כמאל (אבו עוואד) ניירב, ראש ועדות ההתנגדות, לא האמין שזה יקרה לו כל כך מהר. כששמע שמתקפת הטרור של אנשיו הצליחה אף מעל למצופה, הבין שהשלב הבא יהיה תגובה חריפה של ישראל. אבו עוואד עלה מיד על רכב יחד עם סגנו של ניירב וכן חאלד שעת, מפקד גדודי ועדות ההתנגדות בדרום הרצועה. החבורה לא ידעה אבל סייען של השב"כ כבר ישבה להם על הזנב - וזמן קצר אחר כך הגיע גם המל"ט ששידר תמונות רציפות לחמ"ל המשותף של אנשי השב"כ וצה"ל. כעבור דקות ספורות הגיע מטוס קרב של חיל האוויר והמעגל נסגר: טילים שוגרו לעבר הרכב והחבורה עלתה לשמים.
מלבד הנקמה המהירה, החיסול של אבו עוואד הציג את היכולת הגבוהה של מערכת הביטחון והחדירה העמוקה של גורמי מודיעין לתוך ארגוני הטרור ברצועה. הסיכולים הממוקדים לא התחילו היום אבל מדינת ישראל של 2011 מביאה את הנושא לכדי אומנות קטלנית. בחינה של החיסולים שביצעה המדינה לאורך השנים, מראה כי מדובר בכלי לגיטימי שהוא חלק מאמצעי ההרתעה העומדים לרשות קברניטי המדינה, ולא רק בלחימה בטרור היום יומי.
היסטוריה של חיסולים
ישנן שיטות רבות לבצע חיסול של אובייקט שהוחלט שדינו מוות. בדרך כלל הכוונה היא לכלי טיס של חיל האוויר אולם כבר שמענו על שימוש בצלפים, מטענים ושיטות אחרות ומתוחכמות יותר. כבר ידוע כיום שבשנות ה-60 שלחה ישראל מעטפות נפץ למדענים שבנו טילים למצרים, ודובר רבות על חיסולי המוסד במסגרת מבצע "זעם האל" של כל מי שהיה מעורב ברצח הספורטאים במינכן. החיסול הממוקד הראשון שבוצע בעזרת מסוקים היה של מי שהיה אז מזכ"ל חיזבאללה, עבאס מוסאווי. ב-16 בפברואר 1992 תקפו מסוקי קוברה של ישראל שיירת מכוניות בדרום לבנון. במכוניות היו מוסאווי, אשתו, בנו וארבעה אנשים נוספים. מטח טילים שנורה מהמסוקים חיסל את כולם והביא לנו את מחליפו של מוסאווי, שייח חסן נסראללה.
חיסול מפורסם נוסף היה של המהנדס יחיא עייאש. יחיא נחשב לאבי מהנדסי המטענים ועל ידיו נמצא דמם של עשרות אזרחים ישראלים; מרבית פיגועי ההתאבדות של אמצע שנות ה-90 היו באמצעות מטענים שהוא בנה אישית ובישראל החליטו שאין לו מקום בעולמנו. בינואר 1996 הצליח השב"כ להעביר לעייאש פלאפון ממולכד באמצעות סייען. במהלך שיחה עם אביו זיהו אנשי השב"כ את קולו של עייאש והפעילו את המטען. למותו הייתה השפעה מוראלית חיובית על הציבור הישראלי. את מקומו של עיאש מילא מוחי א-דין א-שריף (אשר כונה "המהנדס 2"), שבהמשך חוסל אף הוא.
לא תמיד השם סיכול ממוקד מתאר נאמנה את הפעולה. לפעמים החיסול הוא הרבה פחות ממוקד, אבל עדיין עושה את העבודה. ב-1987 הקים סאלח שחאדה את גדודי עז א-דין אל קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, ומונה למפקד הצבאי של צפון רצועת עזה. הוא ישב שנים ארוכות בכלא בישראל ומיד עם שחרורו חזר לפעילות טרור ענפה. מדינת ישראל יחסה לו פיגועים רבים וניסיונות רבים לחסלו נכשלו. שחאדה שהיה מודע לניסיונות לחסלו, התנהג כמבוקש, מיעט להופיע בפומבי והחליף מקומות מסתור בנוסף היה תמיד עם אחת מנשותיו כמגן אנושי. ב 22 ביולי 2002 נהרג שחאדה בביתו, שהיה בלב שכונת מגורים, באמצעות פצצה במשקל טון שהושלכה ממטוס קרב מסוג F-16, שיחד איתו הורידה חצי רחוב. בפעולה זו נהרגו מלבד שחאדה גם עוזרו ועוד 14 אנשים, ובהם אשתו ואחת מבנותיו, וכן נשים וילדים. בנוסף, נפצעו עשרות אזרחים שהיו בקרבת מקום.
שם המשחק: תיאום
בשנת 2003 הבין יובל דיסקין, אז סגן ראש השב"כ, שבכדי ליעל את המערכת יש להקים חמ"לים משותפים לשב"כ ולצה"ל. מרגע זה כל חיסול עבר דרך חמ"ל כזה בו ישבו אנשי השב"כ וחיל האוויר או כל יחידה רלוונטית. מערך תיאום המאפשר לבצע סיכול ממוקד תוך דקות מקבלת המידע המודיעיני על ידי השב"כ וקשר בזמן אמת מתנהל בין הטייס לחפ"ק ולשב"כ.
הסיכולים הראשונים בוצעו עם טיל הלפייר סטנדרטי, המיועד במקור לירי נגד טנקים. אי-התאמת החימוש למטרה גרמו לכישלונן של מספר פעולות (למשל כישלון החיסול של מחאמד דף). בעקבות מספר סיכולים ממוקדים במחנה הפליטים נוסייראת, נחשף שבידי צה"ל יש טיל חדש המותאם במיוחד לסיכולים ממוקדים של מחבלים בתוך מכוניות, הן מבחינת הנחייה והן מבחינת ראש הקרב, אך סוג החימוש המדויק לא הותר לפרסום. מי שכן הכירו את הטיל החדש מקרוב היו מוחמד אבו נעמה, עזיז חילו, מאג'ד בטש ומחמוד עווד - בכירים במערך הרקטות של הג'יהאד האסלאמי, אשר היו אחראים בין היתר על יצור הטילים והשיגור לעבר ישראל. במאי 2007 התקבל מסייען שב"כ מידע מדויק על מיקומם והחמ"ל המיוחד התכנס בכדי לבצע את החיסול. מסוק קרב שיגר לכיוונם מספר טילים תוך נסיעה במחנה הפליטים ג'בליה וכולם נהרגו. מותם פגע קשות במערך הרקטי של הארגון.
מחסלים לא רק מהאוויר
בשנת 2008 הוכיחה מדינת ישראל (לפי פרסומים זרים) שמדיניות הסיכולים הממוקדים לא שמורה רק לתחומי השטחים ולמסוקים. על פי פרסומים זרים את החיסול של גנרל מוחמד סולימאן, שנחשב למקורב מאוד לנשיא הסורי, ביצעו לוחמים של שייטת 13. סולימאן ישב במרפסת ביתו שבעיר החוף טרטוס כשלפתע צנח מת ובמצחו חור בודד של קליע, שנורה על ידי צלף מהים. על פי אותם פרסומים זרים הוא היה האיש אשר הקים והיה אחראי על אבטחת כור הפלוטוניום הסורי-צפון קוריאני, שצה''ל תקף ב-6 לספטמבר 2007.
נשק הרתעתי או הרחבת מעגל הדמים?
במהלך מבצע עופרת יצוקה בוצעו לפחות ארבעה סיכולים ממוקדים, שבהם נהרגו 9 פלסטינים מארגונים שונים, כולל חיסולו של אבו עוואד. האם השימוש בכוח קטלני על מנת להרוג פעילי טרור לגיטימי? ישנן דעות לכאן ולכאן.
כנגד השימוש בסיכולים ממוקדים נטען שמותם של חפים מפשע בסיכולים מביא למעגל דמים ועדיף להימנע מסיכול ממוקד ולהתמקד בפעילות הגנתית. עוד טוענים המתנגדים, שלכל מנהיג טרור שנהרג נמצא מחליף. תומכי החיסולים הממוקדים מביאים דוגמאות המראות על ירידה בכושר ארגוני טרור לפעול במשך זמן רב בעקבות חיסול של בכירים בארגון. השימוש הנרחב בחיסולים פגע באיכות ההנהגה של ארגוני הטרור, וגרם לאובדן ניסיון וידע רב שהצטבר בידי בכירי המחבלים ומהנדסי הטרור. כתוצאה מכך "איכות" הפיגועים ירדה באופן ניכר, דבר שגרם להרבה יותר "תאונות עבודה" והקל על מערכת הביטחון בסיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור.