"רוב לילותיה עוסקת סיירת מטכ"ל במבצעים מודיעיניים חשאיים", מסביר האלוף במילואים דני יתום, איש "היחידה" לשעבר. השבוע לפני ארבעים שנה עזבו לוחמי הסיירת את פעולות הצללים המרוחקות ולחמו לאור יום, בלב המדינה, במבצע שכל ישראל נשאו אליו מבט. "פעולת 'סבנה' הייתה הצלחה עצומה, ראשונה מסוגה בהיסטוריה", אומר יתום.
עד שיפתח יום אחד, בעוד שנים רבות, תיק המבצעים של "היחידה" ויחשוף שלל מבצעים שהוסתרו מעיני הציבור, שחרור טיסה 571 של חברת "סבנה" מאנשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" ממשיך להוות צוהר נדיר לפעילות של היחידה שלפי המוטו שלה, מעזה פעם אחר פעם – ומנצחת.
"אין לנו מושג על כמות המחבלים, אנחנו רק יודעים שרוב הנוסעים יהודים או ישראלים"
בשמיני במאי 1972, עמוק בנגב, קרקש מכשיר הקשר של דני יתום, סגן מפקד היחידה שבאותו זמן מפקח על סדרת אימונים, בפקודה לקחת את כל הכוחות – ולעלות אל הבסיס. בדרך, הם מקבלים הוראה לשנות כיוון לעבר נמל התעופה שלימים יקרא על שם בן גוריון.
"מהרגע ששמעתי על החטיפה לא היה לי ספק שמשימת שחרור המטוס החטוף תוטל עלינו", מספר יתום. בניגוד לטענות על כך שמבצע "סבנה" הוא זה שהוביל לייעוד הלוחמה בטרור של סיירת מטכ"ל, ראש "המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים" לשעבר מדגיש כי עוד לפני 1972, הייתה הסיירת כוח שתפקידו "מבצעים אג"מיים מאוד מורכבים".
כדוגמה שמותרת לפרסום הוא מציין את הפשיטה על שדה התעופה ביירות, במהלכה פוצצו הלוחמים מטוסים לבנונים כשהם צועדים ברשות קצין הצנחנים הראשי, רא"ל רפאל (רפול) איתן ז"ל, לבושים במדי א' מדוגמים, "כדי להתאים למעמד הביקור במקום המכובד".
"כשאני מגיע לשדה התעופה בלוד אני פוגש את ברק, מפקד היחידה, וההמולה מאוד גדולה", נזכר יתום בפעולת "סבנה". "הגענו ממש לפני הנחיתה. אין לנו שום מושג על כמות המחבלים. הדבר היחיד שאנחנו יודעים הוא שרוב הנוסעים הם יהודים או ישראלים". עם נחיתתו נגרר המטוס, עליו המחבלים שמאיימים לפוצץ אותו על יושביו במידה ולא ישוחררו מאות מחבלי פת"ח, לפינה מרוחקת בשדה התעופה, מבודד לקראת אפשרות לפעולה מבצעית.
"חייבים להבין שעם כל ניסיוננו בטיפול במקרים מורכבים ומסובכים, מדובר היה בתרחיש יוצא דופן שבחיים לא התאמנו עליו", מסביר יתום. "המטוס הוא זירה צרה ומסובכת מאוד. בנינו מאפס, תוך שעות, את התו"ל (תורת הלחימה) והתרגולת, אבל חוסר הידע לא שינה ללוחמים. אף אחד לא חשב להיכנע לדרישות המשא ומתן. אחריותנו היא להכין מבצע צבאי, לבצע אותו ולהצליח. וזה מה שעניין אותנו והדריך אותנו. ככה חונכנו".
לעלות למטוס בפירמידה אנושית או בתחפושת של טכנאים?
במשך כל הלילה, בהאנגר מרוחק בנמל, מתאמנים לוחמי הסיירת על מטוס מהדגם החטוף. "תכננו לעלות למטוס בפירמידה אנושית, קומות של אנשים שעומדים אחד על השני ומושכים אל הכנפיים. בפנים תכננו להשתמש באקדחי ברטה 0.22, אקדחים עלובים, כי לא הכרנו את הסביבה בכלל ופחדנו לפוצץ את מיכלי הדלק בטעות". למרות טענות שחלק מהלוחמים העלו בעבר, יתום מדגיש כי "להגיד שלא ידענו להשתמש באקדחים זה לא נכון. זה לא יעלה על הדעת שיחידת קומנדו לא תדע להשתמש באקדח, אבל זה נכון שהנשק העיקרי שלנו היה העוזי".
למחרת, בשתי הזדמנויות שונות, מוקפצים לוחמי הסיירת לפעולה, אך מוחזרים ברגע האחרון. יתום מתאר כי "האווירה מתוחה בגלל כמות סימני השאלה, הקשיים ורמת אי הוודאות – איך תיראה הזירה בתוך המטוס, האם יפוצצו את חגורות הנפץ. אבל כמו שיצאנו להרבה מבצעים לפני, זה לא מה שמעסיק. מה שאנחנו מתמקדים בו זה לעשות את זה הכי טוב שאפשר".
בשעה שתיים בצהריים, בלב שדה התעופה ההומה מפעילות, בעוד בכירי הממשל מנהלים משא ומתן במטרה להתיש את המחבלים ולהוציא מהם מידע נוסף, נופלת החלטה לשנות את שיטת הפעולה. מוסווים לטכנאים, לוחמי הסיירת יגיעו למטוס כדי "לבדוק אותו לפני שהוא ממריא אחרי חילופי השבויים". המחבלים מסכימים. כשהם יושבים על קרוניות המזוודות, רגליהם משתלשלות מצדדיהן, אקדחי הטוטו מתחת לחלוק הטכנאי, יוצאים לוחמי הסיירת אל הבלתי נודע.
יריות במעברי המטוס בהשראת הלחימה הצפופה בתעלה
ב-16:00 מפלחת את אוויר סוף האביב בנתב"ג שריקתו של אהוד ברק, מפקד הסיירת. כל חולייה זונחת בזריקה את כלי העבודה בהם היא משתמשת כחלק מההתחזות למכונאים, ורצה לעמדה שלה, מנסה לפרוץ מהדלת שיועדה לה. התוכנית: מי שיצליח לפרוץ – ינטרל את המחבלים.
בספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר מתואר כיצד מרדכי רחמים, מאבטח המטוסים הוותיק ואיש היחידה במילואים, פרץ ראשון והתחיל לנהל קרב יריות לאורך המעבר, כשחברי החוליה שאחריו צועקים לנוסעים ההמומים להשתטח. בהשראת הלחימה הצפופה בתעלה הוא יורה, מתכופף מתחת למושב, ומתקדם כך שורה אחר שורה, עד שהוא סוגר על אחד המחבלים ויורה בו מטווח קצר.
במקביל, עם תחילת ניסיון הפריצה בפתח הקדמי על ידי החוליה של יתום, נשלחת לעברם יד. היא אוחזת אקדח שמשחרר כדורים של 11 מ"מ קאליבר. "אלה היו ממש תותחים", משחזר יתום. הלוחם הראשון בחוליה נפגע בידו ומועף מהסולם. בעוד שיתום מטפס בכדי לתפוס מיד את מקומו ולפרוץ פנימה, הוא רואה דרך החלון את אחד המחבלים. "אני מבין שזו הזדמנות, ומשחרר ירייה. כדור הטוטו עובר את השכבה הראשונה בחלון הכפול של המטוס, אבל נופל באמצע, לא מצליח לעבור את השכבה השנייה".
יתום ולוחמיו נאבקים לפתוח את הדלת. "אני לא זוכר כלום ממה שקרה מסביב באותן שניות, הפוקוס כולו במשימה, האדרנלין הולם ברקות, כל אחד רק רוצה להיכנס פנימה". לבסוף משוחררת הדלת מבפנים על ידי רחמים. כשהם פורצים פנימה הם כבר לוכדים את המחבלות האוחזות ברימונים חסרי נצרה ומתחילים לתשאל אותן.
"בסופו של דבר זה נגמר במוכנות לרוץ בחזות חשופים לעבר האויב"
כתשעים שניות משריקתו של ברק, שני המחבלים הרוגים, שתי המחבלות שבויות ואיום חגורות הנפץ מנוטרל. עוד לפני שהנוסעים מבינים מה קרה, סיירת מטכ"ל מסיימת את השחרור הצבאי הראשון בהיסטוריה של בני ערובה ממטוס, במבצע שנחשב עד היום לאחד הטובים מסוגו בעולם.
"המורל היה מאוד גבוה", מספר יתום על השניות בהן ההבנה מחלחלת. "היה ברור כבר אחרי דקה וחצי שההצלחה הייתה בלתי רגילה. זו הרגשת סיפוק עצומה אל מול רמת אי הוודאות קודם לכן. היית מוכן לסכן את עצמך כדי למנוע הוצאה להורג של בני אדם חפים מפשע רק כי הם יהודים וישראלים. מעבר לתרומה להגנה על אזרחים, ילדים, נשים, הרגשנו שגם תרמנו תרומה גדולה מאוד לכושר ההרתעה של צה"ל".
לוחמי הסיירת שטופי האדרנלין מתחילים לסייע להוריד את האזרחים ההמומים, שהיו ישובים במטוס בידיעה שעסקת חילופי שבויים נרקמת, עד שקולות הדלתות הנפרצות והיריות הנפתחות רעמו בחלל הצר של כלי הטיס. תוך ימים ספורים מתחילים ביחידה התחקורים וביקורי הבכירים, שמגיעים לשיא בטקס קבלת פנים אצל הנשיא ל"מלאכים בלבן", כפי שכונו פתאום במבול של סיקור תקשורתי הלוחמים שרגילים לפעול כל כך רחוק מכל עין. בספרו האוטוביוגרפי, "שותף סוד", מספר יתום איך אחרי שנים של פעילות ביחידה גילתה אימו היכן הוא משרת בעקבות תמונה בעיתון שפורסמה אחרי המבצע.
יתום מציין שבגלל מורכבות הזירה, האופן שבו פעלו הלוחמים אז, לפני ארבעים שנה, לא שונה מהותית מהאופן בו אפשר להיענות לאתגר טרור כזה גם כיום. "מה שבעיקר אפשר ללמוד היום מהמבצע הזה נוגע לעניין הרוח", הוא מדגיש. "הרצון לבצע את המשימה בכל מחיר, היצירתיות בבנייה של התוכנית, הדמיון. בסופו של דבר זה נגמר במוכנות לרוץ בחזות חשופים לעבר האויב, וביכולת להסתגל מהר לשינויים".
גם המבצע המיתולוגי לא נתן לסיירת את הזכאות לימי מנוחה על זרי הדפנה. "מיד אחרי המבצע אנחנו חוזרים חזרה לפעילות מאוד מאוד אינטנסיבית", הוא מדגיש, "ומאוד מאוד ענפה. מבצע רדף מבצע". לא מעט מהמבצעים האלה, אומר יתום, היו גם הם מול תרחיש אופרטיבי שהלוחמים לא הכירו. "כמעט כל דבר היה בחזקת דבר שלא נעשה קודם". רבים מהמבצעים האלה, הוא מספר, יכולים להאפיל גם על התעוזה חסרת התקדים של מבצע "סבנה".