כבר עשרות שנים שרצועת עזה מעסיקה את צה"ל, ולכולם ברור שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן, שכן מדובר באחת מזירות הטרור המרכזיות מול מדינת ישראל. "העימות הבא צריך להיות העימות האחרון מבחינת שלטונו של חמאס ברצועה. אנחנו לא מחפשים הרפתקאות, אבל עימות עם חמאס הוא בלתי נמנע", אמר לאחרונה גורם בכיר במשרד הביטחון. בעקבות דבריו, החלטנו לרדת לגבול הרצועה ולהצטרף לשריונרים של גדוד 77 בחטיבה 7 לפעילות מבצעית על הגדר.
באופן חריג למדי, צה"ל אפשר לנו לצאת לפעילות, זמן קצר לפני שהלוחמים מסיימים תעסוקה מבצעית של ארבעה חודשים מול קן הצרעות העזתי. יצאתי לשטח יחד עם מפקד גדוד 77, סא"ל יפתח נורקין, לראות את ההכנות של חמאס לסבב הבא, הכנות שמתבצעות כמעט באופן גלוי. בהמשך, יצאתי לסיור על גבי טנק מרכבה סימן 4 כשדרך הכוונות ראיתי בברור את החמושים של חמאס בעמדות שהקימו ממש על גדר הרצועה. אבל המג"ד מבחינתו מעיד שהוא דווקא מודאג ממה שהוא לא בהכרח רואה. ובצדק.
ראיון מתחת לחלונות של סג'אעייה
סמוך לנחל עוז אני פוגש את סא"ל נורקין ועולה לג'יפ שלו, ויחד אנחנו יוצאים לסיור לאורך הגדר של החטיבה הצפונית. נורקין נוסע על הציר בין העמדות הרבות של צה"ל, עליו ניתן למצוא טנקים, נגמ"שים, בלוני תצפית ועוד הרבה דברים שהשתיקה יפה להם. כבר פה ברור לי כמה מאמץ והשקעה יש כאן מצד הצבא. "החקלאים פה עובדים עד הגדר, עד המטר האחרון", מדגיש סא"ל נורקין, וזה מבחינתו כבר נחשב לניצחון.
תחת פיקודו של סא"ל נורקין פועלים כיום עשרות טנקים מסוג מרכבה סימן 4, מהטנקים הטובים ביותר שהגדוד קיבל לידיו רק בתקופה האחרונה. הרבה מאוד טכנולוגיה ורוח לחימה יש כאן, לא פחות מזה, מורשת קרב שהפכה לאגדה. גדוד 77 ידוע בעיקר כגדוד של אביגדור קהלני במלחמת יום כיפור וקרבות בעמק הבכא, ונורקין מדגיש שהוא מחויב למורשת. "עד היום אביגדור קהלני הוא המג"ד ואני ומי שלפני המחליפים", הוא מציין.
"הטנקים של גדוד 77 פרוסים לאורך כל הרצועה, וראינו שבאירועים האחרונים וכל חילופי האש שהיו, הטנקים היו אלה שסגרו את האירוע", מדגיש נורקין. קשה שלא להתרשם מהנוף של רצועת עזה. מצד אחד שדות ירוקים ומהצד השני האפור המאיים של הרצועה. אנחנו נעצרים מול החלונות של סג'עייה, שם הוא מספר לי על ימי קרב, מארבים והרבה מאוד פעולות שבזכותן המקום הזה שקט, כשהחקלאים יכולים לעבוד על הגדר ממש.
לא מעט פעמים ניסוי גורמים כאלה ואחרים להרוג את הטנק, בדרך כלל לפני דיון על תקציב הביטחון. בכל פעם הטנקים הצליחו להמציא את עצמם מחדש, הוכיחו את החשיבות שלהם והראו לעולם שגם בעידן הטרור, לא מומלץ להתעסק עם מפלצות של 60 טון. "באירועים שהיו, לקחתי את החי"ר אחורה ואת הטנקים קדימה וראיתי את עוצמת האש באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה שלה. כשאתה רואה מספר טנקים יורים אחד לצד השני, אי אפשר להישאר אדיש לזה", מספר נורקין. אם בעבר סביבה עירונית הייתה נקודת התורפה של הטנק, כיום בזכות הטכנולוגיה גם זה כבר לא נחשב לאיום משמעותי. אגב, הופתעתי לגלות שגם לא המנהרות, כי גם שם יש להם מה להגיד.
"גם בעזה וגם בלבנון אתה אומר, 'מה, תכניס טנק למנהרה?' אבל דווקא לחי"ר יש כיום נקודות תורפה רבות ולטנקים יש מערכות מתקדמות כמו מעיל רוח. מה שאנחנו עושים זה להוציא אותם מהתת-קרקע ולהשמיד אותם. הרי בסוף, הם לא נמצאים במנהרה כדי להישאר שם".
חיל השריון הפך בשנים האחרונות לגוף טכנולוגי מתקדם, עד כדי מהפכה של ממש בשדה הקרב. "בסוף לטנק יש את היכולת לתת מענה בצורה הכי אפקטיבית", הוא מציין. אני שואל אותו כמה הצד השני מסתכל עליהם ובוחן אותם, והוא מצדו עונה שהרבה מאוד, "ולכן כדאי שנזוז מפה", בכל זאת אנחנו מנהלים את הראיון מתחת לחלונות של סג'עייה המוכרת לשמצה. סביר שיש מי שמסתכל עלינו, ומי שרואה אותנו יכול באותה הקלות גם לירות עלינו טיל נ"ט או להפעיל מטען.
עמדות תצפית ומצלמות של חמאס על הגדר
"אסור לנו לזלזל באויב שלנו, יש לנו אויב לומד. חמאס נמצא במקום מאוד מתקדם בהכנות שלו לסבב הבא, אבל גם אנחנו לא נחים לרגע. אנחנו יודעים שהם משקיעים הרבה בתשתית התת-קרקעית ובכל מה שהוא יכול בעצם להביא לסבב הבא. מה שהכי מדאיג אותי זה מה שאני לא רואה ולא יודע". הוא מצביע על העמדות של חמאס שפרוסות לאורך הגדר. "חמאס בנה למעשה ציר הגנה מקביל לציר שלנו. הם בנו עמדות הגנה כך שבכל רגע נתון יש חמושים שמסתכלים עלינו, לפעמים גם מכוונים עלינו נשקים ועושים פטרולים בין העמדות".
הוא מראה לי גם את מערך התצפיות שחמאס הקים לאורך רצועת עזה, מעין חיקוי של קו ההגנה של צה"ל. על תרנים לבנים וגבוהים אני מבחין במצלמות ובעמדות תצפית איכותיות. האמת שזה מתחיל להרגיש לא נעים כשאני חושב על מי שמסתכל עלינו בצד השני. "אותן עמדות ולוחמים שאנחנו רואים פה בברור, הם לא יהיו הבעיה שלי במלחמה הבאה. האתגר שלי יהיה מה שאני לא רואה, ולכן אני מפעיל את כל כישוריי המבצעיים, חושב מה הם ירצו להשיג ומנסה להיות מוכן לזה".
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
ברצועה ישנם ארגונים נוספים שחמאס מרסן, וזה מתברר לי כאחת מהסיבות לכך שחמאס הקים את המערך הזה. "השאלה מתי הוא ירצה את ההסלמה הבאה, כשברור לנו שהיא תיפתח בהפתעה ובמהלך רחב. אני יודע להגיד בצורה ברורה שלחמאס יהיה מענה חזק מאוד וטוב", מדגיש נורקין. "זה יהיה כואב, כי הערכים שלנו כאומה רגישים לכל נפגע, אבל הם יפגשו צבא מוכן ודרוך. מי שגר פה בסביבה צריך לדעת שיש לפניו ומאחוריו צבא ומפקדים שעסוקים יום ולילה ומבינים את גודל האחריות".
סא"ל נורקין מספר לי על עוד משהו שהאנשים שלו רואים על הגדר, וזה את העוני בו חיים תושבי עזה. "אתה רואה את הבתים בלי טיח ובלי חלונות, אנשים על חמורים בלי נעליים, מבין את גודל הטרגדיה והמצוקה ומבין לאן הכסף הולך", הוא מסביר.
בזמן השיחה שלנו, הטלפון של נורקין לא מפסיק לצלצל. בין לבין אנחנו נעצרים בעמדות, חוברים לטנקים בשטח והוא נותן דגשים, מכווין את הקצינים ואת מפקדי הטנקים. יש דבר אחד שאי אפשר לפספס אצלו, וזה הברק שיש לו בעיניים והחיוך כשהוא מדבר על הטנק עצמו: "זה חוויה מטורפת. אני מחובר לקרקע, בן אדם שנוסע על אופנועים וטרקטורונים, אבל כשאני עולה על הדבר הזה ומתחיל לנסוע אתה רואה את החיוך על הפנים שלי".
שקט מדומה
אחרי כל מה שאני שומע, ברור לי שהגיע הזמן לעלות על הדבר האמיתי, ואני מצטרף לסיור על גבי טנק ס' מ"פ בגזרת סופה הדרומית. אי שם, חונה לה שורת טנקים מרשימה שמוסתרת בצד בין שדות ושורות של עצים ירוקים. קשה שלא להתרשם מהגודל של הדבר הזה. טנק מרכבה סימן ארבע כולל תותח 120 מ"מ, עוד מקלע 0.5, מקלעי מא"ג והרבה מאוד מערכות טכנולוגיות שלצד המיגון, גרמו לטנק להיות המוביל של שדה הקרב גם למעלה ממאה שנים אחרי שהמציאו אותו.
ליד הטנק אני פוגש את הצוות, סגן אדר גינדי הס' מ"פ, סמל מקס שוורץ הנהג, סמל דניאל פליישמכר הטען וסמל ניר פורת התותחן. אחרי שדאגו לי לסרבל שריונרים ושכפ"צ, אני עולה על הטנק ושומע עם כולם תדריך לפני פעילות על הגדר. נאמרו שם כל מיני דברים חשובים, אבל רק החלק של "אל תעמוד פה ופה, כי הצריח יחלק את הגוף שלך לשני חלקים" זכור לי, כי זה באמת לא נעים.
היציאה מהמשטח של הטנקים מזכירה לי המראה בשדה תעופה, וסגן אדר מבקש אישור יציאה ומכווין את מקס הנהג לפתח היציאה מהמוצב. "צוות היכון לירי" הוא מכריז, והם טוענים את כלי הנשק של הטנק. "תנאי הגעה לגדר - טעינת כלים", הוא מסביר לי בזמן שהוא מכניס שרשיר כדורים ל-0.5, לכל מקרה שלא יהיה. אפילו אני נדרך, כאילו עוד רגע נקבל איזה הפתעה מכיוון הגדר. כל זה, ובגב שלנו חקלאים שחורשים את השדות מצד אחד והעיר רפיח שצופה בנו מהצד השני.
אנחנו נעים על הציר לכיוון הגדר, וכל הזמן הזה אדר מחלק מחמאות למקסים הנהג. פייר, מגיע לו. הבחור נוסע על הדבר הזה יותר חלק מאיך שאני נוסע על האוטו שלי, כאילו מדובר ברכב פרטי ולא בטנק ענק שנוסע בשטח. כשאנחנו מתחילים לראות את הגדר, הוא אומר: "יש פה שקט מדומה, הרבה דברים קורים פה מתחת לפני השטח". אחרי שהגענו לנקודת תצפית הוא אמר, "זו רפיח".
"יש לנו פה פעילות נסתרת וגלויה. כחלק מהשגרה שלנו, אנחנו מראים נוכחות וסורקים את השטח עם האמצעים שלנו. השטח פה משתנה כל הזמן, גם הם משתנים, אבל פחות מתקדמים מאיתנו", מסביר לי הס' מ"פ. בתצפית, הם מבקשים ממני להיכנס לתוך הטנק, ודרך הכוונת שלו סמל פורת מראה לי מגדל שמירה של חמאס שנמצא ממש על הגדר, לאחר מכן עוד כמה עמדות שבכולן ניתן לראות בצורה מאוד ברורה את החמושים.
"זה קו מאוד מעניין ואתה מבין את החשיבות שלך פה. אתה מבין שאתה חוצץ בין עזה לישובים, ומבין שבכל רגע הכל פה יכול להתפוצץ. הכל פה מאוד קרוב", אומר לי פליישמכר הטען. בלי שום מליצה הוא מוסיף, "זה תפקיד עם שליחות גדולה. זה לא מדהים להיות פה 24/7 בכוננות ולא לראות בית, אבל בסופו של דבר אנחנו פה בשביל האזרחים". את האחרונים הם מציינים לטובה, "מביאים לנו אוכל ודואגים לנו".
עם יד על הלב, אני יכול להגיד שמבחינתי הסיבוב על הטנק היה קצר מדי, למרות החשש בלב עם הקרבה לרצועה. פגשתי שם חבר'ה עם גאווה עד לשמיים, נוער שהוא ללא ספק מלח הארץ, מהסוג שלדעתי הוא הרוב, אבל לא מגיע לכותרות בדרך כלל. נפרדנו בחיבוקים של ממש. עד שהכתבה הזו תתפרסם, הם כבר יעזבו את עזה, אבל לא למנוחה. משם הם ממשיכים לקו מסובך לא פחות, הפעם בדרום הר חברון. "אף אחד לא רוצה מלחמה", אמרו לי רגע לפני שהלכתי.