כסף מסובב את העולם, טוענת אמירה שחוקה אך מדויקת - וכסף הוא מה שמניע בסופו של דבר כל ארגון באשר הוא - בין אם עיקר פעילותו היא ייצור אייפונים, ייעוץ פנסיוני או רצח שיטתי המוני. גם ארגון טרור, כמו כל ארגון עסקי, צריך כסף כדי להתקיים. כסף למימון הפעילות, למימון משכורות לפעילים, למימון מחנות אימונים, לרכישת כלי נשק וחומרי חבלה, לאמצעי שינוע וציוד ולתחזוקה השוטפת. פעילות זו עולה הרבה מאוד כסף. לטרוריסטים האחראים על קופת המזומנים אין כמובן אפשרות לדרוש הלוואה ממנהל הבנק והם גם יתקשו להנפיק מניות או אג"ח, ולכן מנתבים ארגוני הטרור את מאמצי גיוס ההון שלהם לערוצים מחתרתיים, ופועלים מחוץ ומעל החוק בכלכלת הצללים העולמית.
בחלק גדול מאוד מהמקרים אופי הפעילות דומה להפליא לאלה של ארגוני פשיעה, ששיטותיהם לגריפת רווחים לבטח היוו מודל לחיקוי עבור ארגוני הטרור. עם זאת, יש לזכור כי לצד פעילות קרימינלית מובהקת, כמו סחר בסמים, שוד בנקים או גביית דמי חסות וכופר, ישנה פעילות גלויה, לאור היום, בה מועברים סכומי כסף אדירים מגורמי המימון לגורמי הטרור, על ידי עמותות, ארגוני צדקה, חברות עסקיות ואף גופים פיננסים וממשלתיים.
הדירוג המלא:
- דאע"ש: מחזור שנתי של כ-2 מיליארד דולר
- חמאס: מחזור שנתי של כמיליארד דולר
- FARC: מחזור שנתי של כ-600 מיליון דולר
- חיזבאללה: מחזור שנתי של כ-500 מיליון דולר
- טאליבן: מחזור שנתי של כ-400 מיליון דולר
- אל-קאעידה ושלוחותיו: מחזור שנתי של כ-150 מיליון דולר
- לשקאר א-טייבה: מחזור שנתי של כ-100 מיליון דולר
- א-שבאב: מחזור שנתי של כ-70 מיליון דולר
- REAL IRA: מחזור שנתי של כ-50 מיליון דולר
- בוקו חראם: מחזור שנתי של כ-25 מיליון דולר
במקום הראשון: דאע"ש
דאע"ש המגלגל על פי תחקיר פורבס מחזור שנתי של כ-2 מיליארד דולר, הוא ארגון הטרור העשיר בעולם, והעשיר ביותר בהיסטוריה של הטרור בתצורתו המודרנית. על פי הערכות מומחים, דאע"ש שולט כיום על כ־60% ממאגרי הנפט בסוריה, והצליח לשים את ידו על שבעה מאגרי נפט וגז חשובים בעיראק, כולל בית הזיקוק הגדול במדינה. תוך שימוש במערכת הברחות הנפט הפיראטית, שהתפתחה באופן יעיל ומשוכלל במהלך שנות החרם העולמי על שלטון סדאם חוסיין, מוכר דאע"ש בכל יום עשרות אלפי חביות נפט בשוק השחור. הנפט הזה אמנם נמכר ב־40% עד 75% פחות ממחיר השוק, ובכל זאת משלשל הארגון לכיסו בכל יום סכום משוער של 3 מיליון דולר - יותר ממיליארד דולר בשנה רק ממכירת נפט.
"העוצמה הכלכלית שצבר ארגון כמו דאע"ש מהווה איום על מדינות המערב ומדינות ערב המתונות", מסביר אלוף במיל' גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, "אך כדי שפעילותו הכלכלית תמשיך להצליח היא מחייבת שיתוף פעולה עם מדינות וגורמים נוספים. דאע"ש, עם כל המשאבים הכלכליים שהצליח לשים את ידו עליהם, תלוי בשיתוף פעולה של צד שני. את הנפט שלו, למשל, הוא מוכר גם לטורקיה, אז בסופו של דבר יש שיתוף פעולה איתו - וזה הדבר המטריד".
האיום שמציב דאע"ש בזכות יכולותיו הכלכליות, אומר איילנד, הוא משולש: הגברה משמעותית של היכולת לייצא טרור למקומות אחרים בעולם, גלישה של פעילותו הג'יהאדיסטית הקיצונית למדינות רבות נוספות באזור, תוך ערעור הסדר הקיים במזרח התיכון השברירי גם כך, ויכולת גיוס פעילים בכל רחבי העולם וייצור איום פנימי מהותי על מדינות המערב. "המקורות הכספיים הגדולים מאפשרים לדאע"ש לגייס ולאמן אנשים, לרכוש ציוד ולייצר יכולת צבאית מרשימה", מדגיש איילנד.
גם אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד וראש המועצה לביטחון לאומי, מצביע על ההשפעה ההרסנית של יכולותיו הכלכליות של דאע"ש. "יש לארגון הזה עוצמה כלכלית נדירה", הוא חורץ. "זהו כנראה ארגון הטרור הגדול ביותר במרח התיכון - גם בהיקף כוח האדם שיש לו וגם מבחינת שליטתו בשטחים נרחבים, בערים ובריכוזי אוכלוסין גדולים. בפעולותיו מאיים דאע"ש על היסודות העמוקים ביותר של המבנה המדינתי במזרח התיכון. זהו איום גדול מאוד, שעלול לפורר את הסדר העולמי באזור. רעידת האדמה הזו תורגש היטב בכל העולם".
בעבור חופן דולרים
הכסף, אם כן, הוא מקור עוצמתו של דאע"ש - וגם המפתח למלחמה נגדו. "המפתח להצלחת המלחמה בדאע"ש", מסביר גורם ביטחוני בכיר בשיחה עם פורבס, "הוא בגיבוש קואליציה רחבה לפעולה עמוקה נגדו בכל הממדים, כשהממד הכלכלי הוא דרמטי".
אז כיצד נלחמים בארגוני הטרור בזירה הכלכלית? לטענת איילנד, ישנם שלושה מאמצים שחייבים להיות מתואמים במקביל. "המאמץ הראשון מתרכז סביב איסוף אינפורמציה ומודיעין, בין אם זה מודיעין עסקי או אינטרנטי או מסווג יותר", הוא מסביר. "המידע שנאסף אמור להוביל אותך בסופו של דבר לנתיב הכסף - לדעת מי מוכר למי, מי שולח למי, מי מלבין כספים עבורם באופן כזה או אחר. השני הוא ברמה המשפטית ונוגע לענייני רגולציה, חקיקה ונקיטת פעולות משפטיות. השלישי והחשוב הוא ברמה הכלכלית, וכרוך ביישום החלטות ונקיטת פעולות כנגד גופים המממנים ומסייעים לארגוני טרור: להוציא מחוץ לחוק, להטיל חרם או למנוע עמם סחר".
המלחמה הפיננסית בארגוני הטרור תפסה תאוצה אדירה לאחר ה־11 בספטמבר. על ידי התחברות ו"ציתות" לרשת מערכות הסליקה הבינלאומית (TFIWS), דרכה עוברים כ־80% מהתשלומים הבינלאומיים, התנהל מעקב חסר תקדים בהיקפו אחרי חשבונות בנקים והעברות כספים בינלאומיות. בנוסף לשיתוף המודיעיני־גלובלי אותרו פעילים רבים שנחשדו בפעילות טרור, חברות קש הקשורות אליהם וגופים המממנים אותם או מסייעים בתהליכי ההלבנה והעברת ההון. בעקבות המאמץ המלחמתי הוקפאו, נסגרו והוחרמו חשבונות בנק ונכסים שנמצאו קשורים לארגונים או לפעילים שעסקו בטרור. עמותות וקרנות שעסקו בגיוסי כספים עבורם נסגרו. על גופים פיננסיים שונים הוטלו קנסות כבדים וסנקציות חריפות, ואנשים פרטיים שנחשדו במימון וסיוע נעצרו, נחקרו והועמדו לדין.
חמאס במקום השני
את המקום השני בדירוג תופס לא אחר מאשר ארגון החמאס המגלגל מחזור של כמיליארד דולר בשנה. ההשתלטות של הארגון האיסלאמי המיליטנטי על רצועת עזה ב־2007 הקפיצה אותו לליגה של הגדולים; בתוך פחות מעשור הצליח חמאס להפוך מארגון הנסמך בעיקר על חסדי תרומות ממדינות ועמותות צדקה לקונגלומרט אדיר, השואב את הונו העצום ממקורות מגוונים כמו מסים והיטלים על סחורות ומוצרי צריכה שנכנסים לרצועה, וכן אגרות רישוי על מכוניות, אופנועים ואפילו על עגלות: כל בעל רכב נדרש לשלם לחמאס כ־1,400 שקל עבור אגרת רישוי שנתית. תמורת התשלום מקבל בעל הרכב תווית מיוחדת, שאיתה ורק איתה הוא יכול לרכוש דלק. גם תחנות הדלק נדרשות לשלם מס גבוה תמורת רישיון לפעילות. כל אלה כמובן מתווספים למיליונים מתרומות ממדינות ערב שונות, כמו גם מנתח שלוקח לעצמו החמאס מכספי הסיוע העולמי לפלסטינים.
את המקום השלישי תופס אחד משני הארגונים הלא אסלאמיים היחידים ברשימה –ארגון FARC המרקסיסטי בקולומביה, המגלגל כ-600 מיליון דולר בשנה ומנהל נגד המשטר מלחמה שגבתה את חייהם של מאות אלפי בני אדם. מיד לאחר מכן, מככב עוד אויב מוכר - ארגון החיזבאללה, עם מחזור שנתי של כ-500 מיליון דולר. את מרבית המימון מקבל הארגון מאיראן ואת יתר הכנסותיו הוא מייצר בדרכים שונות כאשר גולת הכותרת בפורטפוליו העסקי שלו היא ללא ספק רשת הסמים המסועפת שבנה ושכלל במשך השנים. את הרשימה סוגר ארגון בוקו חראם הניגרי שמצליח לתפוס לא מעט כותרות בפעולות הרצח והחטיפה הברוטליות שלו, אך מגלגל סכומים נמוכים בהרבה מאחיו הגדולים במזרח התיכון.
המשת"פים החדשים: הבנקים
פרשיית הבנק הסיני, המתנהלת דווקא במישור המשפטי־אזרחי ולא הממשלתי, היא דוגמה מצוינת לרוח התקופה, שבה בתי משפט אזרחיים לא מהססים להעמיד לדין תאגידי ענק פיננסיים גלובליים, אם הם חוטאים בטנגו עם גורמים טרוריסטים. במסגרת פרשייה זו, לדוגמה, מנהל כיום בית משפט בניו יורק סאגה משפטית מורכבת ומסועפת, בה תובעים הוריו של נער יהודי אמריקאי, שנהרג בפיגוע שביצע מחבל מתאבד מהג'יהאד האיסלאמי, את ענק הבנקאות הסיני בנק אוף צ'יינה, בטענה שסייע להלבין כספים עבור הארגון ובכך היה שותף למימון פעולת הטרור.
בפסק דין תקדימי נוסף, שנקבע בספטמבר האחרון, הרשיע בית משפט אמריקאי את הבנק הערבי, בנק ההשקעות הגדול בירדן, במימון תשלומים למשפחות מחבלים מתאבדים והעברת כספים לתנועת חמאס, והורה לו לשלם פיצויים ל־792 אזרחים אמריקאים ובני משפחותיהם, שנפגעו ב־42 פיגועי טרור שונים בישראל. באותו יום ממש קיבל בית המשפט לערעורים בניו יורק את התביעה לדון מחדש בחשדות נגד הבנק הסקוטי המלכותי, החשוד בסיוע לפעילי טרור מחמאס. אגב, באוגוסט השנה נקנס הבנק הסקוטי הסורר על ידי ה־ASF הבריטית (הרשות לשירותים פיננסיים) בסכום של 6.5 מיליון פאונד באשמת ניהול חשבונות והעברות כספים של פעילי טרור.
יחד עם זאת, המלחמה הפיננסית בארגוני טרור רחוקה מקו הסיום. מלחמה זו חייבת להתבצע תוך שיתוף פעולה מלא בין המדינות, אחרת אינה אפקטיבית, כפי שאומר איילנד: "אנחנו חיים בכפר גלובלי, שבו טרנסקציות מתבצעות בלחיצת כפתור ויש אינסוף מקלטי מס או מקלטים בדמות מדינות שלא משתפות פעולה. כדי שמאמצי הלחימה הפיננסית יהיו אפקטיביים, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי. זה האתגר הגדול ביותר".