נועה (שם בדוי), בת 20 מדרום הארץ, עדיין לא התאוששה מהטראומה הקשה שעברה עליה בכלא 6 – כשקו דק מאוד מפריד בינה לבין התאבדות.
"בכלא 6 איבדתי צלם אנוש. מדריכות הכלא והמפקדות התייחסו אליי כמו אל חיה, נתנו לי להרגיש שאין לי בשביל מה לחיות, שעדיף לי למות. להתאבד. היו כמה פעמים שהייתי קרובה להתאבדות. הרגשתי מיואשת, במצוקה נפשית קשה מאוד. מי ששורד את כלא 6 מתחרפן, מאבד שפיות", סיפרה נועה. חודש אחד בכלא כמעט וגמר לה את החיים.
"מלמדים את המדריכות להשפיל חיילות כלואות"
נועה, בת להורים רופאים, בחורה מאוד אינטליגנטית, בכלל רצתה להתגייס לחיל מודיעין. היא עברה את כל המבדקים בהצלחה, כולל סיווג ביטחוני, אבל בצה"ל החליטו לשבץ אותה לשרת בבסיס מודיעין באילת, מרחק של כארבע שעות מביתה. "בגלל שהיו לי בעיות בבית וקשיים ביקשתי לשרת בבסיס קרוב לבית אבל סירבו, אז ויתרתי על השירות במודיעין", סיפרה.
לדבריה, ההחלטה לשבץ אותה בבסיס חימוש שיבשה את מהלך חייה והמשך שירותה הצבאי. בעת שירותה בבסיס היא החלה להשתמש בחשיש ובנייס גיא – ונתפסה. "אחד החיילים בבסיס הלשין עליי ועל עוד חייל. שוטרים של מצ"ח נכנסו חדר שלנו ועצרו אותנו", שחזרה נועה.
היא נלקחה בתחילה למעצר של ארבעה ימים בכלא 4, ומשם הועברה לכלא 6, זאת לאחר שהוגש נגדה כתב אישום לבית הדין הצבאי בגין שימוש בסם והחזקתו. לדבריה, בעוד שבכלא 4 מדריכות הכליאה (המד"כיות) וסגל הפיקוד יותר קשוב ואנושי, הרי שבכלא 6 המצב הפוך לגמרי. "בכלא 6 סגל הכלא שם לו למטרה לגרום לך לאבד צלם אנוש", היא אומרת בשיחה טלפונית. "מלמדים את המד"כיות שלהשפיל חיילות כלואות זו המטרה, למרר להן את החיים. היחס הוא כמו אל מיץ של זבל. בא לך למות, אתה מאבד במקום הזה את הטעם לחיים. אני בטוחה שלחיות היו מתנהגים הרבה יותר טוב".
סדר היום בכלא 6 מתחיל בחמש וחצי בבוקר, בספירה. החיילות עומדות בשורות, ומי שזזה או לא מתיישרת חוטפת צעקות באוזניים ויותר מכך. "הן בכוונה צועקות לך לתוך האוזניים בלי שום סיבה רק כדי להתעלל. אני זוכרת שהיו מקרים ששמעתי מדריכות כליאה לועגות לחיילות ומכנות אותן בשמות גנאי: 'מסריחה', 'מגעילה עם שפם', 'זבל'ה', 'מלוכלכת'", סיפרה נועה. "באחד המקרים, כשלא צעקתי מספיק באחד המסדרים, המד"כית התקרבה אליי, איימה לשלוח אותי לבידוד, צרחה עליי וירקה עליי בפנים בלי שום סיבה. הרגשתי הכי מושפלת בעולם. רציתי למות. רציתי להחזיר לה, אבל פחדתי שזה יפגע בסיכויים שלי להשתחרר מהכלא, אז הבלגתי ושתקתי והמצב הנפשי שלי רק הלך והידרדר".
"למה הצבא מחכה? שמשהו יקרה?"
דנה, שנכלאה בכלא 6 על שימוש בסמים, מסכימה עם כל מילה של נועה. "המד"כיות הן כמו רובוטים. היחס אל האסירות ובכלל כלפיי היה מחפיר. זו התעללות נפשית קשה. מי ששורד את הכלא צריך לאחר מכן ללכת לטיפול פסיכיאטריים או לעזוב את הצבא. אני מבינה שעשיתי טעות ואני צריכה לשלם עליה, שכלא זה לא בית מלון אבל לא בצורה כזו. היו פעמים שהעדפתי להיות בבידוד שזה קשה יותר מתא רגיל מאשר לראות את המד"כיות. הן יעשו הכול להפוך אותה לסמרטוט רצפה, אני יודעת על חיילות שרצו להתאבד".
לאסירות בכלא יש ארבע דקות שיחה ביום ושעה של ת"ש בלילה שבה הן אמורות להחליט האם לצפות בטלוויזיה, לסדר את התיק או להתקלח. "לפעמים אין לך זמן להתקלח. הייתי בתא אחד עם עשר אסירות, גם ככה התנאים לא קלים, לפעמים בלתי נסבלים. אסור לך לדבר בלילה בחדר או להיות ער, יש פטרולים של המד"כיות והן עוקבות אחרי כל מה שנעשה בחדרים. מי שמדבר חוטף צעקות ועונשים. יש מצלמות שמתעדות כל מה שקורה בחדרים", הסבירה נועה.
באחד הימים התרחש אירוע טראומתי ביותר. "ראיתי חיילת שהתעלפה. זה לא הזיז לסגל הכלא. המד"כיות הרימו אותה בכוח ישר לבידוד. הן מאיימות על אסירות שמי שלא תאכל, הן יאלצו אותה לאכול בכוח, ומי שלא אכלה, דחפו לה צלחת לפה והזהירו שלאחר מכן יכבלו אותה באזיקים ויזריקו לה אוכל דרך הורידים", סיפרה נועה.
למזלה, של נועה היא נשפטה לחודש מאסר על תנאי והשתחררה מכלא 6. לאחר שמצבה הנפשי הדרדר בכלא היא השתחררה מצה"ל בגין סעיף נפשי. "אם הייתי נשארת בכלא עוד כמה ימים בטוח הייתי מתאבדת", אומרת נועה בנחרצות. "אני לא מבינה למה מחכה הצבא? רק עד שחיילת תתאבד המערכת תתעורר. שמצ"ח יכניסו שוטרות סמויות לכלא וייראו בעצמם מה קורה בפנים כדי להבין עד כמה זה מקום מחריד".
דנה, שהשתחררה באחרונה מהכלא עדיין נושאות בתוכה צלקות נפשיות. "ייקח לי עוד המון זמן להתאושש מהטראומה של כלא 6. אני לוקחת כדורים פסיכיאטריים וטיפול פסיכולוגי שההורים שלי ממנים לי. עדיין קשה לי לישון בלילות, כל המראות של הכלא והתנהגות של המד"כיות חוזרים אליי", סיפרה דנה.
באחרונה, חיילים הקימו דף פייסבוק בשם: "השינוי למען חיילי צה"ל", שמטרתו למגר תופעות לא מוסריות בצבא, כולל התעללות בחיילים במתקני כליאה צבאיים. "גם אני הייתי שם", כתבה בדף אחת החיילות. "יצאתי לפני כמה ימים. במילים הכי פשוטות, אין שם אנושיות... אין לאף אחת לב. למישהי שם היו מכתבים, מכתבים אישיים שכתבה במשך הכליאה שלה. המפקדות ראו את זה וקרעו את כל המכתבים".
חיילת אחרת חשפה את תאי הבידוד הקשים, בהם האסירות נמצאות 24 שעות ביממה, ויוצאות לשעה אחת הפסקה לטיול בחצר. "ראיתי חיילת שריססו אותה בגז מדמיע ובלי סיבה כבלו אותה באזיקים וישר לבידוד", העידה חיילת אחרת.
דובר צה"ל בתגובה: "מערך הכליאה על כלל מפקדיו עוסק בשיקום הכלואים לצד קיום שגרת יום, כאשר הקו המנחה הוא משמעת גבוהה לצד פיקוד אישי וטיפול בפרט. בשנה האחרונה הוגדל מספר המפקדים בכלא במטרה לתת יחס חניכה מיטבי, זאת לצד מערך טיפול בפרט הכולל גורמי חזרה לשירות תקין, פעילות חינוך ענפה וגורמי ת״ש. הענישה בכלא מתבצעת ע״פ כללי הדין המשמעתי ופקודות הצבא, כאשר מי שדן בעונש הם גורמים המוסמכים לכך בלבד. בשנת 2014 נרשמה ירידה חדה של 45% במספר הקבילות שנמצאו מוצדקות. השימוש בבידוד הינו במקרים קיצוניים בלבד לשמירה על בטחון הכלואות ובאישור מפקד הכלא, ובשום פנים ואופן לא כענישה. השימוש בגז מדמיע הינו חריג ביותר ומדווח לקמצ״ר. כל כלואה שמגיע לכלא נבדקת על ידי קב״ן ועל ידי רופא. באשר למקרים ספציפים, לא נוכל להתייחס מטעמי צנעת הפרט אך נציין כי כל אירוע חריג מתוחקר ומטופל במלוא החומרה".