מלחמת יום הכיפורים ממוקמת בספרי ההיסטוריה כסמל לשאננות והגאווה שאפיינו את צה"ל ואת מדינת ישראל בשנים לאחר מלחמת ששת הימים. האבדות הקשות שצה"ל ספג והטראומה הלאומית שנצרבה ומהדהדת עד היום, מבליעה את סיפורי ההצלחה של המלחמה - אך סיפורים כאלה, לא היו חסרים. אחד מהסיפורים המרשימים יותר, אבל הפחות מוכר הוא הקרב הימי שנערך בין כוחות חיל הים הישראלי לבין חיל הים המצרי.
השנה היא שנת 1973, מספנות ישראל מייצרת את ספינת הטילים הראשונה שלה, אח"י קשת. מדובר בספינה שמתוכננת באופן מיוחד לפעילות במי הים האדום כדי להתמודד עם אתגרי ההגנה על העיר אילת ולהגנה על ציר העברת הדלקים מאיראן לישראל. היא מתוכננת להקפת יבשת אפריקה ולפריצת הדרך לים סוף, אבל המלחמה מזמנת לה משימה אחרת.
"בניגוד לשאר צה"ל, בחיל הים התכוננו למלחמה"
"בחמישה באוקטובר חזרנו מהפלגת ניסוי של הספינה בסיציליה", מספר לפז"ם דרור אלוני, ראש המועצה האזורית כפר שמריהו אשר שירת כקצין צעיר באח"י קשת באותה התקופה. "הקפנו את סיציליה וחזרנו לארץ כאשר הצטרפה אלינו אח"י רשף שחזרה מאימון במצרי ג'יברלטר".
כששתי הספינות חזרו ארצה, חיל הים קיים תרגיל קשתית בהשתתפות כל מערכי החיל – תרגיל מגננה שבו אח"י קשת ואח"י רשף דימו את האויב בעבור כל הכוחות של הצי בחוף. "התרגיל נערך בזמן שמפקד חיל הים, האלוף בנימין תלם וראש מספן המודיעין תא"ל רמי לונץ, העריכו שכן תפרוץ מלחמה בניגוד לעמדת ראש אמ"ן", אומר אלוני. מיד לאחר התרגיל, בערב יום הכיפורים, הספינות חוזרות לחוף וכל הצוותים נערכים לחופשת יום הכיפורים. דרג המפקדים מתכנס לתחקיר שלאחר התרגיל, אבל בפועל קורה משהו אחר. אותו התחקיר לא נערך מעולם. במקומו, נערך תדריך שלפני מלחמה.
מיד לאחר התדריך, מתקבלת הנחייה להגביר את כמות התחמושת והמזון על הכלים. מאוחר יותר מתקבלת בכל החיל הודעה על עצירת חופשות והמערכים כולם מתחילים להיערך לקראת מלחמה. "בעקבות החלטת מפקד חיל הים, כל הכלים למעט ספינה אחת היו מוכנות", משחזר אלוני. "ביום שבת, ה-6 באוקטובר בשעה 13:00, יצאנו מנמל חיפה. את הצפירה בחיפה שמענו מהים. הספינה שאני הייתי בה נערכה עם כוח נוסף ביימת הברדוויל. היה שם מוצב ל"א (לוחמה אלקטרונית) של חיל המודיעין ושל חיל הים. נערכנו שם כדי למנוע של תקיפה של ספינות מצריות ונחיתת טנקים בצפון סיני".
בתחבולות תעשה לך מלחמה
ספינות חיל הים הישראלי סבלו באותם הימים מנחיתות טכנולוגית ומספרית מול היכולות של ספינות הטילים של חיל הים המצרי, שנהנו מחימוש עם טווח פגיעה רחב יותר. כוח הסטי"לים המצרי, כך מספר אלוני, הורכב מסטי"לים מסוג 'אוסה' שכל אחד מהם מצויד בטיל סטיקס – טיל בעל טווח של כ-50 קילומטרים - בהשוואה לטילי הגבריאל על הסטי"לים הישראלים שטווח הפגיעה שלהם היה רק 19 קילומטר.
"כדי לפצות על הנחיתות הזו בטווח הטיל עשו כמה דברים", מסביר אלוני. "א' – קבעו שעם גילוי ספינת אויב מסוג סטי"ל, יש להזמין סיוע מחיל האוויר כדי שהוא יעסיק את מטרת האויב בזמן שאנחנו סוגרים את הפער הזה של ה-30 קילומטר. ב' – כאשר אנחנו מסתערים בחירום על הספינות האלו, אנחנו מפזרים סביבנו מטרות דמה". מטרות הדמה האלה, כך מסביר אלוני, זהו ענן מוץ, ענן של סיבי מתכת שמשוגר באמצעות רקטה שיוצרת על מסכי הרדאר של האויב, אשליה כאילו באותו המקום ניצבת מטרה גדולה וזו, מושכת את כל האש אליה.
ביממה הראשונה ללחימה, היה ברור לכוחות שלא ניתן יהיה לקבל סיוע אווירי. על כן, מפקד השייטת מחליט לוותר על הסתערות על הכוחות המצריים, הספינות חוזרות לתדלוק בנמל אשדוד ובלב ים נשארות ספינות שמסיירות מול החופים של צפון סיני במשמרות מתחלפות. במשך כיממה וחצי, הכוחות פוקחים עיניים לקראת פעילות יזומה בים, עד ליל השמיני באוקטובר שהפך את הקערה על פיה.
"בלילה שבין ה-8 ל-9, מפקד שייטת הסטי"לים, אל"מ יומי ברקאי מגיע לזירה בראש כוח סטי"לים מאוד גדול. אנחנו מצוותים באחד מכוחות המשנה ובלילה אנחנו קולטים פעילות של סטי"לים מצריים באזור שנקרא בלתים – זה נמצא בין אלכסנדריה לפורט סעיד. מפקד השייטת קיבל החלטה שהוא לא מחכה יותר לחיל האוויר ולא תולה את הכניסה בחיל האוויר, מאחר שאין סיכוי שהוא יגיע. על בסיס נתוני האיכון, אנחנו נערכים להסתערות". גם ההסתערות הזו בסופו של דבר לא יוצאת אל הפועל מכיוון שהכוח מבין שיהיה קשה סיכוי להוציא את הספינות המצריות מהנמל, מה שיקשה על פיתוח קרב בטווח בטוח.
דרמה בבטן הספינה: ירי טילים במקביל לשאיבת מים מחדר המכונות
בהנחיית מפקד השייטת, כל הספינות בכוח עוזבות את הזירה, חוץ משתי ספינות: אח"י קשת ואח"י רשף שממתינות להתרחשויות חדשות בזירה, וההתרחשויות ממהרות להגיע: "בשלב מסוים שוב היה איכון של ארבעה סטי"לים מצריים – סטי"לים מסוג אוסה. אנחנו יודעים לאכן על פי אופן הפעלת המכ"מים. ידענו לאכן שהם במוד קרבי".
אח"י קשת ואח"י רשף מתחילות להיערך על פי תורת הלחימה המוכנה מראש של פיזור מטרות הדמה מסביב והכנה לקרב מול הספינות המצריות. הספינות המצריות מתחילות לחתור למגע ולשגר טילי סטיקס. כאן, הטכנולוגיה של מטרות הדמה מועמדת במבחן המציאות והצוות על הסירה חושש מפגיעת הטילים המצריים בספינה. "טיל סטיקס נראה כמו ירח שעולה מהאופק וטס לקראתך. אתה לא יודע אם הטילים האלו הולכים למטרות הדמה או משוגרים אליך כי בסופו של דבר, מטרת הדמה נמצאת די בסמוך אליך".
כל הטילים המצריים פוגעים במטרות הדמה, על אח"י קשת ואח"י רשף מורגשת הקלה. כעת, נוצר מצב חדש בו הספינות המצריות מצויות בלב ים מול הספינות הישראליות מבלי לדעת שהן קיימות ובלי שום אפשרות להגן על עצמן.
כעת, באח"י רשף ובאח"י קשת מתחילים להתכונן לירי טילי גבריאל, תוך כדי שהם מצמצמים את הטווח מול הספינות המצריות. אבל לא הכל הולך כשורה. בעוד שעל הסיפון נערכים לירי הטילים, בחדר המכונות, מתנהלת דרמה אחרת לחלוטין. "בגל ההדף שנוצר כתוצאה מהירי של המצרים, נוצרה פרצה בחדר המכונות וכתוצאה מזה הצפה והדממה של שני מנועים וגנרטורים. התהליך של הירי של הטיל השני אל עבר הכח המצרי בוצע תוך כדי שאיבת המים מחדר המכונות. היה שם אומץ לב גדול. היינו עם שני מנועים פועלים מתוך ארבעה גנרטורים וצוות בקרת נזקים שטיפל בהכול תוך כדי". אלוני מספר שכשעל הסיפון הלוחמים עסקו בירי אל עבר הכלים המצריים, בחדר המכונות צוותי בקרת הנזקים עבדו על הטיפול בפרצה ותיקון המנועים.
בבוקר, לאור יום, אח"י קשת הייתה בלב ים אחרי שהיא השמידה ארבעה סטי"לים מצריים, כשהפרצה בחדר המכונות נסגרה וכשכל המכונות והמנועים בה פועלים היטב וכוחו של חיל הים בזירה המצרית הוא על העליונה.
בן לילה – הצי הכי חזק באזור
לאחר הקרב באותו לילה גורלי, הפך חיל הים לצי החזק ביותר באזור. לאחר מכן, המשימות המרכזיות של חיל הים עברו לזירה הסורית, שם הם צברו הישגים מרשימים כמו הטבעת ספינות טילים סוריות והבערת מאגרי הדלק האסטרטגים בעיר בניאס באמצעות אש תותחים שנורתה מסיפוני הסטי"לים הישראלים אל עבר היבשה.
אחרי המלחמה, הארסנל הצה"לי היה באחד ממצבי השפל הקשים בתולדותיו. בכדי להשיב לו את היכולות המבצעיות, נדרש חידוש מאסיבי של ארסנל כלי הנשק הצה"לי שישראל ייבאה דרך הים. צי הספינות שהובילו את כלי הנשק ממחסני החירום האמריקאים בגרמניה, אוימו על ידי מדינות מצפון-אפריקה – מה שהצריך היערכות מיוחדת לאבטחתן. על משימה זו היו אמונות אח"י קשת ואח"י רשף. היום, אח"י קשת, אותה הספינה בה לחם אלוני, היא כבר בת ארבעים. הספינה המקורית כבר אינה בשימוש בחיל כאשר בשנת 1980 נמסרה לצי הצ'יליאני ובשנת 1982 החליפו אותה בספינה חדישה יותר. במרוצת השנים, הספינה הספיקה לבצע משימות שונות בנקודות שונות על פני הגלובוס כולל הקפת יבשת אפריקה במהלך מבצע מוניטין ועוד. כיאה לכל יחידה צבאית, התחלפו בה דורות של לוחמים ששומרים על קשר ומנהלים סביבה פולחן של גאוות יחידה ונוסטלגיה. בוגרי היחידה מנהלים היום עמוד פייסבוק בו הם משתפים סיפורים, מעלים תמונות מפעילויות שונות של החיל ושומרים על אחוות לוחמים בין דורית.
>> ישראל נגד צפון קוריאה: סיפור הקרב האווירי ממלחמת יום כיפור