בעבור משפחות רבות מהמגזר הבדואי והדרוזי, אירע בשבוע שעבר אירוע מרגש ביותר בשטחי הגליל התחתון. בשעה 05:00 בבוקר, כשקרני השמש עוד רק בצבצו, יצאו לוחמי מסלול ההכשרה של הגששים בצה"ל מבסיס חוות השומר למסע כומתה שנמשך על פני 26 קילומטרים והסתיים באנדרטת הלוחם הבדואי. שם נערך טקס בנוכחות המשפחות, שמסמן את סוף הטירונות שלהם ואת תחילת דרכם כגששים מוסמכים בצה"ל.
המעמד במקרה של הגששים מרגש באופן מיוחד, בעיקר מכיוון שאותם טירונים אינם חייבים בגיוס לצבא."יש לי פה טירונים שמגיעים לצה"ל ומתחילים את השירות נשואים ועם ילדים בבית", מספר סא"ל זוהיר פלאח, מפקד בית הספר לגששים בצה"ל. "יש לי חייל בן 21 שהתחתן בגיל 18 ויש לו ילדים בבית. הוא צריך לבוא להתאמן ולסגור שבתות. זה לא פשוט. אתה רואה אותו עושה את המסע ומקבל תעודת הצטיינות אחרי שהוא הגיע לאנדרטה ופגש את הילדים, זה מרגש".
>> לכל התמונות מהמסע בעמוד הפייסבוק של פז"ם
גיוס מתנדבים מדלת לדלת
גיוס כח האדם למערך הגששים הוא תהליך שאינו שגרתי, ואינו דומה לזה שאנחנו מכירים. "במסגרת תפקידי, אני אחראי גם על הגיוס של הלוחמים", אומר סא"ל פלאח, "אנחנו הולכים אליהם לבתים, פונים אליהם ומציעים להם להתגייס. את אלו שמסכימים, אנחנו מביאים ללשכת הגיוס ומתחילים איתם את התהליך עד ליום הגיוס. אנחנו עושים כנסים למועמדים לשירות ביטחון ויש בתי ספר שמגיעים לביקורים".
כאשר מגיעים הגששים ליום הגיוס ולאחריו לבית הספר לגששים שיושב בבסיס האימונים הפיקודי שבלכיש, מתחילה ההתמודדות עם האתגרים האמיתיים הכרוכים בהכשרה שלהם. מדבריו של סא"ל פלאח, עושה רושם שהם מודעים היטב לקשיים הכרוכים בהכשרת הגששים. "בסופו של דבר זה לעבוד עם נוער שהשירות שלו הוא בהתנדבות. זה לא מובן ומאליו. הוא חושב שהוא לא דומה לשאר החיילים כי הוא מתנדב וצריך להכניס בו משמעת ואת ההבנה שמרגע שהוא מתגייס הוא בדיוק כמו כולם". פלאח מספר גם כי ברמה הבסיסית ביותר קיים קושי מנטאלי. "הסגל מורכב גם מגששים בדואים, אבל גם ממדריכים יהודיים. המנטאליות היא שונה והכשרת הסגל שהיא ארוכה מאוד. אנחנו עובדים קשה מאוד על גישור הפער המנטאלי בין הסגל לחניכים".
כחלק ממאמצי הגישור, בבית הספר לגששים פועלות באופן קבוע מש"קיות השכלה שעובדות עם החניכים על קשיים בשפה העברית, וכן פועלת אולפנית שתפקידה לוודא שכל הגששים יגיעו לגזרות כשרמת העברית שלהם טובה מספיק כדי לשרת יחד עם חיילים נוספים.
קרב מוחות בין הגשש ליריב
לאחר ההכשרה שכוללת שלושה חודשי טירונות ועוד חודש וחצי של קורס מקצועי, מגיעים הגששים לגזרות השונות, שם הם מתמודדים עם אתגרי שטח ברמה היום-יומית. "בסוף צריך להבין שמערך הגששים בצה"ל הוא מערך חשוב מאוד עוד מהקמת המדינה. איפה שיש גבול צריך למצוא תמיד עקבות על הגבול", מסביר סא"ל פלאח. "לפי האיום אנחנו גם עולים מדרגה ומתדרכים אנשים בהתאם לכך. אנחנו עושים את זה בצורה מאוד יסודית. יש קרב מוחות תמידי בין האויב לגשש. הגשש צריך לעלות על השיטה שבה משתמש היריב, היריב מצדו תמיד מנסה שיטות חדשות. הגשש צריך כל הזמן לעלות על השיטות החדשות של היריב להערים עליו".
החיילים לצד בני הנוער
במסע הכומתה המרגש ביום חמישי לקחו חלק גם עשרים חניכי תנועת "אחריי!", בני המגזר הבדואי מהישוב סלמה שמתעתדים לשירות בצה"ל – חלקם כגששים וחלקם בתפקידים ובמסלולים אחרים. "התרגשתי מאוד כי החיילים היו כולם בדואים ושני חיילים שצעדנו איתם הם מהמשפחה שלי. זה היה מרגש מאוד ובנוסף לזה, רכשנו ידע על המאמץ הבדואי בצה"ל", אומר לנו לואיי, חניך מבית הספר אורט בסלמה ששואף להתגייס למסלול עתודה. המדריך שלו, יעד, מספר לנו שהקבוצה שהייתה קטנה מאוד עד השנה ומנתה רק 15 תלמידים, גדלה ביותר מ-200 אחוזים ומונה היום קרוב ל-40 חניכים. "הדבר הזה התאפשר בגלל הקשר שלי עם בית הספר שאני עובד בו כרכז משמעת. במסגרת התפקיד שלי אני יודע מי הנערים במצוקה ואלו נערים צריכים מסגרת ואני מביא אותם. עוד מה שמאפשר את זה, זה מנהל בית הספר שתומך ועוזר ומממן את ההסעות לכל מקום שאנחנו נפגשים בו עם הצבא".
לדבריו של יעד, מסע הכומתה ביום חמישי היה שיא של פעילות בני הנוער במסגרת התנועה. "הם מאוד נהנו, היו מאוד מבסוטים, זה עזר להם להכיר בקצת את המסעות, להיות קרובים למסגרת הצבאית ולהמחיש להם את זה", הוא אומר, "היה מבחינתי מאוד מוצלח, החניכים היו מבסוטים ורוצים לעשות את המסע גם עם גולני או צנחנים".
