"כיום אין לאף אחד מושג מה יהיה בסוריה ביום שאחרי ואיך המדינה תיראה. זה קורה במקום עם ארסנל נשק עצום בגודלו, שחלקו חדשני ומתקדם וחלקו בלתי קונבנציונלי. לא מדובר בחצר האחורית שלנו אלא ממש על הגבולות שלנו. זה אתגר גדול מאוד מבחינתנו", אלו הם דברי מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל מנאום שנשא בכנס האוויר והחלל בהובלת מכון פישר ומשרד המדע שנערך בתחילת השנה. בדבריו הוא משקף את המציאות הלא ידועה שמנגנוני הביטחון עוכבים אחריה שעה אחר שעה בדאגה ובדריכות.
משטר אסד כאמור, מגשש את דרכו לסוף ימיו ונראה שהפעם, כשמעצמות המערב החליטו להתערב - ימיו באמת ספורים. סוריה שהתעצמה במשך שנים רבות, בתמיכה איראנית וסובייטית גלויה וסמויה מחזיקה במצבורי נשק קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי שיתכן שתוך ימים ספורים יהיו הפקר לכל מאן דבעי או לחילופין שישמשו כאש תותחים עוצמתית בידי אסד מול כוחותיהן של ארצות הברית ובריטניה שהחלו להיערך לאפשרות של לחימה במזרח התיכון.
בעוד כוחותיו של אסד שומרים על הבסיסים, לא מעט גורמים עוינים מתכננים לשים ידיהם על הארסנל הסורי ובכך לשנות את פני הדברים במזרח התיכון. לחימה של מעצמות המערב בסוריה, תדמה ככל הנראה ללחימה שהתנהלה באפגניסטן, עירק וסומליה כאשר בזירה פועלים צבאות סדירים, מיליציות סוררות וארגוני טרור. בתרחישים הסבירים בלחימה בסוריה, נמנים גם תרחישים בהם ארגון הטרור חיזבאללה בן לילה יחזיק באמתחתו צי של סטי"לים וצוללות, סוללות נ"מ וארטילריה, דיביזיות שריון וטייסות קרב שלמות. גורמים נוספים שיכולים לאחוז בנשק הזה הם המורדים הסורים, תאים רדומים של אלקעידא בסוריה ובירדן ומיליציות מוכרות פחות שההתמודדות מולם תהיה אתגר של ממש.
הנשק הקיים בסוריה, אם אכן יצא והמחסנים ויעשה בו שימוש, יכול לשנות את המציאות שאנחנו מכירים בגבול הסורי בטווח הקצר, ובטווח הארוך יותר – במזרח התיכון כולו.
יכולות רקטיות מתקדמות
מתחילת השנה האחרונה, סוללות כיפת ברזל נפרסו בשטחים נוספים בצפון הארץ ובמרכזה. הסוללה שהייתה משנה את החיים להרבה משפחות במהלך מלחמת לבנון השנייה, תהיה כנראה הכרחית כשצבאו של אסד, חיזבאללה, או כל ארגון טרור אחר יחליט לשגר את מצבור הטילים שבמחסנים הסורים.
פרויקט הטילים הבליסטיים של סוריה התחיל בשנת 1974, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים וראה תאוצה והתעצמות בת 28 שנים עד לשנת 2002. במהלך התקופה הזו פעלה סוריה בשיתוף פעולה הדוק עם ברית המועצות שלימים הפכה לרוסיה, שיתוף פעולה שהזין את סוריה בלא מעט טילים שלא שוגרו מעולם. בנוסף לרוסים, גם האיראנים הפכו לשחקן מרכזי שהעביר לסוריה לא מעט נשק בציר הרשע על התוואי של איראן-סוריה-חיזבאללה.
על פי פרויקט מאזן הכוחות של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מתחילת השנה, בארסנל הטילים הסורים ניתן למצוא 200 טילי סקאד B ו-18 משגרים תואמים. הסקאד הוא טיל רוסי המיוצר על בסיס התכנון של טיל בליסטי גרמני מימי מלחמת העולם השנייה. הסקאד B מיועד לטווח של 300 ק"מ כאשר הוא נושא ראש נפץ כימי או גרעיני. בטילי סקאד נעשה שימוש במהלך מלחמת המפרץ כאשר אלו נורו אל עבר גוש דן על ידי עירק.
בנוסף לטילי הסקאד B, לסורים מצבור של 80 טילי סקאד C ושמונה משגרים תואמים. זהו טיל משופר שמגיע לטווח ארוך יותר של 550 ק"מ ומסוגל לשאת ראש נפץ גדול וכבד יותר. בנוסף, ידוע כי לסורים עוד מספר טילים בליסטים נוספים משופרים יותר בארסנל של כ-50 טילים בטווחים משתנים. אמנם לא מדובר במספר גדול במיוחד (בהשוואה לארסנל הטילים של חמאס או חיזבאללה), אבל מדובר בארסנל טילים שמסוגל לכסות כמעט את כל שטחה של מדינת ישראל, לפגוע במטרות אסטרטגיות ולהביא לפגיעה נרחבת באזרחים באמצעות ראשי נפץ כימיים או גרעיניים.
הנשק הכימי שמחכה לשחרור הנצרה כבר שנים
הנשק הכימי הוא איום העיקרי שנשקף מכיוון סוריה כבר שנים כאשר פעם אחר פעם העם בישראל נערך למתקפה ומרענן את ערכות המגן שלו. את האפקט ההרסני של הנשק הזה ראינו במהלך השבוע שעבר כשאסד עשה בו שימוש נגד אזרחים סוריים, בהם ילדים. כיום ידוע כי ברשות סוריה נשק כימי מוכן לשימוש הכולל שלושה סוגים שונים של גזי עצבים (גז זרחני, גז חרדל ו-VX) שטעונים בפצצות מוכנות לשימוש המונחות על גבי רכבים ייעודיים. בנוסף לנשק הכימי יש דיווחים לא מאומתים על נשק ביולוגי מסוג רעלן שגורם לשיתוק בכל חלקי הגוף ובסופו של דבר לקריסת מערכות. מאגר הנשק הכימי של סוריה גדל מאז תחילת מלחמת המפרץ השנייה, אז דלף לא מעט נשק כימי מהמאגרים בעירק לידי הכוחות בסוריה.
האיום הממשי בהיבטי נשק כימי לשבועות והחודשים הקרובים, הוא דליפת הנשק הכימי לידי המורדים שיעשו בו שימוש בתוך שטחי סוריה במלחמות בין קבוצות בתוך המדינה או מול כוחותיו של אסד, מה שעלול להביא להתפשטות החומר הכימי עד לשטחי רמת הגולן. בטווח הארוך יותר, קיימת סכנה של הגעת הנשק הכימי לידי חיזבאללה שיעשה בו שימוש יחד עם האמצעים הבליסטיים המצויים בשטחה של סוריה.
חיל שריון גדול ומיושן
מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז ראינו בפעם האחרונה כוחות שריון סוריים על אדמת רמת הגולן, הסורים רכשו לא מעט טנקים מהדוד הרוסי, מה שמעמיד בימ"חים שלהם כמויות עצומות של רכבים משוריינים שרק מחכים שמשהו יוציא אותם לשדה הקרב.
מצבור השריון הסורי כולל 122 טנקים משודרגים מדגם T72, טנק סובייטי בעל צללית נמוכה, ותותח בקוטר 125 מ"מ שמצריך שלושה אנשי צוות בבטנו. לטנק שכבות מיגון שונות הכוללות שלדת פלדה, מדוכות עשן, ומיגון ריאקטיבי שהופכות אותו לשריד יותר בשדה הקרב. כמו כן, הוא מצויד במערכות להגנה מפני קרינה, נשק כימי ונשק אחר להשמדה המונית בזכות כיסוי פנימי מיוחד מונע חדירת קרינה וחיישן מזהה קרינה שסוגר את כל מערכות התצפית של הטנק כאשר הוא מזהה קרינה. עם זאת, רב הטנקים הסורים אינם מהדגם המשופר, מדובר ב-1,478 טנקים מדגם T72 לא משופרים וכן כ-3,200 טנקים פרימיטיבים מדגמי T62, T55 ו-T54.
מבחינה מספרית מדובר בסכום של 4,800 טנקים, מתוכם כ-3,700 שמישים. כשמסתכלים על הטנקים האלו בהשוואה לשטחי רמת הגולן, מדובר בשני טנקים סורים שמישים על כל קילומטר רבוע ברמה הישראלית. עם זאת, בהתחשב במכשולים שהם ידרשו לעבור, לא מדובר באיום שיערים על מדינת ישראל קשיים שהיא לא התמודדה איתם בעבר. רמת הגולן מחורצת כולה בתעלות נ"ט במאפילות מכשולים רבים על כל כוח שריון שירצה לחצות רמת הגולן, זה בנוסף לעמדות ההגנה המבוצרות בקו התלים הישראלי על רמת הגולן. כמובן שאי אפשר שלא להתחשב בכמה שהטנקים האלו מיושנים ביחס למה ששדה הקרב מזמן להם.
יחד עם הטנקים שברשות סוריה, ניתן למצוא מאגר של כ-3,400 טילי נ"ט שהסורים אגרו בכמויות מאז מלחמת יום הכיפורים, מה שעשוי לפצות על הפער הטכנולוגי שהם מצויים בו בתחום השריון. בסוף השנה שעברה, סוריה עוד ניהלה משא ומתן לרכישת יכולות נ"ט נוספות, אולם סביר שזה דעך נוכח בעיות הפנים בהן עסוקה המדינה.
איום ארטילרי נייח לאורך הגבול
סוריה, כמו ישראל, נערכה לאורך הגבולות בסוללות ארטילריה שיתנו את מכת האש הראשונה כלפי כל איום שעלול להתעורר מעבר לגבול. במקרה הזה, מדובר בטכנולוגיה סובייטית, אבל בתוצרת סורית מקצה לקצה.
לאורך הגבולות הסורים וכן בתוך מחסני החירום ניתן למצוא עשרות תותחים מתנייעים (תומ"ת) ותותחים ניידים מדגמים שונים. בנוסף לכך תותחים נגררים, מרגמות מדגמים שונים, ורקטות ומשגרים לטווחים קטנים. האש הארטילרית הסורית מהווה איום טקטי בעיקר בשטחי רמת הגולן, אבל יכולה להיות מרכיב משמעותי באיום של פלישה סורית לשטחי הרמה. עם זאת, מדובר באיום יחסית פשוט לנטרול כתוצאה מנייחות האמצעים הארטילריים שברשות סוריה.
חיל אוויר יחסית מיושן
אם מישהו חושש שלחיזבאללה או למורדים יהיה חיל אוויר חזק במיוחד, אנחנו יכולים להרגיע, יש בסוריה הרבה מטוסי קרב, הם ברובן מיושנים ולא מעודכנים ביחס למטוסים שיש לנו השכנים מדרום, או לתורכיה השכנה מצפון. המורדים לצורך העניין, הצליחו להפיל כבר כמה מהמטוסים שלהם, באמצעות טיל כתף.
לסוריה יש ביום 445 מטוסי תקיפה, רק 365 מתוכם בשימוש. דגמי המטוסים שסוריה עושה בהם שימוש הם מטוסי מיג וסוחוי מתוצרת סובייטית משנות ה-70 וה-80, מטוסים שדורשים מסלולי המראה ונחיתה ארוכים במיוחד, מצוידים ברדארים מיושנים ומערכות התראה שכבר אינן רלוונטיות.
מבחינת מסוקי תקיפה ומסוקים ימיים, האמל"ח הסורי יותר מתקדם. גם כאן, העסק מתבסס על תוצרת רוסית משנות ה-70, ה-80 וה-90. דגמי המסוקים שיש לסורים הם מטוסי Mi24 – מסוקי קרב כבדים שמיועדים בעיקר להובלת לוחמים לשדה הקרב, אבל מצוידות גם במערכות נ"ט ובמשגרי פצצות ורקטות. מדובר במסוק שהוא בעייתי יחסית בשל היותו כבד. הבעיות העיקריות שלו הוא אי היכולת לטוס בתכולה מלאה ומגבלות בתמרונים בגלל גופו המסורבל יחסית.
בנוסף, לסורים גם כ-38 מטוסי אירוספאסיאל גאזל, מסוקים צרפתים ומתוצרת גרמנית המיועדים לתקיפת כוחות שריון. המסוק הזה שגופו קל וצר יותר כבר השתתפו במערכה נגד כוחות שריון ישראלים במבצע שלום הגליל, אז הופלו שניים מהם אשר נאספו על ידי הכוחות הישראלים, תוקנו והיו בשימוש חיל האוויר הישראלי מספר שנים.
חיל הים הסורי מחזיק גם שני מסוקים סובייטים לתקיפת צוללות – ה-KA28 וה-Mi14. שניהם מטוסים מיושנים יחסית, אבל עדיין שמישים.
באשר לכטב"מים, ידוע כי הם קיימים בשימוש סוריה, אל לא ברור באיזה היקף ומה היכולות שלהם. סביר להניח שמדובר בטכנולוגיה איראנית בדומה לזו שהשיג ארגון חיזבאללה וארגון חמאס במהלך החודשים האחרונים.
כמו בחיל השריון המיושן יחסית של סוריה, אשר משתמש בטנקים מיושנים, אבל במערכות מתקדמות להגנה מטנקים, גם על הנחיתות האווירית, מפצים הסורים במערכות הגנה אווירית מתקדמות, אלא שגם הן בעלות נחיתות מספרית – 88 טילי קרקע-אוויר כבדים, כ-85 טילים בינוניים ועוד כ-93 טילים קלים. ידוע כי קיימים ברשות הסורים גם לא מעט טילי כתף נגד מטוסים, אבל לא ברור באיזו כמות, גם הם כנראה ממשלוח איראני.
יכולת ההגנה האווירית של סוריה לא נמדדת רק באיכות וכמות הטילים, אלא גם ביכולות הגילוי וההתראה שלהם, אשר יעמדו במבחן יכולות החמקנות והל"א הישראליות והאמריקאיות שהוכיחו את עצמן כבר מעל לשמי סוריה (וכאן כמובן, על פי מקורות זרים).
חיל הים – איראני למהדרין
חיל הים הסורי ניזון באופן מובהק מהספונסר האיראני, אחרי שהתוצרת הסובייטית הפכה כבר למיושנת ולא עדכנית לדרישות. צוללת הדגל הסורית היא צוללת הגדיר ששתי יחידות שלה כבר שטות במי הים התיכון. מבחינת כלי שיט קרביים, לסורים צי של כמה עשרות סטי"לים סובייטים וכלי בט"ש.
אתגרי המערב מול חבית הנפץ הסורית
רב אמצעי הלחימה בשטחי סוריה מציבים למערב אתגרי לחימה סימטריים למדי מול אמצעים של צבא סדיר, למעט הנשק הכימי שבאדמת המדינה. "נשק כימי אתה לא תופס בהפצצות", אמר לנו יפתח שפיר, ראש פרויקט מאזן הכוחות ב-INSS בראיון שקיימנו איתו בסוף השנה שעברה. "אתה לא רוצה להפציץ. אם הפצצת מכל של חומר כימי, החומר דולף ומתפזר בכל הסביבה והרגת אלפי אזרחים. מה שאתה כן רוצה לעשות זה להשתלט על בסיס, לבוא לשם עם מסוקים או מטוסי תובלה גדולים, לקחת את כל הדבר הזה להעמיס אותו במכלים גדולים ואטומים ולהטיס אותו כמה שיותר רחוק. זו לא אופרציה בשביל סיירת מטכ"ל. מה שכן אפשר לעשות זה לתפוס מתקנים של נשק כימי ולהשתלט עליהם בכוח כדי שאף אחד לא יגע בהם. יכול להיות שזה כבר קורה, אני לא יודע, אבל זו לא בעיה של ישראל, זו בעיה של כל העולם".
יתכן שבשבועות הקרובים, נראה יותר ויותר כוחות זרים באזור בנוסף לכוחות הרוסים שכבר כאן. סוריה היא כבר סוגיה שמעסיקה את כל העולם וסביר שתהפוך לבסיס צבא לכוחות נאט"ו שינסו הם לעצור את דליפת הנשק הכימי לידיים עוינות וכמובן את ההרג ההמוני שמנוהל במדינה זה כבר יותר משנתיים.