בניגוד למה שכמה פרסומות למכוניות רוצות שתאמינו, העתיד עוד לא כאן. אבל הוא ממש קרוב. לא מדובר בהבטחה הקבועה של אגפי מחקר למזער את הרובה או לבנות פצצה חדשה נגד שריון. הפעם, משמעותו של העתיד היא שינוי מוחלט של שדה הקרב. העתיד הזה מציע ניצול של ננוטכנולוגיה – טכנולוגיה המאפשרת שליטה במיקומם של אטומים בודדים – לשימוש צבאי.
זה אומר, למשל, שבאמצעות השפעה על המוח וניצולו, יכול חייל חי"ר פשוט להפוך ללוחם על אנושי, ולהוות יתרון מוחץ מעל האויב. לוחם כזה יוכל לקבל יכולות של טלקינזיס, לזכות בראיית לילה בילט-אין ואפילו לא להזדקק עוד לשעות שינה.
הבעיה: אתיקה
דוח של החברה המלכותית, האקדמיה למדעים של בריטניה, בנוגע לשימושים צבאיים לננוטכנולוגיה, מציע ניצול טכנולוגיה שנמצאת כרגע בשימוש מצומצם מאוד. הפרק הבולט בדוח מתאר ניסוי במהלכו התבקשו מספר נסיינים לאתר כמה מטרות חבויות בתוך תצלום אוויר, תוך כדי שפעילות המוח שלהם מנוטרת. התוצאות הראו שהמשתתפים אמנם זיהו בצורה מודעת את המטרות בזמן קצר, אך למעשה המוח שלהם כבר זיהה אותן במחצית מהזמן, ונזקק למחצית הזמן הנוספת כדי לעבד אותו להבנה.
השימוש המבצעי של היכולת הזו, מדמיינים כותבי הדוח, היא נשק שמחובר ישירות למוח, ומסוגל לירות במטרה לפני שהלוחם בכלל שם אליה לב – יתרון שמשמעותו יכולה להיות חיים או מוות מבחינת זמן התגובה. הבעיה היא שנשק שמקבל את ההחלטות לבד, יכול לקבל החלטה מסוכנת מדי מהר מדי.
רבים מהפיתוחים המדוברים לאו דווקא עומדים באמות המוסר המקובלות בשדה הקרב, ונשאלת השאלה האם יוכלו להשתלב באמת בצבא לוחם. למרות שדעות המומחים חלוקות כמעט בכל נושא, על דבר אחד נרשמת הסכמה גורפת – שימוש בננוטכנולוגיה ובנוירוטכנולוגיה (טכנולוגיה המשולבת עם המוח האנושי) בצבא עשוי להיות קלף מנצח, שכרגע נשמר קרוב מאוד לחזה.
"אפשר ליצור טלקינזיס מושלם"
מאוד קל לפטור את ממצאי הדוח כעוד אחד מהדברים שהעתיד מבטיח אבל לעולם לא יקיים, כמו מכוניות מעופפות, שיבוטי בני-אדם או שלום עולמי. אבל שיחה עם מומחים בנושא מבהירה שהממצאים לא מופרכים ואפילו לא רחוקים מדי. הפעם, הם טוענים, המגבלה ברוב המקרים היא לא הטכנולוגיה, אלא מוסכמות חברתיות ומדיניות.
"ברגע שאתה מתיר, למשל, ניתוח מאוד פולשני שיאפשר החדרת שבב למוח, אפשר ליצור דברים מדהימים", מתאר קמ"ד ארכיטקטורה ביחידה לתקשוב וטכנולוגיית מידע (לוט"ם), סרן אור בר-טל. "אפשר ליצור טלקינזיס מושלם. כבר היום יש לנו את היכולת לקרוא גלי מחשבות מסוימים ולתרגם אותם לפעולות. אם בנאדם יכול לשבת מול מחשב ובעזרת המחשבה להזיז סמן עכבר, הוא גם יכול להזיז טנק שנשלט על ידי לווין".
לאסוף את השבבים
כרגע, הבעיה אינה בטנק, מסביר סרן בר-טל, אלא דווקא באדם. לא פשוט למצוא אנשים שיתנו למישהו לנסר להם את הגולגולת ולהחדיר פנימה שבב. "צריך לקרות אחד משני דברים", הוא מסביר, "או שנמצא דרך לקרוא מחשבות באותה יעילות בלי הניתוח הפולשני, בעזרת אלקטרודות לדוגמה; או האפשרות השנייה, ולדעתי היא יותר הגיונית, שבשני העשורים הקרובים ניתוחים פולשניים כבר לא יחשבו כל-כך פולשניים".
בעידן בו ניתוחים פלסטיים הפכו לדבר שבשגרה, ההתערבות הכירורגית עליה מדבר בר-טל אינה מאוד בדיונית. בין אם בשנים הקרובות נראה קסדה לקריאת מחשבות או ירידה במודעות לחשיבות שלמות הגוף, האפשרויות הגלומות בשילוב של אדם ומכונה כמעט אינסופיות. צבאות שונים ובפרט ישראל, שנלחמת לרוב מול צבאות לא מתקדמים-טכנולוגית, יוכלו להפוך את חילות הרגלים ללא פחות מחילות על-אנושיים, או לייתר אותם לחלוטין. הדרך לשם אמנם ארוכה, אבל ההסבר שמאפשר את המדע הכמעט-בדיוני הזה נשמע פשוט להפליא.
"יש כמה שלבים בדרך למה שאנחנו קוראים 'העצמה אנושית'", מסביר מפקדו של בר-טל, רס"ן אסף אילון, רמ"ד ארכיטקטורה בלוט"ם. "אם למשל אני רוצה לאפשר ראייה של תדרי אינפרא אדום, השלב הראשון יהיה להשתמש במצלמה שתקלוט את התדרים, ותציג לי אותם בצורה שאני יכול להבין. השלב השני הוא לשלב את זה בקסדה או במשקפיים, ככה שתוכל תמיד לראות גם תדרי אינפרא אדום. השלב האחרון, שיקרה עוד כ-20 שנה, יהיה להשתיל במוח רכיב שיאפשר לך לראות עם העיניים תדרים שלא קיימים לבני אדם, ולאפשר ראיית חום, ראיית לילה וכדומה".
לשני החוקרים יש גם תחזיות פחות רדיקליות, אבל יותר קרובות. הדבר הגדול הבא, לפי הצפי הצה"לי, הוא מעין מכשיר מעקב שיושתל מתחת לעור. זה אולי נשמע כמו הפרה בוטה של הזכות לפרטיות, אבל בשנים האחרונות, לא הרבה יצאו להגנת הזכות הזו. "אם לפני שבע שנים היו שואלים אותי אם אני מסכים ללכת עם מכשיר שיודע איפה אני, עם מי ומי כל החברים שלי, ברור שהייתי מסרב", מדגים סרן בר-טל. "אבל אני הולך עם סמארטפון, גולש בפייסבוק. שבב מעקב יכול לנטר לחץ דם, רמות הורמונים וכולי, כדי לבנות לך תכנית אימונים טובה, לשמור על הבריאות שלך ולהקליט את הכל. צריך לשנות את התפישה. בעתיד אנשים לא ילכו לרופא כדי לרפא חלקי גוף פגומים, אלא כדי לשדרג את אלו שפועלים".
מלחמה עם תופעות לוואי
הטכנולוגיה העתידנית מציעה דרך נוספת להשתדרג, ולאו דווקא באמצעות סכין מנתחים. בדרך זו מככבים דווקא סוגים שונים של כימיקלים, מעין תרופות בהן אפשר להשתמש כדי לתגבר את החייל. החוקרים בשירות המלכה סבורים כי לחלק מהתרופות המתגברות יש בהחלט סיכוי להיות מפותחות בשנים הקרובות, בעיקר משום שלחומרים יש דרישה גם באזרחות.
"בעזרת תרופות שונות שישפיעו על פעולת המוח, ניתן לשנות מצבים שעד היום נתפשו ככאלו שאין לנו עליהם שליטה", נכתב בדוח הבריטי. לאחר מכן, מפורטות תוכניות המחקר של DARPA (סוכנות המחקר המתקדם של צבא ארה"ב). הבולטות שבהן כוללות תרופות שימנעו מחיילים מלהגיע למצב של חסך בשינה, וכך יאפשרו להם לפעול לאורך זמן עם הפסקות קצרות בלבד. תרופות אחרות מתיימרות למנוע מאלו הנוטלים אותן מלהיכנס ללחץ במצבים קשים. כך למשל, חייל יוכל להתנהג בשדה קרב אמיתי כפי שהיה פועל בתרגיל מבוקר. תכנית מחקר אחרת מכוונת יותר למלש"בים, וטוענת שתוכל לאתר לפני הגיוס לאילו מתגייסים יש מוח שילמד יותר מהר, יגיב טוב יותר ללחץ ויפעל באופן חד ומהיר יותר בתנאי מלחמה – ולשבץ אותם בהתאם.
למרות שהתרופות בשלבי פיתוח מתקדמים, רבים מהעוסקים בתחום מתנגדים בינתיים לשילוב שלהן בתוכניות צבאיות מסודרות. "אני חושב שצריך להתייחס לזה כמו אל כל סם אחר", אומר פרופ' מלקולם דנדו, מרצה לביטחון בינלאומי באוניברסיטת בראדפורד ומכותבי הדו"ח של הממלכה המאוחדת. "אני יכול לראות עתיד שבו כל החיילים יתוגברו על ידי תרופות, הדאגה שלי היא שזה יהפוך לסטנדרט, ויכפו על חיילים שימוש בתרופות מתגברות כדי לעמוד ברף של כולם".
>> משחקים במלחמה: אווטאר לכל חייל בצבא ארה"ב
בתפריט של האויב: נטרול חושים ושיתוק זמני
אבל לא רק החיילים צריכים לדאוג מבית המרקחת של הצבא המודרני. גם עבור הצד השני צפויים כמה פיתוחים פחות אופטימיים – כאלה שאמורים להשפיע על האויב. תרופות "מעכבות", בתרגום חופשי, הן ההיפך הגמור מתרופות מתגברות. התפקיד שלהן הוא לשלול מהאויב יתרונות טבעיים שיש לו. נטרול חושים ושיתוק זמני הם רק חלק מהדברים שכימיקלים שנמצאים כבר עכשיו בפיתוח מאפשרים. הדו"ח מדמיין נשק פחות קטלני (נפ"ק), מה שנקרא 'נשק אל-הרג', שיוכל לעוור או להחריש קהלים שלמים, או פשוט להשבית את מערכות השרירים או העצבים שלהם.
אבל דווקא כאן רואה פרופ' דנדו אפילו יותר בעיות. "לכל הכימיקלים שאנחנו מכירים יש תופעות לוואי", הוא אומר. "אנחנו צריכים להבין את החומר ואת המוח ברמה יותר גבוהה, כדי לבודד את התוצאה שאנחנו מחפשים מתופעות הלוואי. אי אפשר להשתמש בקלות ראש בדברים שמשפיעים על המוח".
הפתרון האפשרי, כפי שגם ניסח אותו דנדו בדוח כהמלצה לממשלת בריטניה, הוא בפיקוח מחמיר על חברות התרופות והכימיקלים. "כל מדינה צריכה לפקח על פיתוחים כאלו בתחומה, אבל צריכה גם להיות סוכנות כללית שתוודא שלא נוצרים דברים מסוכנים", הוא מסביר. "הבעיה היא שמדענים שמפתחים תרופות כאלו, בדרך כלל לא יודעים את הסיכונים שבשימוש ברמה צבאית, אלא רק דואגים ליצור את הכימיקל הנכון עד הדד-ליין שלהם".
>> מתקפה משולבת על החושים: הקליעים שיגרמו לכם לצרוח
בקרוב בצה"ל: שנת צהריים?
צה"ל, כהרגלו, לא ממהר לפתח ציפיות מוגזמות. גם בתחום ההשתלות וגם בתחום התרופות השונות, ההישגים המדעיים ידועים, אבל לא מיושמים כל-כך מהר. "קריאת גלי מוח הוא דבר שנעשה לאורך שנים", מדגימה רת"ח ממשקי אדם-מערכת בחיל האוויר, סא"ל מיכל חובב. "גלי תטא, למשל, נמדדים כשאדם נמצא במצב של תפילה או מדיטציה, לעומת גלי אלפא שנמדדים במצבים אגרסיביים. אני יכולה לבנות מחשב שיעודד אותך לפלוט גלים מסוימים", היא מסבירה, "אבל צה"ל לא חושב על זה בכלל עדיין".
בצה"ל עדיין לא שואפים להתערב במוח של החיילים. הכוונה היא בעיקר להבין איך הוא פועל ברמה שתאפשר ליצור טכניקות למידה טובות יותר, מבלי לבצע בו התערבות ישירה, לא כימית ולא כירורגית. לפחות בינתיים, צה"ל מתמודד עם תובנות פשוטות הרבה יותר, ונעימות הרבה יותר לחייליו – כמו שנת צהריים. "אנחנו יודעים ממחקרים, למשל, שבשביל למידה יעילה, מומלץ ללמוד אחר-הצהריים ואז לעשות הפסקה ולישון", מסבירה חובב. "ראינו שההפסקות האלו מאפשרות למוח לעבד את המידע יותר טוב. ככל שאנחנו מבינים את המנגנון יותר טוב, ככה ננצל אותו יותר טוב. הכוונה היא שלא נקדח למישהו בראש ונשים לו שם אלקטרודה".
"אני מעדיפה לא להתעסק עם האדם, אלא להתנסות על מכונה"
תיאוריה אחרת, הרבה פחות בעייתית מבחינה אתית והרבה יותר יעילה בפועל, היא לנסות ולתת למכונות יכולות אנושיות, במקום לתרום לאנשים יכולות ביוניות. כלומר, במקום ליצור לוחמי-על, להנדס מכונות-על עם אינטליגנציה מלאכותית – טנקים שיוכלו להסיק מסקנות, וטילים שיוכלו להפיק לקחים מהניסיון.
"אם נצליח להבין את המוח ברזולוציה מספיק גבוהה, אולי נצליח ליצור מחשב ביולוגי", חוזה הרת"ח. "אולי נצליח להעתיק את היכולת של המוח אחורה. אנחנו מדברים הרבה על מחשבים שיכולים ללמוד, אבל אנחנו לא ממש שם. גם המחשבים המתוחכמים ביותר יכולים לעשות רק מה שהכנסת להם מראש כאפשרות. יש אתגר גדול לשכפל את המוח האנושי החוצה, לתת כוח למכונות להיות כמוהו".
אם נתגבר על האתגר הטכנולוגי, טוענת חובב, היתרונות עשויים להיות אדירים. "זה הרבה יותר נוח במובן האתי. אני מעדיפה לא להתעסק עם האדם, אלא להתנסות על מכונה", היא מספרת. "אנחנו לא תמימים. אני מניחה שבמקומות שבהם יותר קל לפרוץ תחומים של אתיקה, קורה שעושים ניסויים על בני אדם. זה יכול לגרום להתפתחות מאוד מהירה, אבל במחיר מוסרי גדול".
אם יש בכל זאת דרך לקדם טכנולוגיה שנשענת על קריאת מחשבות וגלי מוח, טוענת חובב, היא להציע אותה לאנשים שאין להם ברירה אחרת. "זה תחום שקורא מאוד לאנשים נכים, למשל", היא אומרת. "אם תוכל בעזרת מחשבה להזיז כיסא גלגלים, זה יהיה אטרקטיבי מאוד. אז יש לזה מחיר ואולי זה מסוכן או לא יציב, אבל כשזה כל מה שיש לך, אתה תיקח את זה. לכל נושא העלות-תועלת כאן יש משמעות אחרת".
>> שליחות קטלנית: פותח רובוט צבאי דמוי אדם
"ניתוחים להוספת שבב לשיפור הראייה יהיו אופנתיים, וזה ייכנס גם לצבא"
גם לכל נושא האתיקה יש כמה גישות. השמרנים מאמינים שאין מקום באופן חד משמעי להתעסק עם גוף האדם, לא בניתוחים ולא בהחדרת חומרים כימיים. מתירנים יותר, כמו פרופסור דנדו וסא"ל חובב, טוענים שצריך להגיע ליציבות גדולה יותר בניסויים לפני יישום בשטח. גישה נוספת מאמינה שעד שהטכנולוגיה תבשיל לחלוטין, דבר שיכול לקחת כמה שנים טובות, התפישה שלנו לגבי מה מוסרי – תשתנה גם היא.
"אנחנו מאמינים שניתוחים שונים לשיפור הגוף בכלל יתחילו באזרחות", טוען סרן בר-טל. "ניתוח להוספת שבב מעקב או לשיפור הראייה יהיו דברים אופנתיים, ולאנשים ייראה מטורף לא לעשות אותם. ואז, כמו שנכנסו למשל הסמארטפונים, זה ייכנס בהדרגה גם לצבא. אנחנו צריכים לוודא שנתפוס את זה בזמן".
אחת הדרכים להפוך טכנולוגיות מאיימות למושכות, היא כמובן לגרום להן להיראות קצת יותר טוב. תמיר פורת, מנכ"ל חברת "ורסיה מיליטרי דיזיין" המתמחה בעיצוב כלים צבאיים, יכול להצביע על שינוי משמעותי בתעשייה. הדרישות שמגיעות אל החברה שעיצבה את רובה ה"תבור", כוללות בשנים האחרונות יותר ויותר את המילה "סקסי". לדברי פורת, עיצוב מושך או אפילו מאיים, מסוגל לגרום לאנשים לראות אפילו כלי נשק באור חיובי.
"דווקא סוגים שונים של נק"ל, שהוא פשוט מאוד טכנולוגית, מקבלים מראה מאוד עתידני", הוא מתאר. "אנשים צעירים משחקים הרבה במחשב ורואים סרטים אלימים, שם יש שימוש גדול בכלי נשק, והם מצפים לראות במציאות מה שהם ראו שם. אנחנו מנסים לעמוד בציפיות האלו וליצור מראה שייראה מאיים ועתידני לפי מה שנחשב מגניב או יפה בעיני אנשים".
"כמו שספיידרמן יורה את הקורים מהידיים, אבל בשאר הזמן הן חופשיות"
גם פורת מחלק את העתיד של התפתחות כלי הנשק בשנים הקרובות לכמה מדרגות. הרחוקה ביותר, אולי, תכלול שימוש בנוירוטכנולוגיה וקריאת גלי מוח, אבל כמה שנים לפני כן, הוא צופה דברים ריאליסטיים יותר, ומגניבים לא פחות. "הדיבור על החייל העתידי מתמקד בעיקר במערכת שתוכל לקבל שדרוגים עתידיים", הוא מסביר. "למשל סוג של מדים שיוכלו לשלב בעתיד מערכות שונות. משהו שיהווה בסיס, שעליו אפשר יהיה להוסיף כלים שיפותחו בעתיד".
מבחינת עיצוב, פורת מצביע על רצון כללי להוריד עומס מהחייל. הוא מתקשה לפרט יותר מדי על הנושא מבלי לחשוף סודות מקצועיים, אבל מה שהוא מציע נשמע כמו שינוי דרסטי בצורה שבה נלחמים. "הנשק, כמו שהוא בנוי היום, מכריח את החייל לנטרל שתי ידיים, אחת במקרה הטוב, או לתלות אותו ממך ואז הוא כבד ולא נוח", הוא מסביר. "אנחנו מנסים לחשוב על דרך לשחרר את הידיים של הלוחם. המנגנון של ההצבעה על המטרה כנראה תישמר, אבל צריך לעשות שינוי. כמו שספיידרמן יורה את הקורים מהידיים אבל בשאר הזמן הן חופשיות, צריך לחשוב על משהו חדש".
לשם כך, צריך לעשות שינוי גדול יותר מפיתוח טכנולוגיה או שינוי אמות מוסר, במיוחד בגוף גדול ועמוס ביורוקרטיה כמו צה"ל, שמרבה להלל את ההון האנושי הפשוט. צריך לשנות את התפישה. "ככל שהטכנולוגיה יותר מתקדמת, צריך לעשות שינוי יותר גדול בראש", אומר פורת. "לפני שאנחנו מפתחים כלים שייצרו שינוי רדיקלי, אנחנו צריכים ליצור שינוי בתפישות שהשתרשו והתקבעו לאורך שנים. צריך לשנות פאזה".