שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל עמדה ביום חמישי על רחבת המסדרים של בה"ד 1, בית הספר לקצינים. בעוד זמן קצר המפקדים הצעירים יובילו לשדה הקרב את הלוחמים שלהם, שיפקידו בידם את חייהם.
בין הבוגרים הנרגשים שזכו לקבל את דרגת הקצונה היה גם יששכר אורטיאז יליד קולומביה שהגיע מרקע ייחודי ועם סיפור מרגש. גילו, 25, מלמד על הדרך הארוכה שעשה עד שעמד על רחבת המסדרים.
זה סיפור שמתחיל כילד שגדל במשפחה נוצרית בקולומביה, המשיך ליחידות המיוחדות של המשטרה המקומית, קורס קצינים ושירות ביחידה לאבטחת נשיא המדינה הדרום אמריקאית. הסיפור הזה ממש לא מסתיים בבה"ד 1, כפי שסיפר לנו אורטיאז.
הוא נולד לפני 25 שנים בקאלי, קולומביה למשפחה נוצרית ברובה, אותה הגדיר לא מבוססת. "החיים שלנו במשפחה לא היו ברמה כלכלית גבוה ולכן צריך לעבוד כדי לאכול. כל אחד במשימה שלו. אני התמקדתי בבית ספר. תמיד להצליח שם ולהיות במקום הראשון בלימודים כדי להיות דוגמה לאחרים שיבואו אחרי ולא להגיע למקומות הלא נכונים".
עבור רוב הישראלים קאלי, העיר השלישית בגודלה בקולומביה, מוכרת בעקר מהסרטים, מהפשיעה וכמקום שבו צמח "קרטל קאלי" המפורסם של האחים רודריגז. לפני מספר שנים זה הגיע לכך שמחלקת המדינה האמריקאית אף הוציאה אזהרה מסע לעיר. בסוף 2019 מתנקשים אפילו חיסלו את התובע הכללי שם, שנלחם בקרטלי הסמים.
"בכל מקום יש פשע", אמר. "נראה לי שזה פשוט תדמית של סרטים. זה לא שאתה לא יכול ללכת ברחוב, פשוט צריך להיזהר בכל מקום. זה מגיע מהמקום שבו אין לאנשים הרבה הזדמנות ואפשרויות. הכלכלה שם לא טובה, אנשים לא לומדים ובוחרים בפשע. בגלל זה היה לי מאוד חשוב ללמוד בבית ספר וללכת לדרך אחרת לגמרי".
הקשר שלו עם ישראל מתחיל בזמן הלימודים, כשהוא רק בן 13. "דודות שלי היו בקיבוץ בישראל והזמינו אותי לפה. זאת הייתה פעם ראשונה שהייתי במטוס וטסתי לחו"ל".
"החיבור שלי", הוא ממשיך, "התחיל כשבאחד הימים יצאנו לטייל בתל אביב וליד עזריאלי ראיתי בן אדם של חב"ד. אני מסתכל עליו ומקבל איזה הרגשה לא ברורה שאני אסביר בשני משפטים. אחד שאני מרגיש חלק ממנו והשני שאני חייב להגן עליו".
לתחושה הזו אין לו ממש הסבר, אבל הוא מנסה בדרך יצירתית: "אני מתייג את זה כאילו גבר רואה בחורה יפה ומרגיש שהוא רוצה להתחתן איתה ומוכן להילחם עליה".
אחרי תקופה חזר לקולומביה והתרכז בלימודים. האש הישראלית בערה בו אולם נשארה ברקע. כאשר סיים את בית הספר בהצטיינות, כשהוא בן 18, אורטיאז התגייס למשטרת קולומביה. תחילה כשוטר סיור אבל מאוד מהר הוא מגיע לאחת מהיחידות המיוחדות. "כמעט ולא לבשתי מדים", סיפר.
"תמיד חלמתי להיות שוטר וזה גם הגיע מהצד של אבא שלי", התייחס לרקע. "בהתחלה עשיתי כל מני סיורים ותצפיות", הוסיף, כאשר גם שם הוא שאף להתקדם ולהצליח עד שהגיע למה שהגדיר כ"יחידה מסווגת".
בשנים האחרונות מצבה של קולומביה השתפר וממדינה שמוכרת כבית של קרטלי הסמים, היא הפכה גם ליעד תיירותי. עדיין, מדובר במדינה בה מקרי רצח רבים, בהם גם שוטרים רבים ותובעים.
הוא מספר ש"מאוד מהר אתה מגיע לטפל במקרים של ירי, בפשע כבד והדרגות הבכירות שמו לב שיש פה בן אדם שיכול ורוצה להתקדם. להיות שוטר בקולומביה זה אומר הרבה דברים. בגלל היחידה שהייתי בה טיפלתי באירועים יותר משמעותיים".
לדבריו, כהשוואה, מדובר בסוג של שילוב בין היחידות המובחרות של המשטרה לצה"ל. "היה הרבה מאוד אקשן. המציאות שם היא אחרת כשרואים דברים פנים מול פנים, רואה את המוות מול העיניים, נלחם כביכול מול אויב ומוצא את הדרך הנכונה כדי להצליח".
והוא הצליח. אורטיאז השוטר המצטיין יצא לקורס קצינים שגם אותו סיים בהצלחה. "משם אני ממשיך לדלג וגם זה קרה מאוד מהר, הגעתי לדרגה שהיא כמו סגן בצה"ל שזה הרבה מאוד כוח ואחריות. המפקדים שמעלי מאוד סייעו ולימדו אותי כדי שאלמד איך להוביל את השוטרים שלי בשטח".
די מהר קצין המשטרה אורטיאז לוכד את העיניים שלא לא מעט דמויות מפתח. "אני עובד לשרת ביחידת האבטחה של הנשיא. בלי אגו או לחפש מדליה, זה תפקיד מאוד חשוב ומעניין שהגעתי אליו כי דחפתי קדימה והגעתי למקום הזה שלא צפיתי להגיע אליו".
על החוויה בתפקיד הוא מספר ש"זה מקום מדהים לשרת בו וגם שונה. אם משהו קורה ברור לך שאתה תהיה הבן אדם הראשון לקפוץ ולהיות בסכנת מוות. תפקיד לא פשוט, אבל אני פה", אמר בחיוך.
בכל המרוץ הזה האש הישראלית שניצתה בטיול שעשה בגיל 13 המשיכה לבעור בו. ואז, כשהוא בשיא כקצין ומאבטח של נשיא קולומביה, הוא מקבל טלפון מקרובות המשפחה שלו שחיו בישראל.
"דודה שלי אמרה לי יש לך מקום והזדמנות ללמוד תורה בישראל ולהיות יהודי, להגשים את החלום שלך. זה הדליק בי שוב את האש שבערה לי בגוף. אמרתי לה תני לי כמה דקות ואני אחזור אליך".
אבל כבר בשנייה הראשונה היה לו ברור שזה יהיה הכיוון. הוא ביקש ממנה לרשום אותו והודיע למפקדיו שהוא מתפטר כדי לעלות לישראל. אורטיאז מספר שהתגובות היו חלוקות. חלק מחבריו ליחידה לא הבינו למה הקצין המוכשר רוצה לעזוב בשיא ההצלחה.
"חלק אמרו לי למה אני רוצה ללכת למדינה שכל הזמן יש בה מלחמה כי ככה זה נראה משם. היו גם כאלה שתמכו אבל זה לא באמת משנה, כי זה היה החלום שלי ולא הייתי חייב דין וחשבון. ההורים שלי דאגו באופן טבעי וחששו, אבל תמכו בי", סיפר.
ההתחלה הישראלית שלו לא הייתה קלה. הרשויות כלל לא רצו לתת לו להיכנס לישראל. "כשאתם נלחמתם בצוק איתן, אני נלחמתי נגד המערכת וזה לא היה קל", סיפר.
אבל כבר ברור לנו שמדובר באיש שלא ניתן לעצור. הוא עלה לישראל והחל בתהליך גיור. "עשיתי הכל כדי להצליח והרבה אנשים טובים עזרו לי, ככה זה ארץ ישראל, המדינה שלנו".
מכיוון שהיה עולה חדש וחייל בודד הוא מתחיל את השרות שלו במחווה אלון. "הייתי שם ארבעה חודשים ויצאתי לכל מיני גיבושים. אחרי זה יצאתי לגדוד נחשון של חטיבת כפיר כשגם שם היה לי מאוד חשוב לדחוף קדימה, להצטיין ולהתקדם. זה לא עניין של אגו או רצון להראות לכולם ולחפש מדליות. חשוב לי לדחוף עם כולם ולא לבד, אחרת לא תגיע רחוק".
כאשר שאלנו אותו על ההבדל או המשותף שיש בין השירות בצה"ל לזה בקולומביה, אמר ש"זה משהו אחר לגמרי ולא ניתן לעשות השוואה. משימות שונות שדורשות מהגוף ומהמוח שלך לעשות פעולות אחרות לגמרי. אם פה בצבא אנחנו כל הזמן מתאמנים, שם כל יום וכל הזמן קורה משהו ואתה צריך לפעול".
הוא יצא לקורס מ"כים וסיים בהצלחה רבה. משם המשיך לבה"ד 1. אורטיאז מספר שבמהלך קורס הקצינים הקושי העיקרי היה בשלב 'להב': "בגלל עניין השפה והמבחנים העיוניים. אבל למדתי כמה שיותר. לקח לי קצת יותר זמן מכולם אבל כשהגעתי למבחן מול המחשב פשוט נתתי את הכל".
"הסיפור שלי עניין מאוד את הצוות שלי בקורס קצינים, מפקד הצוות ועד למג"ד ומח"ט", הוא סיפר על התגובות, שלדבריו היו בדרך כלל טובות.
"דיברו עלי כמודל לחיקוי וגם קצת משוגע. הדרך עד לפה לא הייתה פשוטה, עברתי הרבה מאוד גבולות וחומות מאוד גבוהות. בזכות החבר'ה, הצוות שלי והרבה עבודה קשה כשאני מקבל מעטפת רחבה, עמדתי באתגר אמיתי".
קורס קצינים זה רק שלב חובה במסלול שהוא מתכנן לעשות בצה"ל. "עוד שבוע אני אפקד על עשרות אנשים. הכוונה שלי זה להגיע הכי רחוק שאפשר ולהתקדם. זה לא רק בשביל המסלול האישי שלי, האינטרס זה כדי לשמור על הישראלים. המדינה צריכה לוחמים ואני רוצה להיות עבורה איפה שצריך".
