הימשכות המלחמה ברצועת עזה וחוסר האונים מול חיזבאללה בצפון, טילים מתימן ועיראק וטרור גובר מיהודה ושומרון, הגבירו בזמן האחרון את הביקורת נגד הצבא. לא פחות מזה, את הביקורת שנשמעת מתוך הצבא נגד הפיקוד הבכיר.

צה"ל כמו שזה נראה לא מצליח לספק את הסחורה. צריך לומר שלא מעט ואולי בעיקר בגלל מגבלות שהטיל עליו הדרג המדיני. אבל מעבר לזה גם הצבא עצמו נראה כמו גוף שלא למד והפיק לקחים ממחדלי 7 באוקטובר. התרבות הארגונית נשארה לקויה, מידע שקוף לא עובר לאזרחים ושורה של מינויים בעיתיים - בעוד שקצינים בכירים וזוטרים נאשרים בתפקידים למרות שהיו חלק מרכזי בקונספציה ובמחדל - הביאו לתמונה של דשדוש ולתחושות קשות.

צריך לומר את זה - בצפון וגם בדרום צה"ל פועל בלי אופק מדיני ואסטרטגיה של ממשלת ישראל והעומד בראשה בנימין נתניהו. אם מישהו רוצה לדעת למה הלחימה של צה"ל נראית כפי שהיא נראית, וחסרת כל תוחלת - ראוי שיפנה את השאלות שלו קודם כל לראש ממשלת ישראל, לשר הביטחון יואב גלנט ולחברי קבינט המלחמה.

"הצבא לא יכול להוציא את עצמו למלחמה"

רה"מ נתניהו בגבול הצפון (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ)
רה"מ נתניהו בגבול הצפון | צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ

מוזר אבל צריך לומר את זה - צה"ל לא יכול לצאת למלחמה על דעת עצמו, גם לא להסלמה שאולי תוביל למלחמה בצפון. למעשה, כמעט כל פעולה מעבר לקו ה-20 ק"מ מקו הגבול עם לבנון, דורשת את אישור הדרג המדיני. וזה נכון גם לרצועת עזה. הסיבה שצה"ל לא נכנס לרפיח במשך כמעט ארבעה חודשים הייתה החלטה של הדרג המדיני.

גם הפעולה ברפיח כפי שהיא מתנהלת כיום, זו תוצאה של החלטות ומגבלות שממשלת ישראל הטילה על צה"ל, על פי דיווחים בלחץ אמריקני. התוכנית המקורית לרפיח כללה הסתערות מלווה בהרבה מאוד אש של שתי אוגדות. ראש הממשלה ושר הביטחון, יחד עם חברי הקבינט החליטו על צמצום הכוחות ב-50 אחוז, והגבילו גם את אופן התמרון הקרקעי לרפיח.

כל זה נמצא בקומה הטקטית, משום שהבעיה הכי גדולה היא שצה"ל, למרות שביקש הבהרות, לא יודע מה האסטרטגיה של ממשלת ישראל למלחמה. צה"ל גם לא יודע מה הדרג המדיני מעוניין לעשות בעזה ביום שאחרי המלחמה ואיך הם רוצים שיהיה היום שאחרי. למעשה, עד היום כמעט שלא היו דיונים בנושא.

הרמטכ״ל ברפיח (צילום: דובר צה"ל)
הרמטכ״ל ברפיח | צילום: דובר צה"ל

על הרקע הזה, צה"ל בונה תוכניות שנראה לו שהדרג המדיני רוצה או יאשר, רק כדי לגלות שהאישור לא מתקבל מהדרג המדיני, בגלל מגבלות מדיניות וסיבות פוליטיות. לכן הצבא נאלץ לעבוד עם תוכניות חלקיות או מאולתרות, וככה זה גם נראה בשטח.

אחרי שאמרנו את כל זה, צריך לומר ששרשרת הליקויים והמחדלים היא גם מנת חלקו של צה"ל, שנראה כי לא למד ממחדלי 7 באוקטובר והתהליך שהוביל אותנו לשם. למעשה, אין שום שינוי בתרבות הארגונית של צה"ל ובנושא האמינות.

חוסר סדר במילואים, טיפול שטחי באירועים חמורים

הצבא ממשיך להתנהל באופן מעורר מחלוקת ואי סדר מוחלט, מה שניתן לראות באופן בולט בכל הקשור להתנהלות של צבא המילואים. יחידות שעושות 150 וגם 180 ימים מילואים שמוקפצות לעוד תקופת שירות בהתראה של ימים, אל מול יחידות שעושות 70 עד 90 ימים והצו הבא שלהם יהיה בעוד חודשים.

בין הרעות החולות של צה"ל היה נושא המשמעת, ונראה שלא רק שאין שיפור במקום הזה, למעשה המצב נהיה גרוע יותר. חיילים ומפקדים עושים מה שבא להם, תחקירים נעשים באופן שטחי גם באירועים קשים שגבו חיי אדם, ולא תמיד תאונות ותקלות מדווחות, בעזה ובזירות אחרות.

המצב הזה הביא לאירועים מאוד רגישים בהם חיילים, כולל לא מעט סדירים ביצעו מעשי ביזה ולא טופלו, למעשה הייתה ועדיין יש ביזה גם בקיבוצי העוטף על ידי החיילים שמסתובבים שם, וברוב המכריע של המקרים היה טיפול שטחי אם בכלל.

משם זה המשיך לתאונות מבצעיות, ירי דו-צדדי ואירועי ירי שחרגו מגבולות גזרה. למעט הודעה סתמית לתקשורת התחקירים של צה"ל נראו בדיוק כמו לפני 7 באוקטובר, כלומר מסקנות שטחיות ובלי טיפול מעשי. וחשוב לציין שאירועים מהסוג הזה הם לרוב תוצאה של רמת פיקוד ירודה, מקצועיות לקויה ומשמעת נמוכה. כל מה שנכנס תחת הסעיף של תרבות ארגונית ומשמעת שזה הבסיס של הצבא, כל צבא.

זה קורה לא מעט בגלל שצה"ל לא מדווח לציבור אמת או אמת מלאה. מסתפק בהודעות שבהן נאמר מה שצריך להגיד, אבל לא מה שצריך לעשות. קחו לדוגמה את ה'דרילר' של חיל ההנדסה שאוגדה 98 "שכחו" בח'אן יונס. דבר שאילץ את חיל האוויר לשלוח מטוס קרב שיפציץ את הכלי של צה"ל.

דובר צה"ל הודיע שיהיה תחקיר ומאז נעלם. מישהו יודע להגיד מה קרה שם, מי היה אחראי ומה נקטו נגד האחראים? למעשה גם בצה"ל לא יודעים להגיד. גם אם היה תחקיר, זה לא הופץ בכל הצבא כפי שתחקיר אמיתי צריך להיות מופץ.

צה"ל, כך עושה רושם, גם מפחד להתמודד עם אירועי משמעת, כולל חמורים, שיכולים להוביל לסערה פוליטית. בעיקר מקרים של הרג חפים מפשע, כולל מחבלים עצורים או אזרחים בלתי מעורבים. לא רק בשדה הקרב, גם בבתי הכלא בהם מוחזקים מחבלים. גורמים בצבא איתם שוחחנו אמרו שכל זה יחד מוביל לזה שחייל שירה באופן חופשי, יפגע בסוף גם בחברים שלו. וזה קרה לא מעט.

לצה"ל יש טענות קשות נגד הדרג המדיני, ובצדק. אבל צריך לומר שגם הצבא נמצא במשחק הפוליטי. ולמעשה, לא תמיד הצבא נותן לדרג המדיני את התוכניות שיממשו את הרוח המדינית. מעבר לזה, צה"ל נשאר הססן גם בגבולות הגזרה שלו. רואים את זה בנהלי הפתיחה באש בשטחי הפרימטר בעזה, רואים את זה למשל באירוע שבו צה"ל החליט שלא לתקוף פעילי חיזבאללה שלקחו את בלון התצפית, שהתנתק מהכבל בעקבות ירי נ"ט של חיזבאללה.

הבלון שהותקף ונתפס (צילום: מתוך תיעוד שעלה ברשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
בלון התצפית הצה"לי שהותקף סמוך לאדמית ונתפס על ידי חיזבאללה | צילום: מתוך תיעוד שעלה ברשתות החברתיות, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

האימונים, הקצאות התחמושת, הפער בין יחידות המילואים ובינן לבין הסדיר עדיין קיימים על מלא. פער באימונים ופערים ברכש והקצאות של אמצעים. שום דבר מזה לא השתנה באמת מאז 7 באוקטובר. מפקדי שדה רבים עדיין מרגישים הזנחה ביחס ליחידות אחרות. למעשה, הפיקוד הבכיר והאופרטיבי פועלים יותר על פי יח"צ מאשר על פי תכנון צבאי נכון, וזה מורגש היטב במלחמה בעזה. אחת הרעות החולות בצה"ל זה שמפקדים לא יודעים לעמוד על שלהם ולהגיד "את המשימה הזאת אני לא יכול לבצע", וזה קורה בעיקר משיקולי אגו.

המינויים הבעיתיים והאחראים שלא מתחלפים

ולבסוף לא ניתן להתחמק מהפיל שבחדר. נושא הקצינים שנאחזים בתפקיד שלהם והמינויים. הבולט שבהם זה המינוי של תא"ל שלומי בינדר לראש אגף המודיעין והעלאתו לדרגת אלוף. כראש חטיבת המבצעים באמ"ץ הוא נושא על כתפיו את אחד מהכשלים הגדולים של 7 באוקטובר. מחדל לא קטן בהרבה מזה של אמ"ן.

למעשה, הכישלון של חטיבת המבצעים ואגף המבצעים נמשך עד היום, שוב אופן ההפעלה של צה"ל וצבא המילואים. זה מביא לשאלה מדוע אלוף עודד בסיוק עדיין נמצא בתפקידו, או לכל הפחות מדוע הוא לא מספק תשובות לשאלות כמו מי אישר להשאיר 600 חיילים ו-12 טנקים באוגדת עזה ב-7 באוקטובר? מדוע חטיבות של צה"ל לא דהרו לעוטף באותה שבת שחורה, ומדוע גם היום, שמונה חודשים אחרי, הפעלת צבא המילואים נראית כמו אלתור גרוע ולא מנוהל?

שלומי בינדר  (צילום: דובר צה"ל)
שלומי בינדר | צילום: דובר צה"ל

שאלה דומה אפשר להפנות לאלוף אליעזר טולדנו, דמות מאוד פוליטית בצה"ל שדיבר לא מעט ומאז הוא נעלם. אלוף טולדנו היה אלוף פיקוד הדרום בתפקידו הקודם ולפני זה מפקד אוגדת עזה. אפשר גם לרדת לדרגים הנמוכים יותר, מדוע קצין המודיעין של אוגדת עזה עוד בתפקידו וזו שאלה גם למפקדי החטיבות של אוגדת עזה ומפקד האוגדה עצמו.

והכי הזוי, איך יכול להיות שסגן מפקד אוגדת עזה נמצא בתפקידו, ועוד ממונה לתחקר את הכשלים של 7 באוקטובר? כלומר את עצמו. אבל כאשר הדרג המדיני מתחמק מהאחריות שלו לאירועי 7 באוקטובר ובעצמו נאחז בכיסא, לא מפתיע שזה גם מה שקורה בצה"ל.