כשמלחמת יום כיפור פרצה, חזי מור התגייס למילואים בתור אלחוטן בחיל הקשר. בזמן שכל החיילים כתבו הביתה מכתבים, הוא העדיף דווקא לאייר. "אני יכול להתבטא בעל פה, אבל אני מתבטא גם בעזרת קווים"
אשתו רות והילדים רן, מיכל וטל צופים עליו בעודו מתכרבל עם הטנק. "אנחנו, אנשי הקשר, שומרים על נוהל קרב. למרות שעברו כמעט חמישים שנה מאז המלחמה, הפה שלי עדיין נצור"
הגעגועים הביתה הולכים וגוברים. "אני נשוי לאשתי ונשוי לחיל הקשר, תכף 60 שנה. למרות שלא יריתי ירייה אחת ולא הרגתי אף אדם, תרמתי את כל מה שיכולתי לתת"
נושא את משפחתו על גבו. "הרבה חברות ייצרו גלויות כדי שהחיילים יוכלו לכתוב מהחזית. חיל הקשר, שהיה ממונה על הדואר הצבאי, גם עודד את החיילים לכתוב"
"מוכן לנקות לילדים, העיקר לבוא הביתה". יצרניות המכתבים לקחו 8 גלויות של חזי, הדפיסו אותן ב-100,000 עותקים וחילקו אותן לחיילים בכל הגזרות - במלחמה וגם אחריה
"האוכל שאת מכינה נפלא": חזי סירב לקבל תשלום בעבור הגלויות, למרות שעבד קודם לכן כגרפיקאי עבור החברות המדפיסות. "הן עשו מצווה"
"עד שיגמרו המילואים, כנראה שאספיק גם לקצור". חיילים ומשפחות שלחו לו מכתבי תודה על הגלויות, שסיפקו להם שביב תקווה
"גם לריב לא אכפת לי, העיקר להיות בבית": חזי מור ממשיך לאייר עד היום, ואוהב במיוחד להגיב לאירועים אקטואליים. בעשרות השנים שחלפו הוא אייר 4,000 קריקטורות - כולן ללא טיוטה
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן