למפקח משנה שמעון אלפסי ז"ל אין ערך בוויקיפדיה ואם תחפשו עליו מידע ברשת לא תמצאו כמעט דבר, למרות שסיפור חייו, גבורתו ומותו הוא יוצא דופן. האיש שאהב את הים, בילה בו שעות והיה לוקח את אשתו והילדים להריח את האוויר המלוח שלו, בסופו של דבר אותו הים בגד בו ולקח אותו למצולות.
זה קרה בחמישי בפברואר של שנת 1953. באותו יום נורא מפקח משנה שמעון אלפסי שימש כמפקד צוות ימי של משטרת ישראל, שעלה על הספינה הלבנונית "נעמת כרים" והיה בדרכו להחזירה לרשויות בלבנון, במסגרת הסכמי שביתת נשק שנדונו אז בין המדינות.
הים סער וגעש, הסירה המשטרתית הטלטלה מצד לצד. בעיצומה של הסופה סמוך לאכזיב נותקה הספינה הלבנונית מסירת משטרת ישראל ונסחפה לכיוון אחד האיים באזור. בשעות הערב מים החלו לחדור לסירה והחשש היה שהיא תתנפץ לרסיסים.
השוטרים קפצו לים להציל את עצמם ואחד מהם, חיים רחמיאל, לא ידע לשחות. המפקח אלפסי שהבחין בו שחה לעברו באומץ לב, בלי חגורת הצלה. למרות הים הסוער הוא הצליח להציל את השוטר, הוביל אותו לחוף מבטחים אך לרוע מזלו הוא נמחץ על ידי אחד הסלעים ומת.
גופתו של אלפסי נסחפה לחופי לבנון והוחזרה על ידי השלטונות שם כעבור למעלה משבועיים לידי ישראל. בבית חיכו אלמנתו חנה, ארבעת ילדיו וחבריו, שלא האמינו איך האיש שאהב כל כך את הים, חי אותו ונשם אותו לעיתים 24 שעות ביממה, דווקא הוא מצא בו את מותו. הוא נקבר בטקס ממלכתי בבית העלמין חוף הכרמל וזמן קצר לאחר מכן הוענק לו עיטור האומץ.
"הייתי בת 15 ולא סיפרו לנו מה קרה לאבא", משחזרת השבוע בתו מלכה. "רק מאוחר יותר נודע לנו סיפור הגבורה שלו וזה לא הפתיע אותנו. כזה היה אבא. תמיד עשה בשביל אחרים ופחות בשביל עצמו. היה לו לב גדול ונשמה ענקית, הוא הציל חיים ושילם בחייו".
כמה חודשים לאחר מותו התברר לבני משפחתו של אלפסי שהוא החליף במשימה רב חובל שחשש לצאת לים הסוער והמסוכן, והזהיר אותו שלא יעז לצאת לים. "אבא לא ידע להגיד לא", נזכרת מלכה, "הוא קיבל משימה וביצע אותה גם כשידע שהים מסוכן הוא יצא מבלי לחשוב פעמיים".
"בזכות שמעון אני חי היום", יספר לימים השוטר ירחמיאל לבני משפחתו של אלפסי, "הוא הציל את חיי, לא חשב פעמיי וקפץ למים הסוערים. אני חייב לו את חיי". עיתוני התקופה סיקרו בהרחבה את החיפושים אחר הגופה ואת מציאתה. "כשקראנו בעיתונים של אותה תקופה הבנו שאבא שלי היה אדם אמיץ שחיי אדם היו חשובים לו ושמעשיו צריכים לשמש דוגמה ומופת לקצינים ושוטרים במשטרת ישראל", סיפרה מלכה.
"אבא הבריח לישראל מאות יהודים"
בין היתר נכתב ב"מעריב" של ה-8 בפברואר כי שנה קודם לכן פיקד אלפסי על ספינה בשם "פלמ"ח" מול חופי עזה כשזו נפגעה פגיעה ישירה מפגז מצרי ורק הודות לו ניצלה מטביעה וכי שבועיים לפני המקרה צוין לשבח בפני המטה הכללי על ידי מפקד החטיבה שלו.
אלפסי, ילדי 1912 גדל בירושלים, עבר לתל אביב ומשם לחיפה, שם סיפרו חבריו כי אהב לדוג, לנגן בגיטרה ועבד בנמל חיפה כימאי, צוללן ונווט. ככזה, טבעי היה שימשיך את עתידו בתחום.
אלפסי התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ונלחם בצבא הגרמני במצרים ובלוב. "אני יכולה לגלות שאבא היה מעורב במבצעים סודיים וחשאיים להברחת מעפילים ונשק לישראל. לאחר קום המדינה הוא הבריח לישראל מאות יהודים בשליחות הסוכנות היהודית כשהוא מסכן את חייו".
במלחמת השחרור היה אחראי אלפסי על אחת השכונות בחיפה ולחם באומץ לב. בתום המלחמה הוא החליט להצטרף ליחידה הימית של משטרת ישראל שהייתה בראשית דרכה. הוא התקבל לשורות היחידה המשטרתית הימית, עבר בהצלחה קורס קצינים ומונה למפקד צוות ספינה משטרתית. בחיפה הכיר את אשתו לעתיד חנה ונולדו ילדיהם.
במשטרת ישראל חזו לקצין הצעיר עתיד מזהיר שנקטע בנסיבות טרגיות. חניכי קורס שוטרים החליטו להנציח את זכרו של מפקח משנה אלפסי, להכיר את מורשתו כדי שמעשה גבורתו לא יישכח לעולם, וילווה עוד ועוד דורות של שוטרים.
"הוא כמפקד הקריב את חייו כדי להציל הפקוד שלו. לא חשב פעמיים וקפץ לים הסוער", הסביר קצין משטרה בכיר, "במעשה הזה הוא נתן דוגמה לכולנו איך מפקד צריך להתנהג, לשמש דוגמה לפקודיו. את המעשה שלו אנחנו רוצים להנחיל לכלל השוטרים".
הקשר עם בני משפחתו של אלפסי, ילדיו ונכדיו חודש לאחר עשרות שנים של נתק. לפני כמה שבועות נערך טקס מרגש עד דמעות לזכרו בנמל חיפה, ביחידה של בסיס המשטרה הימית. בטקס השתתפו קצינים בכירים במשטרת ישראל, עשרות שוטרים צעירים ובני משפחתו, שיהפוך מעתה למסורת שנתית קבועה.
מלכה אלפסי שהשתתפה בטקס התאפקה שלא לבכות אבל הרגשות גברו עליה ודמעות זלגו מעיניה. אחרי עשרות שנים סוף סוף זכרו את אביה זוכה להנצחה והוקרה של משטרת ישראל. "הטקס הזה עבורנו היה סגירת מעגל", אמרה מלכה בהתרגשות, "חשוב לי שלא ישכחו את פועלו של אבא, את המעשה שלו למען הדורות הבאים".