הקצין שזיהה חוליית מחבלים שלמה ומנע פיגוע באלון מורה
סרן פאיז פארס, אז מפקד פלוגת החוד בגדוד "לביא" בחטיבת כפיר, היה בשטח בפיגום צירים. באחד מהימים של חודש ינואר 2013, לפתע, שמע במכשיר הקשר על אירוע מבצעי בצד השני של הגזרה. "נשמע לפתע פיצוץ, ולאחר כמה שניות פיצוץ נוסף. התצפית זיהתה את המחבלים מתקרבים לעבר העמדה, והלוחמים התחילו לחפש אותם", הוא משחזר בשיחה עם אתר צה"ל.
סרן פארס שמע את ההודעות במכשיר הקשר ומיד הבין שמדובר בניסיון לביצוע פיגוע טרור. "למרות שהייתי בצד השני של הגזרה - הסתובבתי והתחלתי לרדוף אחריהם", הוא נזכר. "ראיתי את שני החשודים בורחים לכיוון שכם, ורצנו אחריהם עד שתפסנו אותם", הוא מוסיף
בשלב זה ביצעו הוא וחייליו חיפוש גופני על המחבלים, כפי שנהוג בנהלי המעצר. "היו להם מטענים ובקבוקי תבערה, והיה ברור שהם בדרך לבצע פיגוע", הוא מדגיש. "מה שהיה חריג זה שגילינו עליהם מכתב, היה כתוב בו בערבית. בגלל שאני יודע לקרוא ערבית ידעתי מה כתוב במכתב והבנתי במה מדובר", משחזר סרן פארס את הרגע בו תפס חולייה עוינת.
במכתב שנמצא נכתב כך: "גדודי חללי אלאקצא נוטלים אחריות מלאה על פעולת הפיצוץ בהתנחלות אלון מורה. גדודי אלאקצא מודיעים על ביצוע הפעולה קודם (ביצועה), ובמידה והפעולה לא צלחה אזי היא תבוצע פעמים נוספות וגדולות יותר בכל דקה ובכל שעה ובכל רגע מיום זה". על המכתב חתמו "גדודי חללי אלאקצא קבוצות חיצי החופש".
סרן פארס הבין שהשניים מתכננים לבצע פיגוע, ונטרול האירוע היה בגדר נס של ממש. אין לדעת איך האירוע היה נגמר לולא הערנות והנחישות של אותם חיילים. "אין ספק שהסיכול של אירוע כזה הוא הצלחה של הפלוגה. האירוע יכול היה להסתיים אחרת", הדגיש סרן פארס. "תכנון פיגוע ביישוב זה לא דבר מובן מאליו. יכול להיות שהם החליטו להטעות אותנו כשהם תקפו את החיילים עם בקבוקי התבערה, ומצד שני יכול להיות שהמכתב היה ניסיון הטעייה והם היו בדרכם לפגוע בחיילים", הוא מהרהר.
בסופו של דבר, כך או כך – סרן פארס וחייליו היו בזמן הנכון במקום הנכון. "לסכל אירוע כזה זה כבוד גדול לפלוגה. ידענו לתת את המענה, לרוץ אחרי המחבלים ולמנוע את האירוע", הוא אומר. "זה נותן תחושה מאוד טובה", מסכם סרן פארס.
גדוד חילוץ והצלה הציל יישוב שלם משריפה
בעוד יום של שגרה בקו חלמיש, בחודש מאי 2013, התבצעה תצפית ככל התצפיות. בתצפית הזו נגלה לחיילי גדוד תבור של פיקוד העורף מחזה אליו לא היו מוכנים: שריפה ביישוב נווה צוף. בלי לחשוב פעמיים, התארגנו חיילי הגדוד, שבחירום משמש כגדוד חילוץ והצלה – ויצאו במהרה אל היישוב.
כשהגיעו לפאתי היישב המחזה שנגלה בפניהם היה קשה. אש גדולה שמתקרבת בקצב מהיר אל עבר קו הבתים הראשון של היישוב. "ראינו ענני עשן עולים מהיישוב. אז קפצנו לנקודה מיד. כשהגענו, ראינו את השריפה מתקרבת לקו בתים ראשון", שיחזר סגן מפקד גדוד (סמג"ד) תבור של פיקוד העורף, רס"ן אלעד זנדני. "היה לנו ברור שאם לא נעשה משהו בעניין היא תפגע בבתים, הרבה לפני שכוחות כיבוי האש יספיקו להגיע למקום", הוא הוסיף.
תוך שיתוף פעולה עם תושבי המקום ושימוש בכל הבא הבא ליד, הצליחו תושבי היישוב וחיילי הגדוד להשתלט על האש. "הזעקנו כוחות מגן דוד אדום, כיבוי אש וחיילים נוספים מהגזרה. השתמשנו בכל מה שהיה לנו באזור כדי לתקוף את האש - חול, מים, מגבות ובגדים רטובים - כל דבר שיכולנו למצוא", הסביר הסמג"ד. גם כשהגיעו כוחות כיבוי האש, תפקידם של כוחות פיקוד העורף לא תם באירוע, כאשר הם עזרו בשימוש בזרנוקי הכיבוי עד חלוף האיום מבתי היישוב. "שימשנו כחוצץ בין האש לבתי התושבים, והצלחנו", הדגיש רס"ן זנדני.
בדיעבד, לאחר תחקור האירוע, רס"ן זנדני ידע שהשערתו הראשונה הייתה נכונה. "אם לא היינו קופצים לאירוע, האש הייתה מגיעה לקו הבתים הראשון ועלול היה להיגרם נזק חמור לחיי אדם. זה המזל והזכות שלנו - שיכולנו לעשות את המוטל עלינו ולעצור את האש", סיכם.
הפרמדיקית שהצילה את חייו של הגשש הפצוע
היה זה עוד לילה רגיל של סיור ליד עזה לגשש הבדואי לאשרף בחירי. פתאום, אשרף מצא את עצמו על האדמה וכל הגוף שלו כאב. טיל מעזה פגע בג'יפ והבעיר אותו. הנהג נפצע קשה ודימם, ושני חיילים אחרים היו עדיין בתוך הרכב, פצועים גם הם. בזמן שהם ירו חזרה לעבר המחבלים, אשרף קרא לאמבולנס. הפרמדיקים מאי סברסקי ושני אחרים הגיעו לשטח ומיד התחילו לטפל בפצועים, כאשר את הנהג הטיסו לבית הולים במסוק. מאי ליוותה את אשרף לבית החולים ברכב, מנסה להרגיע אותו בזמן שביצעה טיפול ראשוני בכתפו.
"היא אמרה לי כל הזמן שהחברים שלי בסדר", אמר אשרף לאחר מכן. מאי נשארה עם אשרף גם בזמן שהוא נכנס לניתוח. באורח נס הוא שרד את התקפת הטיל - אשר התרחש בתחילת מבצע עמוד ענן. ברגע שהיה כשיר כדי לחזור לתפקיד, אשרף עשה זאת עם חבריו, ומיד הלך לבקר את מאי. "הוא זיהה אותי מיד", נזכרה מאי. שנה לאחר ההתקפה שניהם עדיין מבצעים את אותו תפקיד, ואשרף ממשיך להודות לה ולשבח אותו על מקצועיותיה. "לרופאים יש הרבה מה ללמוד ממנה".
הרופא שהגיע בדיוק בזמן
סרן אילת נדלר לא זוכרת הרבה מיום ההולדת ה-29 שלה. היא רכבה על אופניים חזרה לבסיס, נפגעה על ידי מכונית ומיד איבדת את הכרתה. הנהג ברח ממקום האירוע והשאיר את אילת על הכביש עם שברים בראשה, שלוש צלעות שבורות וכתף שבורה. ואז קרה הנס.
מכל הנהגים שהיו יכולים לעבור שם, אחד מהם היה דוקטור שגיא חי. הוא מצא אותה, הזעיק אמבולנס והתחיל לטפל בה בשטח עד שהגיעה עזרה. "אם מישהו אחר היה מוצא אותי או אם הייתי נמצאת שעה אחת מאוחר יותר, לא הייתי פה היום", מסבירה אילת.
הנס הבא מבחינת אילת היה השיקום המדהים שלה. הרופאים אמרו שייקח לה לפחות 6 חודשים להתאושש, אם בכלל, אבל כוח הרצון של אילת גבר על הסיכויים. אחרי קצת יותר מחודשיים היא חזרה לתפקיד במקווה אלון.
"אלוהים כיוון את הכדור הזה דרך הגוף שלו"
בספטמבר 2012 מוטי ילובסקי וחברו הטוב נתנאל יהלומי היו חלק מקבוצה של תשעה חיילים שנשלחו לתגבר עמדה של צה"ל ליד גבול מצרים, בסמוך למקום בו התאספו מסתננים. החיילים בדיוק התחילו להתארגן כאשר אסון הכה: שלושה טרוריסטים הצליחו להתגנב אליהם מאחורה.
"לעולם לא אשכח את הרגע הזה. חבר שלי לצדי שאל אם זה היה תרגיל, ואמרתי לו שלא", נזכר מוטי. החיילים השתטחו על הארץ ופתחו באש לעבר הטרוריסטים שארבו להם. "נתנאל היה הקרוב ביותר והראשון להגיב. הוא אפילו לא הספיק לשים קסדה", שחזר מוטי.
אחרי דקה של חילופי אש מוטי הבחין שאחד הטרוריסטים נעמד. "הייתה לי זווית טובה מאיפה ששכבתי. התרוממתי לכריעה, בעודי חושב שגופי היה מוגן מאחורי מיכל המים".
אך מוטי טעה. צדו הימני היה חשוף לטרוריסטים, וברגע אחד שלושה כדורים נורו לעברו. מוטי הרגיש משהו קורע את בטנו. "לא ממש הבנתי מה קורה, אבל הבנתי שנפגעתי. קרעתי את החולצה וציצית, הסתכלתי על הידיים האדומות מדם ושכבתי". יותר מאוחר, בבית החולים סורוקה, המנתח סיפר למוטי שהכדור נכנס דרך הירך שלו ויצא מהבטן.
"תישאר איתי מוטי!", התחנן מפקדו שנשאר לצדו. מוטי החל לאבד הכרה ומפקדו היה צריך לחשוב במהירות כדי לשמור אותו ער - ובחיים. הוא הצמיד שתי אצבעות לפצע בבטנו. "הכאב השאיר אותי בהכרה", אומר מוטי בחיוך. "וכך למעשה המפקד הציל את חיי".
כשהעשן התפזר היו פצועים רבים, אך שלושת המחבלים חוסלו. "היה קשה לדעת מי פגע במחבלים, אך אם הייתי צריך לנחש..." קולו של מוטי נעשה שקט, "הייתי אומר נתנאל".
לאחר הניתוח המנתח ההמום דיבר עם אמו של מוטי: "אני מנתח כבר הרבה שנים ואף פעם לא ראיתי משהו כמו זה. זה כאילו אלוהים החזיק את הכדור בבטנו וכיוון אותו דרך כל האיברים הפנימיים, כשהוא משאיר את כולם שלמים וללא פגע".
החיילים הפצועים הוטסו כולם במסוק, ובמשך כל הטיסה הייתה גופה מכוסה לצדו של מוטי. בהתחלה הוא לא הבין למה לא מטפלים בה, אבל אז תנועה חדה של המסוק גרמה לאחת הזרועות להיחשף. מוטי זיהה מיד את השעון של חברו הטוב נתנאל. הבנתי אז, שלא טיפלו בגופה כי לא נשאר במה לטפל".
היום מוטי משרת כחובש, ולאחרונה הוא התארס. ארוסתו שמעה את סיפורו המצמרר בפגישה השנייה שלהם. "היא הייתה בהלם, אבל ביקשתי ממנה לא להסתכל עליי כמישהו שעבר את כל זה, אלא פשוט כמי שאני, מוטי ילובסקי".