ממרחק קילומטרים ספורים מגבול הרצועה, לוחמי יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות) כבר מבינים שהנסיך הקטן כנראה צדק – הדברים החשובים באמת סמויים מן העין. זה למעלה משבוע שלוחמי יחידת העילית של חיל ההנדסה נושאים מבטיהם לעבר בנייני הבטון האפורים שנשקפים מעבר לגבעות החול הסמוכות לעזה. אחרי כל הפצצה, הם מנסים לראות מבעד לפטריות העשן את הבתים ואת הרחובות שאולי יפגשו בקרוב. האתגר האמיתי ממתין להם דווקא במקומות אותם הם אינם רואים. במרחבים הנסתרים שבין הרחובות ומתחת לבתים, בדמותם של מנהרות תת־קרקעיות מסועפות ומטעני חבלה. את כל אלה הם מכירים היטב משטחי יהודה ושומרון, שם הם פעלו באינטנסיביות במהלך מבצע שובו אחים. "השמדת המנהרות של חמאס היא הייעוד המובהק של הפלגה שלנו", מבהיר מפקד פלגת סמו"ר (סליקים ומנהרות) ביחידה, רס"ן א'.
מזהים בומים
קול נפץ עז מפלח את האוויר החם בבסיס בעוטף עזה, בו שוהים לוחמי היחידה. "זו הייתה פגיעה שלנו", מכריז אחד הלוחמים, רס"ל ת' ומבאר, "עם הזמן אתה לומד להבדיל. רחוק וחזק זה שלנו, קרוב וחלש – שלהם". באופן טבעי למדי, הציפייה הדרוכה נותנת את אותותיה ומולידה שלל תיאוריות קונספירציה שנפוצות בין הלוחמים, בקצב שלא היה מבייש אתרי חדשות מפוקפקים ברחבי הרשת. "נראה לי שהדחיות הן בשביל שזה יקרה בגמר המונדיאל", משער רס"ל א'. "עזבו, המבצע לא יתחיל לפני שתהיה תמונה של שריונר בגבול הרצועה מניח תפילין על טנק", מכריז לוחם אחר וזוכה בתגובה בפרצי צחוק רועמים מצד חבריו.
עבור רבים מהם, השבת הקרובה תהיה החמישית ברציפות שבה הם רחוקים מהבית. חלקם היו אמורים להשתחרר כבר בשבוע הבא. "הגענו לכאן ישר מהחפש"ש. מהרגע שבו התחיל המבצע כולנו חתרנו לחזור ליחידה", מספר סמ"ר י'. "הסמ"פ קיבל בערך 15 טלפונים בכל יום עד שהוא אישר לנו סופית שהוא הצליח להשיג את כל האישורים ושאנחנו יכולים לבוא. בעמוד ענן היינו בדיוק בסוף המסלול וההכשרה. כשחזרנו משם היה כאן תסכול ענק. אם ניכנס בסוף לעזה, זו תהיה בשבילנו סגירת מעגל".
את השבוע החולף הם הקדישו בעיקר לאימונים ולהשלמת ההכנות לקראת האתגרים שצפוי לזמן להם המפגש עם אחת הערים הצפופות בעולם. "זה לא שאנחנו יושבים פה שבוע בלי לעשות כלום", מבהיר סמל ע', לוחם ביחידה. "כמעט בכל יום אנחנו יוצאים על הבוקר, מסתובבים בין כמה מקומות, מבצעים משימות וחוזרים באמצע הלילה, אבל אנחנו כבר רוצים להיכנס", הוא מסביר. "בסוף, בשביל זה אנחנו כאן", מוסיף סגן ד', המפק"ץ. "המצב שנוצר הוא אבסורדי – לא רוצים להיכנס כדי שלא ימותו חיילים, אבל כל עוד לא נכנסים, האזרחים בסכנה. בשביל מה יש צבא? כדי להגן על האזרחים ועל המדינה, לא להיפך". גם מפקד הפלגה ממתין בדריכות לפקודה שתורה על חציית הגדר. "אנחנו חייבים להאמין שאנחנו נכנסים לשם ולא להתלבט. אם לא נגיד את זה לעצמנו לא נהיה מוכנים, ויקרה לנו בדיוק מה שקרה לברזיל במונדיאל", הוא קובע ומוסיף, "ניתפס עם המכנסיים למטה".
רס"ל (מיל') ד', לוחם ופראמדיק במילואים בפלגת יעל ביהל"ם:
"הטלפון צלצל פעם בכל חצי שעה משבע בבוקר. איכשהו לא עברה לי בראש המחשבה שזה צו 8. הייתי בכלל בטיול בצפון. באחת הפעמים החלטתי לענות ושמעתי התחלה של הודעה מוקלטת, אז ניתקתי מיד. אמרתי לעצמי שזה סתם שטויות, עוד מישהו שמנסה למכור לי משהו. אבל כמה דקות מאוחר יותר אמא שלי התקשרה וסיפרה לי שהתקשרו מהצבא. השתחררתי לפני שלושה חודשים, נכנסתי מיד לקורס הכנה לפסיכומטרי ונבחנתי בשבוע שעבר. עוד לא הספקתי ליהנות בכלל מהחופש.
הדבר שהכי משגע אותי בכל הסיפור הוא חוסר הוודאות, אבל אני חייב להודות שלראות את כל הדברים כאזרח זה הרבה יותר מלחיץ. כשהגעתי אתמול ליחידה פתאום קלטתי שהכול כאן מתנהל כמו בשגרה. כאן כולם רגילים לזה. אז ברגע שאתה עולה על מדים מפלס הלחץ כבר יורד ואתה נכנס לאווירה של מבצע. אפשר להגיד שאתה אפילו מצפה לזה קצת. בעמוד ענן הייתי עוד בקבע. הייתי הרבה יותר מוכן לכניסה קרקעית כי ידעתי שזו המשימה שלי. עכשיו אני קצת מרגיש שהחיים שלי בהפסקה. קשה מאוד לחזור לכאן פתאום בבת אחת ולהגיע לעשות מילואים בפעם הראשונה. אפשר להגיד שזה אפילו מפחיד. בסוף החודש אני אמור לטוס לניו יורק. אני מקווה שעד אז אני כבר אהיה שם".