ארבעים שנה עברו מאז מלחמת יום כיפור, ועדיין הקולות ממשיכים להפתיע ולצמרר את האוזן. למרות הזמן שחלף המלחמה הקשה ממשיכה להשפיע על חיינו, ונראה שהקולות מאז ממשיכים לרגש כשהם צפים לידינו כמו רוחות רפאים שמסרבות לעזוב.
בהקלטת קשר שתועדה על ידי צה"ל ונחשפת כאן לראשונה, ניתן לשמוע את המח"טים של חיל השריון, אל"מ יצחק בן שוהם ז"ל של חטיבה 188 ואלוף במיל' אביגדור (יאנוש) בן גל, אז מפקד חטיבה 7, מתווכחים בקשר על כוח של בן שוהם. בן גל וקצין האג"מ של הפיקוד האלוף שמחוני, מסבירים עד כמה הם חייבים את הכוח. כשבן שוהם מבין שהפסיד בוויכוח, הוא מסיים את השיחה במשפט אחד שאומר הכול – "חבל, חבל, חבל".
מסע בזמן ליום הראשון של המלחמה
כאשר פרצה המלחמה ב-6 באוקטובר 1973, היו ברמת הגולן רק שתי חטיבות שריון, 188 של בן שוהם ו-7 של בן גל. פחות מ-200 טנקים אל מול למעלה מאלף סורים. עיקר הטנקים של הסורים, מבחינה מספרית, התרכזו בגזרה הדרומית של 188. עכשיו תקשיבו טוב להקלטה, תעצמו את העיניים, ותבינו שהיא נעשית ביום הראשון של המלחמה תחת הרעשה ארטילרית אדירה וכשמול העיניים זורמים אלפי חיילים סורים, לצדם אלפי טנקים ונגמ"שים שפשוט שוטפים את הכוח.
מה ששמעתם פה זה את מח"ט 188 בן שוהם קורא בקשר לזקיק, שזה מפקד גדוד 71. "אתה חייב לשלוח יחידה דרומה , לא חשוב גודלה, דרומה כי יש פה לחץ". בהתחלה המג"ד אומר לו שהוא לא נשמע טוב ובן שוהם חוזר על הפקודה. ואז אמר לו זה של זקיק, "אני קיבלתי פקודות אחרות מ-20 של משבצת (בן גל) אני מוכרח לנוע לטובתו עבור". בן שוהם משיב לו שהוא חייב לחזור אליו על פי פקודות ואז עונה מג"ד 71 בטון דיבור שנשמע מבולבל, "אבל 20 של משבצת נתן לי פקודה, עומד לידי, ואני התחלתי להיות בתנועה עבור".
אז עולה בן שוהם מול קצין האג"ם הפיקודי ושואל, "כאן 20, 20 של משבצת לוקח את זקיק חזרה האם זה לפי הוראה שלך עבור?". עוד מוסיף בן שוהם, "להודיע לו מיד שיחזור חזרה אני צריך אותו אצלי, סוף".
קצין האגם עונה "כאן 82, שלילי". כלומר לא פקודה שלו אבל מוסיף שהוא יבדוק. או אז אומר קצין האג"ם שאכן גדוד 71 ימשיך לכיוון חטיבה 7 להצטרף ללחימה שלה בצפון. בשלב הזה בן שוהם לא מבין את מה שנאמר לו ואומר בקשר – "אני הבנתי שזקיק בדרך אליי עבור". אבל קצין האג"ם אומר לו שגדוד 71 ממשיך לכיוון צפון: "יש לו בעיה שם וברגע שהוא יסיים יחזור".
צריך להבין את עוצמת הסיטואציה. כל השיחה היא על רקע הסתערות עצומה של הכוחות של הסורים וחלק ניכר מכוחות החטיבה של בן שוהם הושמד. טנקים בודדים שלו, על פי הערכה 11, עומדים בחלק הדרומי ביותר מול כמעט 300 טנקים סורים. בן שוהם רואה את כל זה בעיניים שלו, הוא נמצא עם הכוחות מקדימה, מנהל את החטיבה תחת הסתערות ואש ארטילרית כבדה מאוד.
בשלב הזה קולו של בן שוהם נשמע חלש יותר, אפילו מיואש, הוא מבין את משמעות ההחלטה. אבל לאור המצב הוא מתעקש ומבקש מקצין האג"ם "כאן 20, אתה יכול להעביר לי חלק מזקיק עבור". אולם התשובה היא "כאן 82, אינני רוצה כרגע לפצל את זקיק, ברגע שיתאפשר נעביר אותו". ואז מגיעה התשובה ההיא מלפני 40 שנה שמכה גם היום כמו פטיש כבד, מצמררת ובקול עוד יותר חלש אך ברור: "כאן 20. חבל, חבל, חבל".
המח"ט שהפסיד בוויכוח נהרג יום למחרת
בן שוהם הפסיד במאבק של המח"טים. עד היום לא ברור מה היו השיקולים של קצין האג"ם משום שבאופן ברור הלחץ הכבד יותר היה בגזרה הדרומית. על רקע זה לא ברור מדוע גדוד 71 נשלח צפונה. הפיקוד היה בטוח שהסורים רוצים את קוניטרה ולכן שלחו את הגדוד צפונה. אבל לא ברור מדוע חשבו כך משום שעל פי הערכות הסורים והלחץ היה צריך להיות ברור שהם רוצים את נפח.
בוועדת אגרנט נשאל יאנוש בן גל מדוע לקח את הכוח. יאנוש אמר לחברי הוועדה, "לא ידעתי מה קורה בנפח, לא ידעתי שהיא מותקפת". הוא הוסיף, "הסורים לחצו על הכוחות של קהלני אני ישבתי בגזרת החרמונית לא יכולתי לקרוא את הקרב בגזרת נפח, מה יכולתי לומר להם". ובהמשך אמר, "אני עבדתי במלחמה על פי העיקרון שמה שאני רואה זה שלי, אתה צריך לשמור על האפרוחים אם אתה רוצה לצאת מזה בשלום".
מעשית חטיבה 188 הושמדה על ידי הסורים, כאשר מתוך שני גדודים נשארו רק 15 טנקים כשרים ללחימה, ו-80 לוחמים נהרגו. למרות הנתון הזה, חטיבה 188 תרמה להכרעת הסורים ברמת הגולן בין השאר באמצעות יוזמה ואלתור של הקצינים שנותרו בחיים כמו למשל סרן צביקה גרינגולד, שמוכר ככוח צביקה, שבלם על שלושה טנקים את התקדמות הסורים לנפח; או אנשים כמו ניר עתיר, שהיה אז רק סמל ועם שני טנקים השמיד למעלה מ-50 טנקים סורים.
את יצחק בן שוהם אי אפשר היה לתשאל ולחקור בוועדת אגרנט. מפקד החטיבה נהרג למחרת היום יחד עם הסמח"ט וקצין האג"ם החטיבתי.