מרגע שישראל תקפה מהאוויר והחזירה את כוחות היבשה ללחימה ברצועת עזה, משפחות חטופים הביעו דאגה גדולה למצבם ולגורלם. לפחות בשלב הזה, כלל ההצהרות בישראל הן שהחזירו את הלחץ הצבאי כדי ללחוץ על חמאס במטרה שיחזור לשחרור חטופים. הרמטכ"ל אף הדגיש שזאת המטרה העליונה של צה"ל.
אבל נראה שכולם מסכימים שהמהלך הצבאי, ככל שימשך, עלול גם להוביל בסבירות גבוהה לפגיעה בחטופים. לפחות בשלב הזה, הנחת העבודה של מערכת הביטחון היא שחמאס יפעל כדי לשמור על החטופים, משום שהם הקלף הכמעט אחרון שבידיו. אבל גם שם מבינים שאם כוחות יתקרבו למקום שבו יש חטוף, המחבלים עלולים לפגוע בו וגם שעלול להגיע השלב שבו חמאס יראה בחטופים, או לפחות בחלק מהם, כנטל ולא כנכס.
את מה שעובר על החטופים שעדיין מוחזקים בשבי אפשר רק לדמיין, די להיזכר במה שסיפרו מי שחזרו משבי חמאס. על הפחד שהרגישו כשפצצות חיל האוויר נפלו קרוב למקום שבו היו, על הרגע שבו המחבלים אמרו להם שאם חיילי צה"ל יתקרבו הם ירצחו אותם, על ההתעללות הנפשית והפיזית שהם עברו שם, שעוברים ממש עכשיו מי שנשאר שם.
למרות כל זאת, ההחלטה שהתקבלה בישראל היא לא ללכת לשלב ב' של העסקה ולחזור ללחימה. עמר דנק, סא"ל במילואים שהיה נווט קרב בחיל האוויר, עוסק בשנים האחרונות עוסק בתחום האסטרטגיה ומתמקד בסיבות שבגללן למדינות קשה לסיים מלחמות, ואף מעביר הרצאות בנושא זה. בסיפור של המשא ומתן התקוע לשחרור החטופים, הוא סבור שיש שתי סוגיות בסיסיות ועיקריות.
"ראשונה, שמלחמה מעצם טבעה היא כלי במשא ומתן שבין צדדים", מסביר דנק את תפיסתו. "הסוגייה השנייה היא מה הגורמים שמקשים להביא מלחמות לסיום, ואחד מהגורמים המרכזיים נקרא דילמת המחויבות. שזה אומר שמכיוון שאין במערכת הבינלאומית שוטר, אז כל הצדדים שמקיימים משא ומתן מוטרדים תמיד שהצד השני לא יקיים את חלקו במשא ומתן כשלא יהיה לו נוח".
כל המלחמה בין ישראל לחמאס מתנהלת תחת הקושי הגדול במשא ומתן בשני מישורים. הראשון הוא הקושי הישראלי להכיר בעובדה שחמאס, אויב וארגון טרור אכזר הוא בכלל צד במשא ומתן. זה נרטיב ותיק שמוביל לכך שהמשא ומתן מתקיים לכאורה דרך צד שלישי. בסופו של דבר האירוע עצמו, הוא "דילמת המחויבות" – אי אמון מובנה.
"זה אומר ששני הצדדים חוששים מכך שהאויב שלהם יפר את ההסכם אחרי שהמלחמה תסתיים או אחרי שלא יישארו לו קלפים. ישראל אומרת בצורה מאוד ברורה ועקבית שאין לה שום כוונה לקיים שום הסכם עם חמאס שיביא לסיום המלחמה, ובכוונת ישראל להשמיד אותו", אמר דנק. לכן חמאס לא ממהר לשחרר חטופים ומתעקש עליהם.
לדנק חשוב להדגיש שחמאס זה ארגון טרור "אכזרי ומנוול חד משמעית" שגם רצח חטופים שהחזיק בהם. אבל צריך להגיד בהקשר הזה ש"חמאס לא מוכן לתת לישראל לשחרר חטופים בצורה צבאית על מנת להדגיש שהדרך היחידה לשחרר אותם היא במשא ומתן. ולכן הוא שומר ככל יכולתו על החטופים ורצח אותם רק כשישראל התקרב למקום שבו הוחזקו. היה רק מקרה אחד שמחבל רצח בגלל זעם, וגם שם לא ברור מה קרה. חמאס עושה הכל לשמור על חיי חטופים מלבד אם יהיה סיכוי שישחררו אותם צבאית". וזה אולי הדבר האופטימי היחיד במצבם של החטופים הישראלים בשלב הזה.
דנק אומר שבנובמבר 2023 חמאס הלך לעסקת חטופים בגלל שהנשים והילדים לא היו נוחים להם מבחינת הנרטיב, "הנשים והילדים החטופים תדלקו את עוצמת הזעם עליהם. באמת לא היה להם נוח איתם ולכן הם הלכו על העסקה. אבל חמאס גם קיווה שזה יניע תהליך שיביא לסיום המלחמה. זה לא הצליח וישראל חזרה בשיא הזעם והעוצמה שלה למלחמה. חמאס הבין שהחטופים הם הקלף האחרון והיחיד שנשאר לו. מכאן שלאורך כל המלחמה הם התעקשו על זה. בינואר נפתחו כל החלונות למשא ומתן אבל הם כל הזמן נסגרו, כי ישראל המחישה לחמאס שבדילמת המחויבות שיש לשני הצדדים, היא תקפיד לא להראות לחמאס שהיא אמיתית ותדאג להשמיד אותם", כך לדברי דנק.
הדבר העיקרי שהשתנה והוביל למימוש שלב א' של ההסכם האחרון לשחרור החטופים היה הכניסה של טראמפ לבית הלבן. "טראמפ שינה שני דברים. אחד את החשש של נתניהו מלסרב לו, בניגוד לביידן. השני להערכתי זה שחמאס הבינו גם שלא ניתן לסמוך על המילה של ביידן, קיוו והעריך שאפשר לסמוך על המילה של טראמפ, שהתהליך יוביל לסיום המלחמה".
"לכן", ממשיך דנק, "חמאס היה מוכן לעלות שוב על הגלגלים של התהליך שמוביל לסיום המלחמה, שחרור חטופים ונסיגה מוגבלת של ישראל, עם חתימה על הסכם רחב. אבל ישראל לא קיימה את הסכם, ויותר גרוע זה שגם השושבין שערב להסכם, טראמפ, תמך בה עודד אותה וזרם איתה על זה".
דנק ממשיך ומסביר: "טראמפ אילץ את ישראל ללכת להסכם שהיא לא רצתה, ואפשר לחמאס לקוות שאפשר לסמוך עליו, כזה שיאכוף על ישראל את תנאי ההסכם וסיום המלחמה. מרגע שזה לא קיים, כמו שאני תופס את זה ולהערכתי האישית, כרגע לא ניתן לראות באופק פוטנציאל של חידוש משא ומתן רציני בין הצדדים".
לדבריו של דנק, הבחירה בחלופה של חזרה ללחימה כי אין שחרור חטופים, "היא לא בחירה טקטית של הפעלת לחץ במסגרת של משא ומתן, בשונה ממה שמשדרים אנשי הצבא. זאת בחירה אסטרטגית לפוצץ את היסודות והבסיס של המשא ומתן בין הצדדים בגלל שיהיה מאוד קשה לשחרר את דילמת המחויבות, אותו אי-אמון, מהמשך השיחות אחרי המהלך הישראלי". בהתחשב בכך, לדעת דנק: "אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך הסלמה עצמית שאין לו אופק אסטרטגי לבלימה בפרק זמן הנראה לעין, מבחינת המשך הסלמת המלחמה".
לחמאס אין קלפים חוץ מהחטופים החיים. "אין כאן דברים של מי צודק וזה אפילו לא חשוב", הדגיש דנק. בהמשך לדברים של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, שאומרים שמשא ומתן יתנהל רק תחת אש, תקיפות והכנסת כוחות שיתפסו שטחים, שזה הכי כואב להם, ענה: "זה לא הביא את חמאס לזה עד היום. וזה לא קרה בגלל מה אותה דילמת המחויבות", כלומר אותו אי אמון מובנה.
מהעיסוק שלו בתחום של הקושי בסיום מלחמות, דנק סבור כי "הסיסמה הקליטה שלחץ צבאי מגדיל את המשא ומתן שגויה מיסודה להבנת בעיות והסכמים של סיום מלחמה. דילמת המחויבות ואי אמון מובנה בין הצדדים משמעותית בהרבה מהלחץ הצבאי. ואני לא טוען שהמלחמה לא הייתה כלי משמעותי במשא ומתן".
הוא גם מזהיר מהמקום שישראל הולכת אליו בגלל חוסר הרצון לסיים את המלחמה. בדרך הזאת: "אין פתרון אחר מלבד כיבוש הרצועה, ניהול חיים של שני מיליון פלסטינים. אין לישראל את המשאבים וכוח האדם לכבוש את הרצועה וכולם מתעלמים מזה. בדיוק כמו שלארה"ב לא היו את המשאבים והכוח להפוך את אפגניסטן לדמוקרטיה. ממשלת ישראל חותרת לממשל צבאי בלי שהיא אומרת את זה".
תגובות