חודשים ספורים לפני שהתגייסה לצה"ל, סמלת עדי אברהמי עברה משבר אישי לא פשוט על רקע הליך גירושים של הוריה. זה הוביל אתה לקב"ן ומשם לטירונות בבסיס מחו"ה אלון, שם פגשה לראשונה חיילים עם לא מעט בעיות בבית, חלקם גם עברו בצעירותם עבירות שונות. כל זה דווקא הגביר אצלה את המוטיבציה והרצון להצליח בתפקיד אליו שובצה - מפקדת כלואים במשטרה צבאית.
"מה שעברתי גרם לי להבין אותם, להתחבר לקשיים שלהם", מסבירה עדי בראיון ל-mako. הרצון שלה להצליח הביא אותה למקום הכי גבוה שיש, כשביום העצמאות האחרון עמדה גאה ונרגשת בטקס מצטייני צה"ל בבית הנשיא.
לצבא התגייסה עדי כמפקדת כלואים, בהמשך הייתה סמלת פלוגה וכיום היא משרתת בכלא הצבאי החדש "נווה צדק" בתפקיד רב-סמלת פלוגתית. "התפקיד שלנו ללוות את הכלואים במשך תקופת המאסר שלהם. רובם שם בגלל עבירות פליליות או עריקות בשל נסיבות לא פשוטות. אנחנו אחראים עליהם מההשכמה בבוקר ועד כיבוי האורות בלילה, צריכים לדאוג להם וגם לטפל בנושא המשמעת".
היא מספרת על אירוע לא פשוט באחת השבתות שסגרה בכלא. "הזעיקו אותי למקרה של כלואה שהתפרעה ולא הצליחו להשתלט עליה", היא מספרת מבלי לפרט יותר מדי בשל צנעת הפרט. "הצלחתי להוציא אותה מהאירוע בלי יותר מדי בלגן, בשיח הולם, אחרי שמספר גורמים לא הצליחו לעשות את זה ולהגיע אליה".
עדי מציינת לדוגמה אירועים בהם היא וסגל המפקדים משמשים כאוזן הקשבת לכלואים. "זה יכול להיות כלוא שביקש לראות קב"ן ולא קיבל, ומגיב לזה באופן קיצוני כשאנחנו אלו שצריכים להרגיע אותו. אנחנו חווים אירועים כאלה פעמים רבות. המקום הזה בונה אותך ומפתח את הביטחון העצמי", אמרה.
החיבור שלה לכלואים אינו מקרי ומגיע גם על בסיס של רקע אישי. "כחצי שנה לפני שהתגייסתי לצבא עברתי משבר אישי-משפחתי שריסק אותי", היא משתפת. "זה קרה אחרי שהורי התגרשו ובגלל המשבר שעברתי זומנתי כמלש"בית לקב"ן, שהחליט לשבץ אותי לטירונות במחו"ה אלון".
עדי מספרת שהטירונות הייתה לא פשוטה עבורה, "בעיקר כי הייתה שם אוכלוסייה שלא הכרתי או פגשתי קודם. בנות עם תיקים במשטרה או שנשרו מהלימודים. בהתחלה היה לי קשה למצוא את המקום שלי שם".
אחרי התחושה הראשונית הקשה החליטה עדי לקחת את הדברים למקום חיובי. "בחרתי ללכת למשטרה צבאית ולקורס מפקדי כלואים", היא מספרת. "הרגשתי שיש לי את הגישה המתאימה ורציתי להגיע לשם ולפקד על החיילים האלה".
כדוגמה היא מביאה מקרים בהם הרגישה שהיה לה את הערך המוסף כדי לתרום בתפקידה: "כשראיתי פתאום ריבים ותככים בין הבנות הייתי זאת שמרגיעה. הבנתי שאני יכולה להשפיע ולעזור. לכן ביקשתי להיות מפקדת כלואים, עברתי קורס בעיר הבה"דים ואני כאן עד היום".
"מרחק פיקודי, לא דיסטנס"
כך לדברי עדי הכל התחבר. החוויות הלא פשוטות לפני השירות והמסלול שעשתה מאז שהתגייסה לצה"ל, כל אלו "בנו" והביאו אותה לתחושת שליחות בתפקידה. "המשבר שעברתי לפני שבגללו פגשתי את האוכלוסייה של מחו"ה אלון, כל זה הוביל לתהליך שלי עם עצמי ולתפקיד שלי בכלא".
עם הכלואים היא שומרת על מה שהיא מגדירה כ"מרחק פיקודי, לא דיסטנס". הם לא מכירים את העבר שלה ואת התהליך שעשתה. אולם חיילי המשטרה הצבאית מכירים והיא משתדלת לשתף ולסייע להם בתפקידם מהניסיון האישי שלה.
"אני שם בשביל כלואים, מקשיבה להם ואומרת להם שאני מבינה מה הם מרגישים בלי לשתף. החברים שלי יודעים מה עברתי, את הניסיון שצברתי ואני משתפת אותם כדי להכווין אותם בתפקיד. יש תחתיי חיילים שאני גם חונכת מקצועית, על בסיס הניסיון שלי אני מצליחה לכוון אותם בכל מיני סיטואציות. להגיד להם פה היית יכול לפעול אחרת או לעשות ככה. זה חלק מהשליחות שלי".
ביום העצמאות הגיע אחד מרגעי השיא של השירות שלה. "מפקד היחידה בחר בי להיות מועמדת למצטייני הנשיא ולאחר מכן עליתי לוועדה. הצלחתי לעבור אותה ובסיומה, המפקד הודיע לי שאקבל את אות מצטייני הנשיא. קפצתי מאושר, מיד התקשרתי לספר להורים. זה מעמד מטורף, להיות חלק מ-120 מצטיינים מכל צה"ל. חשבתי לעצמי איך בכלל הגעתי לזה וכמה שזה לא מובן מאליו".
לסמלת עדי אברהמי נשארו עוד כחודשיים לשרות הצבאי. היא מספרת שהתפקיד נגע בה, שבכוונתה להמשיך ולתרום בתחום. אחרי הצבא היא מתכוונת ללמוד קרימינולוגיה ולעבוד מול כלואים או אוכלוסייה בסיכון. "המקום שבו אני נמצאת די מכווין אותך לשם וזה בהחלט משהו שמעניין אותי", סיכמה.