי נשק.
ההרג ממשיך וקצב המכירות עולה
כאשר החלה ההאטה הכלכלית הגלובלית לפני כחמש שנים, כולם צפו שתהיה ירידה ניכרת בהיקף הסחר הביטחוני. צפי כזה גם היה קיים לאחר סיום המלחמה הקרה, אז אמרו רבים שאין יותר במי להילחם וחבל להוציא הרבה כסף לשווא. אבל נראה שהאדם לא יכול להתגבר על הטבע של עצמו. הטרור העולמי, המתחים הגוברים במפרץ הפרסי ובמזרח הרחוק, האיצו את קצב הרכישה של כלי נשק בעולם. אינטרסים גאו-פוליטיים גוברים על כל שיקול הגיוני ובמקום להאכיל את הרעבים (לפחות בתרחיש אוטופי) אנחנו רק מרפדים את הכיסים של מנהלי החברות הגדולות ואולי גם את הקופות הציבוריות של המדינות שמוכרות. על פי מכון שטוקהולם, ומחקרים של גופים נוספים, בזמן של עשור קצב המכירות עלה ב-60 אחוז וכמו שזה נראה כיום הקצב הזה ימשיך לעלות. זה הזמן להשכיר שוב את מה שפתחנו איתו: בכל יום נהרגים מכלי הנשק האלה בעימותים צבאיים לא פחות מ-1,000 בני אדם.