"דם דם דם", אלה הקריאות ששמעו 26 צנחנים בריטים בלילה שחור רגע לפני שהסתערו לעברם כ-2,000 לוחמים מסוממים מצבאו של צ'ארלס טיילור בג'ונגלים של סיירה לאונה. עתה, בזמן שטיילור מרצה מאסר עולם על פשעי מלחמה, נחשף לראשונה סיפור הקרב הזה על ידי סמל סטיב הייני, אחת ממפקדי הכוח הקטן שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן וכתב על כך ספר בשם Operation Mayhem.
השנה היא שנת 2000 וסיירה לאונה שסועה ומדממת ממלחמת אזרחים אכזרית במיוחד. המצב במדינה מחמיר כאשר צ'ארלס טיילור, נשיא ליבריה השכנה, פולש לסיירה לאונה בכדי לתפוס את מכרות היהלומים שלה. הוא עושה זאת עם צבא של רוצחים וילדים מסוממים, מה שמביא למותם של רבע מיליון בני אדם. גם מזלו של מי שנשאר בחיים לא שפר עליו, לאורך כל נתיב ההתקדמות צבאו של טיילור אנס נשים וקטע גפיים של אזרחים כולל ילדים, במטרה להרתיע ולהפחיד.
צבאו של טיילור היה מגיע בלילות לכפרים שבנתיב ההתקדמות. הם נהגו להקיף את הכפר, אין יוצא ואין בא, ואז לפתוח במה שהוגדר כ"אורגיה של הריגה". הגברים נרצחו וכך גם הנשים, לאחר שנאנסו. לאחר מכן חטפו את הילדים שמעל גיל 10 ואילצו אותם להתגייס לצבא. את אלה שלחו לשדה הקרב אחרי אימון וכשהם מסוממים מקוקטייל של סמים.
לאור המצב החליט מי שהיה אז ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, לשלוח כוחות של לוחמים למדינה במה שהפך להיות אחד המשברים הבין לאומיים הראשונים בהם התערבה הממלכה המאוחדת מזה שנים רבות. בין הכוחות שנשלחו לסיירה לאונה הייתה גם "מחלקת עלית", כפי שהיא מוגדרת, מחטיבת הצנחנים. באותה מחלקה שרת גם סמל הייני.
"הגיהינום התפרץ"
הייני מספר שהוא ואנשיו הגיעו לכפר שהיה בדרכם של המורדים, שם הקימו מתחם הגנה וחיכו לצבא המפחיד, שחייליו כינו את עצמם "רוצח תינוקות" או "מקצץ הבטן". צבא של חיילים ילדים שהיו בטוחים שהם חסיני כדורים בגלל שיקויים של רופאים אלילים, ונהגו להסתער אחרי שהזריקו לחתכים במצח קוקטיל של קוקאין והרואין, ולשים פאות נשים על הראש.
הייני מציין ש-2,000 הלוחמים של טיילור היו חמושים ברובים מקלעים ובנוסף במטולי RPG ומרגמות. לחייליו של הייני היו רק 300 כדורים ללוחם ובנוסף לא היה להם מודיעין ומפות של האזור. גם כוח החיפוי הגדול היה ממוקם בשדה תעופה שהיה ממוקם כ-50 ק"מ מהכפר עליו שמרו. לא פחות מפחיד היה השם שצבאו של טיילור נתן למשימה: "מבצע הריגת הבריטים". הייני הוסיף, "אף אחד מאתנו לא היה צריך להגיד מה יקרה אם ניתפס".
כך הם המתינו עד ששמעו את הקריאה המצמררת "דם דם דם" פורצת מהשקט של הלילה האפל. "רגע האמת הגיע ואז הגיהינום התפרץ", מספר הייני בספרו. "הייתה התפרצות מאסיבית של אש מכיוון הג'ונגל כאשר המורדים הסתערו לעברינו כמו גל אנושי. יכולתי להרגיש את הקליעים שורקים מעליי וקורעים את הצמחייה, חולפים מעל לראש כמו צרעות זועמות". 2,000 לוחמים פתחו באש והסתערו על הצנחנים הבריטים כאשר אלה נתנו להם להתקרב. "רעדתי מעצם המחשבה על כמות המורדים, כשהיה לי ברור שהם לא סובלים ממחסור בתחמושת".
לדברי הייני "המקלענים שלהם עשו עבודה טובה", אבל הוא מציין שהם בזבזו את התחמושת שהייתה להם על הגב. פעולה שגרמה לשקט יחסי. הייני הבין שהרגע השקט הזה מנוצל על ידי המורדים שזוחלים לכיוון שלו ושל חבריו. לכוח הצנחנים לא היו אמצעים לראיית לילה, "תקלה מבצעית", והוא הבין שהם חייבים להשיג מקור של אור לפני שהאויב יגיע אליהם.
כדי לא לחשוף את הכוח הוא זחל. "ברגע הזה קיללתי שאין לי אפוד מגן. אם קליע מדויק היה פוגע בי, לא הייתה לי הגנה, זה היה הורג אותי במקום". למרות האש הכבדה הוא מצליח להתרחק מהכוח ולירות זיקוק. הזיקוק גלש לקרקע והצית את הצמחייה, בדיוק כמו שהייני תכנן. ברגע שזה קרה האויב נחשף. "הרמנו את הרובים ופגענו במטרות. תודות לתושבי הכפר שקיצצו את הצמחייה, למורדים לא היו מקומות מסתור".
מתקפה נוספת, תפנית מפתיעה
נראה שהיתרון היה לרגע אצל הבריטים, אולם אז נאלץ כוח הצנחנים הקטן להתמודד עם מתקפה מכיוון אחר. הייני מזהה את האויב במרחק של 200 מטרים מהכוח שלו, כאשר הם רצים בטרוף תחת השפעת סמים וכשפי וודו. "ראיתי לוחמים של האויב נופלים מפגיעת קליעים שלנו ואז קמים וממשיכים לרוץ כשהם צורחים בטרוף", מתאר הייני את הקרב הקשה. "חלק מהם ספגו ארבעה קליעים בטרם נפלו לקרקע באופן סופי".
נראה כי בשלב זה חשף מפקד הכוח התוקף את עמדתו של סמל הייני והבין שהוא מתאם את ההגנה של הצנחנים. RPG שוגר לעבר הסמל כשהוא חולף במרחק של סנטימטרים בודדים מראשו. מיד לאחר מכן זחלו לכיוונו לוחמים של האויב כשהם מנסים להגיע אליו בחסות החשיכה. "תפסתי את הרובה שלי ויריתי צרורות בצללים המרחפים. דמויות התרוממו בשיח מולי, כל כך קרוב שאפילו לא הייתי צריך להשתמש בכוונת של הרובה. חלק מהם צרחו בייסורים והבנתי שהם נתקלו במלכודות שהוצבו שם מראש – מקלות במבוק מחודדים שהציבו הכפריים".
בשלב הזה קרה הנס: כוח האויב נסוג מהקרב. מה שהעצים את הנס היה כשהייני גילה כי איש מאנשיו לא נפגע, וזה למרות האש הכבדה של האויב. "הבעיה שנשארנו עם שליש מהתחמושת והיה ברור שהם יחזרו". החיילים הבריטים היו יכולים בשלב הזה לעלות על הרכבים ולעזוב את הכפר לחסדי האויב האכזרי, אך הצנחנים המלכותיים עם המסורת ארוכת השנים לא היו מוכנים לשמוע על זה. הם נשארו.
במשך 16 ימים הם הוציאו סיורים מהכפר ועקבו אחרי המורדים שהתקבצו סביב. אולם אז הגיעה הפקודה שהפתיעה את הכוח ואף הכעיסה אותו: לסגת מהכפר. "זה הכה אותנו כמו פצצה", ציין הייני והוסיף, "היה ברור שהם ינקמו בכפר ברגע שאנחנו נעזוב".
המפקדים הבריטים לא רצו לסמוך על המזל ולהשאיר כוח מבודד. כך, למרות הזעם, הצנחנים ארזו את הציוד שלהם והגיעו לאזור בו נחתו מסוקי צ'ינוק כדי לאסוף אותם. "הם (הכפריים) פחדו. ישבנו איתם ושיחקנו עם הילדים. אחרים נתנו את המים והאוכל לכפריים". 48 שעות לאחר מכן הם כבר היו בבסיס שלהם בבריטניה, בטוחים אך דואגים. בסופו של דבר התברר שלאויב היו תכניות אחרות ולא בוצעה שום נקמה נגד הכפר.
אחרית דבר
מלחמת האזרחים הגיעה לקיצה ולטיילור היה צרות גדולות יותר על הראש מאשר נקמה, הוא הבין שהוא מבוקש בגין פשעי מלחמה וברח לניגריה. טיילור נלכד שם והוסגר לבית הדין בהאג שם עמד לדין בגין פשעי מלחמה נגד האנושות. אחת הסיבות לכישלון של טיילור הייתה הלחימה העיקשת של הצנחנים הבריטים, שפגעו קשה בלוחמים שלו וגרמו להם לאבדות כבדות, מה ששבר את עמוד השדרה שלהם.
הייני עוטר בצלב הצבא ומהספר שלו שפורסם השבוע ניתן להבין שהוא עוד כועס על ההחלטה לסגת מהכפר. כיום יש שלום יחסי והכפר עליו הגנו נחשב למשגשג, בין השאר בזכות הצבא הבריטי.
עוד בפז"ם: