בין ספטמבר 1939 ואוגוסט 1945, השתוללה באירופה, באפריקה, במזרח התיכון, במזרח הרחוק ובזירת האוקיינוס השקט מלחמת העולם השנייה. שלוש המילים הללו מקפלות לתוכן את המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, מבחינת היקפה ומספר קורבנותיה.
על פי ההערכות המקובלות, נהרגו במלחמת העולם השנייה כ-74 מיליון בני אדם, כ-49 מיליון מתוכם אזרחים, כולל כשישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה. היסטוריונים מצביעים על כך שרצח העם השיטתי שבוצע על ידי הנאצים ועוזריהם החריף באופן קיצוני בזמן המלחמה העולמית. לפניה, התמקדה גרמניה הנאצית בעיקר באפליה חוקתית ובעידוד הגירה על בסיס גזע; בזמן המלחמה, לאחר שכבשה גרמניה שטחים באירופה, החלו הנאצים לרכז את היהודים בגטאות ובמחנות, והחלה מדיניות גורפת שעיקרה השמדה המונית.
כל המעצמות של אותה תקופה, ועשרות מדינות אחרות, לקחו בה חלק פעיל, תוך שנחלקו לשני מחנות: בעלות הברית, ובראשן בריטניה, צרפת, ברית המועצות וארצות הברית, ומדינות הציר, ובראשן גרמניה, איטליה ויפן. המלחמה הנוראה בהיסטוריה, על פי כל מדד אובייקטיבי, הביאה אפילו את דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה ונשיא ארצות הברית, להצהיר ש"הדרך היחידה לנצח במלחמת העולם השלישית היא למנוע אותה". אחרי הזוועות של המלחמה ההיא, ובהן השואה, קרבות עקובים מדם בחזיתות השונות וגם שתי פצצות אטום – אפשר להבין את האמירה הזו.
מה הביא לסיומה של המלחמה שסחפה את העולם כולו, פשתה על פני יבשות ואוקיינוסים שלמים, והביאה למותם של רבים כל כך? שש שנים עברו בטרם הסיוט האוניברסלי הזה הסתיים. כך זה קרה.
תחילת הסוף: בעלות הברית סוגרות על מדינות הציר
נהוג לציין את הפלישה לנורמנדי, ה"D-Day", כנקודת המפנה של מלחמת העולם השנייה – ובעצם כ"תחילת הסוף". הפלישה הימית של בעלות הברית לנורמנדי שבצרפת הכבושה על ידי גרמניה הנאצית ביוני 1944 נחשבת למבצע הצבאי הגדול בהיסטוריה.
עד אז, כבר נקלע העולם לכאוס. ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. התקדמותה הייתה מהירה, נוכח המדיניות הפייסנית והבדלנית של מדינות המערב, שמיאנו לצאת שוב למלחמה כוללת: אחרי פולין נכבשו דנמרק, נורבגיה, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, צרפת, יוגוסלביה, יוון ועוד. איטליה, בולגריה, רומניה ויפן הצטרפו לגרמניה, אנגליה הופצצה. כוחות איטלקים, צרפתים וגרמנים התכתשו בחזית צפון אפריקה עם כוחות בריטים, אמריקאים וסובייטים, בין השאר בלוב, בעירק, באירן, באלג'יר, במרוקו, בסוריה ובלבנון. ב-1941 יצא היטלר למערכה נגד ברית המועצות, עד אז בעלת בריתו. יפן, שהחלה במלחמה עם סין עוד ב-1937, הצטרפה באופן פעיל למדינות הציר בשלהי 1941, כשתקפה מהאוויר ומהים את פרל הארבור, בסיס הצי האמריקאי בהוואי. אז הכריזה ארה"ב על מלחמה עם יפן, והחליטה להתערב במלוא עוצמתה במלחמה.
במלחמה ארוכה שכזו, קשה לשים את האצבע על הרגע בו צברו בעלות הברית את המומנטום הנדרש להבסת גרמניה הנאצית ושאר מדינות הציר: האם היה זה במבצע ברברוסה, כשהחורף הרוסי הכניע את הגרמנים, שנהדפו על ידי הסובייטים בחזרה לגבול פולין ב-1943? האם המורל הגרמני הובס עוד כשהחלו ההפצצות של בעלות הברית מהאוויר, כולל הפצצת דרזדן? או אולי הייתה זו דווקא בלימת האמריקאים את התקדמות היפנים באוקיינוס השקט, שהסבה את משקלו של הכדור המתגלגל לצד השני?
ההימור האחרון של היטלר: הקרב על הבליטה
ב-16 בדצמבר 1944, נקטה גרמניה באמצעי הנואש האחרון על מנת לנצח בחזית המערבית, כשהשתמשה כמעט בכל הרזרבות שלה בניסיון לפצל את בעלות הברית המערביות, לכתר חלקים גדולים משטחן ולכבוש את נמל העיר אנטוורפן על מנת להסדיר אספקה לכוחותיה הלוחמים. "הקרב על הבליטה", שנערך בין גרמניה הנאצית לבעלות הברית באזור יערות הארדנים שבגבול בלגיה-צרפת, קרוי כך בשל צורת הפריצה הגרמנית אל השטח שהוחזק על ידי כוחות בעלות הברית – מטרת הקרב העיקרית הייתה "ליישר" את הבליטה בקו ההגנה האמריקאי.
ריכוז הכוחות התנהל בסודיות, וחוסר היכולת לאתר את הגיס הנאצי הענק, שכלל מאות אלפי חיילים, טנקים ותותחנים, נרשם ככישלון צורב במיוחד של המודיעין האמריקאי. כוחו של הוורמאכט בא לידי ביטוי בהתקפה המאסיבית האחרונה הזו בארדנים המושלגים; מתקפה פתאומית, שקווי בעלות הברית הארוכים והדלילים למדי לא יכלו לעמוד בה. הם נפרצו על ידי כוחות חי"ר ושריון גרמנים, שכללו מעל 29 דיוויזיות. גורם ההפתעה היה היתרון הגרמני.
אבל הבעיה הייתה הדלק: הכמות שעמדה לרשות הגרמנים הייתה מוגבלת למדי, והצלחת המשך המבצע הייתה תלויה בתפיסת מלאי דלק של בעלות הברית. לוח הזמנים המדוקדק שתוכנן לצורך העניין השתבש על ידי האמריקאים, שלאחר השוק הראשוני הצליחו לעכב זמנית את כוחות השריון של הנאצים, ובכך לשנות את התמונה. הוורמאכט, על אף שהיה למוד אבדות רבות של קצינים מנוסים וסבל מסרבול וממורל ירוד, הצליח להסב אבדות כואבות לצבא האמריקאי, בעיקר בגלל שאננותו של השני. בין השאר, ערכו הנאצים מבצע הטעיה במסגרתו הוצנחו כוחות, נחסמו כוחות תגבורת אמריקאים והוחדרו סוכנים לבושים מדים אמריקאים שזרעו בלבול וחשדנות בתוך כוחות בעלות הברית.
הפיקוד העליון של בעלות הברית יזם בתגובה מספר פעולות נגדיות, כולל העברת כוח העתודה היחיד שלו לאזור והפצרה ברוסים להקדים את מתקפת החורף מול הגרמנים, שאילצה את הנאצים להעביר כוחות ניכרים לחזית המזרחית. בסופו של דבר אזל לגרמנים הדלק, ובו זמנית השתפר מזג האוויר, מה שאפשר הצנחת אספקה ותחמושת לכוחות הברית הנצורים. הכוחות האמריקאים עדיין עמדו לפני מפלה, אך לוחמי החי"ר הגנו בעקשנות על נקודות המפתח והקרב הוכרע לבסוף רק בזכות היתרון המספרי היחסי שהיה לבעלות הברית למול הגרמנים. כשהתבהרו השמיים, הפציצו אלפי מטוסים את הטורים הגרמנים, ואלה נהדפו – במחיר של עשרות אלפי נפגעים.
הגנרלים של היטלר ניסו בשלב זה לשכנעו להסיג את הכוחות, במטרה להשתמש בהם מאוחר יותר למגננה צפויה. היטלר סירב. הוא הורה על המשך המתקפה, והכוחות נקטו במתקפות חסרות סיכוי. האמריקאים ניצחו בקרב הזה, אבל ההיסטוריונים הצבאיים מצביעים על כך שרק המספרים הצילו אותם הפעם.
הדגל הסובייטי מונף מעל הרייכסטאג: הפלישה לגרמניה
המפלה הגרמנית בקרב הבליטה גבתה את מרבית הכוח הקרבי הנותר של הנאצים, מה שהותיר אותם חלשים במיוחד למול הצעד האחרון בקמפיין של בעלות הברית באירופה. כשבחזית המזרחית הגיע הצבא האדום למרבית פולין, הונגריה ומזרח צ'כוסלובקיה, הוגבלה משמעותית היכולת של היטלר להגן על הריין. כשבעלות הברית התכוננו לפלישה ללב לבה של גרמניה, הניצחון כבר הרגיש קרוב מאוד.
במרץ 1945, נדחקה מרבית החזית הגרמנית לנהר הריין. על השליטה בגשר רמגן שעל הריין, אחד הגשרים היחידים שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ לפני הגעת כוחות הברית, נערך קרב קשה במיוחד, שהסתיים כשידן של כוחות הברית על העליונה. על פי הערכות שונות, סך האבדות הגרמניות בפברואר ובמרץ עמד על 400 אלף. בעלות הברית חצו את הריין מצפון ומדרום לריין-רור, מכתרים כוח גרמני, בעוד הסובייטים מתקדמים לוינה.
בתחילת אפריל, נחלו בעלות הברית המערביות הצלחה באיטליה והגיעו למערב גרמניה, והכוחות הסובייטים פלשו לברלין בסוף החודש. הסובייטים ובעלות הברית המערביות נפגשו על נהר האלבה, ברגע שנחשב לאחד החשובים בדרך לסיומה של מלחמת העולם השנייה. הראשונים שנפגשו היו קצינים זוטרים וחיילים פשוטים; למחרת, ב-26 באפריל, נפגשו המפקדים דרום-מזרחית לברלין, שם לחצו ידיים לעיני המצלמות.
ב-30 באפריל נכבש הרייכסטאג, המבנה בברלין בו יושב הפרלמנט הגרמני שבתקופת כהונתו המאוחרת של היטלר נותר ללא משמעות פוליטית. תצלום הנפת הדגל הסובייטי על גגו היה סמל הניצחון על גרמניה הנאצית, שסימל את התבוסה הצבאית של הרייך השלישי. באותו יום התאבד אדולף היטלר בבונקר שלו, פחות מ-24 שעות אחרי שנשא לאישה את אווה בראון. רייך אלף השנים החזיק מעמד 12 שנה בלבד. גרמניה הנאצית נכנעה רשמית ללא תנאי ב-7 וב-8 במאי.
החורבן ממשיך: שתי פצצות אטום
אבל מלחמת העולם השנייה עדיין לא נפסקה. כוחות אמריקאים פעלו בפיליפינים, כוחות אוסטרליים נחתו בבורנאו – ושתי אלה נכבשו ביוני 1945. כוחות בריטים, אמריקאים וסינים הביסו את היפנים בצפון בורמה. האמריקאים התקדמו לכיוון יפן, מפציצים אמריקאים השמידו ערים יפניות, וצוללות אמריקאיות שיבשו את היבוא היפני. אבל כידוע, זה לא נגמר שם.
ביולי נפגשו מנהיגי בעלות הברית בפוטסדאם שבגרמניה, ואישרו סיכומים קודמים בנוגע לגרמניה שאחרי המלחמה. הם הצהירו שוב ושוב כי הם דורשים כניעה ללא תנאים מכל הכוחות היפניים. הם ציינו כי האלטרנטיבה בעבור יפן היא "חורבן מוחלט ומידי".
כשיפן התעלמה מהתנאים, עמדה ארצות הברית בפני שתי אפשרויות: הכנסת כוחות אמריקאים גדולים ליפן, או שימוש בנשק החדש שפותח במהלך המלחמה. בתחילת אוגוסט, היא הטילה שתי פצצות אטום על הערים הירושימה ונגסאקי. בין הפצצה האחת לשנייה, שגבו יחדיו את חייהם של כ-214 אלף יפנים, הסובייטים פלשו למנצ'וריה, שהייתה בשליטה יפנית, והביסו את צבא קוואטונג, הכוח הצבאי הגדול ביותר של יפן. ב-15 באוגוסט 1945 נכנעה יפן. מסמכי הכניעה נחתמו על סיפונה של ספינת הקרב האמריקאית "מיזורי" ב-2 בספטמבר 1945 – ומלחמת העולם השנייה, על כל זוועותיה, גבורותיה והרוגיה, הגיעה לסיומה.
>> דרך עננים, נגד אש הגיהינום: תקיפת המטכ"ל הסורי במלחמת יום כיפור