אם תפגשו את אהרון כהן (24) ברחוב ותנהלו איתו שיחה קצרה – לא בטוח שתוכלו להבחין שמדובר בדמות עם סיפור חיים מרתק ומעורר השראה. כהן גדל בבית חרדי אדוק בבני ברק, למד בישיבה מובילה, אבל בגיל 16 החליט לעשות שינוי קיצוני בחיים.
השבוע, בשיחה עם mako הוא משחזר מה גרם לו לעשות את הצעד הזה. "הייתי באחת הישיבות הכי טובות. כשכולם היו הולכים הביתה בהפסקות, נשארתי ללמוד כדי להדביק את הקצב. במקום לקבל 90 או 100 קיבלתי 80, וזה לא הספיק. נכנסתי לדיכאון ואמרתי שאני לא חוזר לישיבה".
אהרון עזב את בית הוריו ועבר לפנימייה, שם פגש בפעם הראשונה בחייו פסיכולוג. "הוא לימד אותי שאם לנצח אאשים אחרים, אף פעם לא אתקדם בחיים. ורציתי להתקדם. כשנה לאחר מכן, התחזקתי שוב ועברתי לישיבה אחרת. היה אסור לעבוד שם, לנהוג או אפילו להחזיק פלאפון כשר. הייתי אומר להם שאני הולך לרופא ובפועל, הלכתי ללמוד קפוארה. זה היה החלום שלי".
אחרי שהעניינים לא הסתדרו גם בישיבה הזו, אהרון עזב שוב והחליף את בגדי הישיבה במדים של עובד פיצרייה. "ישנתי על רצפת החנות. רק בקיץ, כאשר החום בחוץ יחד עם חום התנור הפך את השהייה בפיצרייה לבלתי אפשרית, התארחתי אצל מכרה, חלקתי דירת שותפים באילת עם בחור מהקהילה הגאה, גרתי עם שישה ערבים שעבדו איתי במקדונלד'ס. הבנתי שדי, שאני צריך למצוא פתרון אחר ויציב".
אחרי שלוש שנים של חיפושים ומעברים, מחליט אהרון לנסות את מזלו בקנדה. "עבדתי שם בעגלות. לא ידעתי מילה באנגלית כי הגעתי מחינוך חרדי, ולמדתי לאט-לאט. גרתי תקופות בקנדה ובמקסיקו והרווחתי כסף כדי להגשים את החלום שלי – לטוס לברזיל וללמוד שם אומנויות לחימה, כמו שלמדתי קפוארה כשהייתי בורח מהישיבה".
במהלך המסע של אהרון ברחבי אמריקה, הוא נחשף לראשונה לשיח על ישראל בחו"ל. "פתאום מהצד, הצלחתי להבין כמה חריגה העובדה שיש פיגועים בישראל. פתאום הבנתי כמה חשוב לשרת בצבא. במהלך כל השהייה שלי בחו"ל נפגשתי עם הרבה ישראלים שסיפרו לי כמה זו זכות גדולה לשרת. הבנתי שלהתגייס לצה"ל זה כוח מיוחד. הבנתי שזה המקום אליו אני צריך להגיע".
אהרון התגייס כלוחם לחטיבת גבעתי ואפילו יצא לקורס מ"כים. "למרות שהיה לי קשה תמיד הייתי ממשיך כי הייתה לי מטרה מול העיניים". לראשונה בחייו, תקופת הצבא הייתה יציבה ובטוחה.
כשהגיע השחרור, הוא הבין שאסור לו לחזור אחורה לתקופות הקשות בהן חיפש את עצמו. "אחרי השחרור חיפשתי מקום שנותן לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי עזרה עם אוכל והגעתי לעמותת מייקל לוין. פתאום גיליתי שהם לא עוזרים רק במזון אלא מספקים תמיכה מלאה, פעילויות ואפילו קיבלתי מחשב".
העמותה הצמידה לאהרון גורם מקצועי שעזר לו להתמודד עם מטענים מהעבר. "היה לי עם מי לדבר, הרגשתי שהם כמו משפחה בשבילי". הוא צורף לפרויקט בשם "אחד משלנו" –המעניק ליווי אישי וצמוד לחיילים בודדים משוחררים. שם, הכיר לראשונה אהרון את מיכאל – מתנדב בעמותה, שהפך להיות המודל לחיקוי ומקור הידע המקצועי של אהרון.
הסיפור של אהרון נגע בלב של מיכאל במיוחד. "אהרון הסתובב בתחושה שכל העולם נגדו וחשוב לתת לו תחושה שונה", מסביר המלווה שלו. "אנחנו יודעים לעזור ולהסביר דברים שנראים לכאורה מובנים מאליהם: מה ללמוד, איפה ללמוד, איפה משתלם לגור, דברים שעליהם אני יכול לתת תשובות לכאלו שאין להם את מי לשאול".
"מיכאל עזר לי לחשוב מה לעשות עם הזמן, הכסף שלי. לימד אותי הרבה דברים, אבל גם חיזק לי קשרים עם אנשים משפיעים נוספים שיכולים לעזור לי", מספר אהרון. הסוף המתוק הוא, שהיום אהרון מלווה גם הוא חייל בודד במסגרת פרויקט "אחד משלנו". במקביל הוא מנסה להיכנס לעולם יזמות הנדל"ן וחלומו הגדול הוא להקים מתחם מגורים לחיילים בודדים.
בימים אלו ועד ה-16 בספטמבר מקיימת העמותה על שם מייקל לוין ימי התרמה מיוחדים, עבור חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי. בצה"ל משרתים אלפי חיילים בודדים, חלקם ישראלים שיש להם משפחה בארץ אך היא אינה מעניקה להם עורף משפחתי. ליווי החיילים מתבצע טרום הגיוס, במהלך השירות הצבאי וכחמש שנים לאחר השחרור. העמותה פועלת בשלושה מרכזים: ירושלים, תל אביב ובאר שבע.
