עריקים מדאע"ש מודים – זה לא מה שהבטיחו לנו. דו"ח של היוזמה למחקר טרור מביא את עדותם של עריקים מהמדינה האיסלאמית שמתרעמים על התנאים שקיבלו בפועל, וכעת מסתתרים בטורקיה. "העריקות היא תוצאה של החשיפה לאכזריות הקיצוניות, הגועל שבסחר בעבדים, צביעות עמוקה וחוסר התאמה מוחלט בין ההבטחות למעשים של הארגון", טוענים. העריקים מציינים כי "ההנאה הפסיכופטית של לוחמים מסוימים" מההרג, הביאה אותם לתחושת סלידה עמוקה ולרצון לברוח, רחוק ככל הניתן, מהארגון. בין העריקים: מפקד תחום האבטחה באחד מבסיסי הארגון בראקה, "בירת" המדינה האיסלאמית ונער בן 14 שנשלח למשימת התאבדות.
העריקים מספרים על שיטת עינוי אחת שזעזעה אותם במיוחד, שבה מכסים את עיני השבויים ואומרים להם "עכשיו אתם חופשיים ללכת, אבל אסור לכם לפתוח את העיניים". בשלב זה, השבויים מתחילים ללכת – אך נופלים לתוך באר ומסיימים בכך את חייהם. נושא שנוי במחלוקת נוסף הוא נישואים לאלמנות – אנשי הארגון מתחתנים עם אלמנות של לוחמים שנהרגו בקרב לפני שתמה "תקופת ההמתנה" הנהוגה באיסלאם. "אם אישה לא לבשה חיג'אב – היכו אותה. אם מישהו לא האמין – כרתו לו את האוזן. אם הם לא אהבו מישהו – הם ערפו לו את הראש", מעיד אחד העריקים.
לוחמים זרים – מחויבים יותר, מרוויחים יותר
אחמד עבדולקדר, מנהל ארגון אנטי-דאע"ש בשם "עין על המולדת", אומר שרוב העריקים הם סורים מקומיים. בראיון הוא מציין כי עד כה, הארגון שלו עזר ליותר מ-100 עריקים לברוח - רק מעטים מהם היו מגויסים זרים. "רוב המקומיים לא מתגייסים לדאע"ש מסיבות אידיאולוגיות, אלא מתוך ייאוש ורעב", הוסיף.
הלוחמים הזרים, כך נטען, מחויבים לאידיאולוגיה של הארגון בצורה הרבה יותר משמעותית. "המערביים שהצטרפו לארגון כבר שלטו באידיאולוגיה הסלפית הרבה לפני שהצטרפו לארגון. הבדל נוסף בין הלוחמים הזרים ללוחמים המקומיים, הוא בהטבות שהראשונים מקבלים: לטענת העריקים, מערביים זוכים למשכורת גבוהה יותר ולפריבילגיות שונות.
"המטיפים של הארגון יעילים מאוד בכל מה שקשור להטמעה של מגויסים צעירים", מספרים העריקים. אחד מהם מספר על טקס חניכה מזעזע במיוחד: "סיום ההכשרה קורה כשה"מתלמד" עורף ראש לאסיר. זה מראה על כך שהוא מוכן".