מבצע "משקל סגולי", שאחרי המלחמה זכה לכינוי "ליל הפאג'רים", היה אולי המבצע המרשים ביותר של צה"ל במלחמת לבנון השנייה. היו שכינו את המבצע הזה "מבריק", ואף עשו השוואה למהלך הפתיחה של מלחמת ששת הימים, אז הושמדו חילות האוויר של מדינות ערב. בתוך 34 דקות בלבד השמיד חיל האוויר מחסנים של טילים וכ-60 משגרים לטווח ארוך ובינוני, ובכך הוציאו חלקים גדולים של המדינה מטווח הירי של חיזבאללה. המשגרים האלה הוסתרו בלב הכפרים, בחדרים של בתים. המכה בצד השני הייתה כפולה: לצד אבדן של חלק מהאיום הרקטי, נסראללה והפטרונים שלו באיראן למדו שהפרויקט הכי יקר וחשאי שלהם היה שקוף עבור המודיעין הישראלי.
עשר שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, והיא עדיין מעוררת מחלוקת בציבור הישראלי - אבל הרבה פחות בממסד הצבאי. שם בטוחים שמדובר במלחמה מוצלחת, ו"משקל סגולי" נחשב עבורם לדוגמה לכך. על דבר אחד כולם מסכימים: המבצע הזה היה הרגע שבו צה"ל נכנס למלחמה מלאה מול חיזבאללה.
כעבור עשר שנים, אנשי מודיעין וטייסים מספרים על חלקם במבצע המרשים הזה.
טיל בסלון הבית
"משקל סגולי" היה בפועל החלק המסיים של מבצע שנמשך מספר שנים. "הרגע שטייס מפיל את הפצצה על המטרה הוא החלק הקל של הביצוע", מספר דורון, אז קצין בכיר באחת מיחידות המודיעין המובילות של צה"ל. "מאחורי הלחיצה על הכפתור יש אלפי שעות עבודת מודיעין, רובד אדיר של מבצעים".
דורון, כיום איש הייטק בחברה מוכרת, מספר שעבודת האיסוף החלה זמן קצר לאחר הנסיגה של צה"ל מלבנון בימי ממשלת ברק. "די מהר היה ברור שהאיראנים נכנסים חזק לתמונה ומקימים שם את מה שמכנים היום 'הדיביזיה האיראנית' בגבול הצפון. אנחנו עשר שנים אחרי, אבל זה לא שונה. כמו שראש הממשלה אמר לפני כמה ימים: אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה בלבנון ולא נאפשר הכנסת נשק לשם".
בעשור הקודם לא השמידו שיירות בסוריה, אלא עקבו אחר הנשק כדי לראות לאן הוא הולך. חיזבאללה החליט להסתיר את המשגרים ארוכי הטווח שלו, הנשק האסטרטגי, בתוך בתים של פעילים שלו או של אזרחים שהשכירו לו חדרים. ההערכה הייתה שישראל תתקשה לאתר את המשגרים, ובכל מקרה לא תתקוף עשרות בתים של אזרחים. נוצר מצב שבו משפחה לבנונית ישבה בסלון הבית שלה לארוחה או סתם לראות טלוויזיה, ובחדר הסמוך נח לו משגר הידראולי ועליו טיל בעל טווח של 160 ק"מ. לשעת פקודה חיכתה מערכת שמפילה את הקיר ושולפת את המשגר, הטיל נורה, והבית עשה את שלו.
דורון לא מספר כמובן איך נאסף את המודיעין, אבל חוזר על המילה פאזל. "אתה בונה תיק מטרה ופשוט מכניס לשם מידע ועוד מידע. משהו שמגיע משם ומתחבר למשהו שמגיע מפה, ועוד חלק שאתה מקבל בדרך אחרת, עד שבסופו של דבר אתה יודע לספר מה יש שם, מי נמצא שם, ואת הנתונים שחיל האוויר צריך לספק לטייסים". בשלב הזה כבר יודעים במודיעין איך הבית בנוי, מה עובי הקירות ובאיזה חדר בדיוק נמצא המשגר.
בכל זירת פעולה שמעניינת אותו יש לצה"ל בנק מטרות. מי שאחראי על איסוף מידע לכל "תיק מטרה" הם בין השאר אנשי המוסד. כשצה"ל יוצא לתקוף מטרות בסוריה או בלבנון, סביר להניח שאנשי המוסד אחראים על נתח מהמודיעין. יוסי מלמן, עיתונאי ומחבר הספר "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הסביר כאן בעבר: "המוסד בוודאי בונה תיקי מטרות יחד עם אמ"ן. הם אוספים מידע למשל על הפיקוד הבכיר של חיזבאללה, אמ"ן באמצעים שלהם והמוסד באמצעות הסוכנים שלו ואמצעים שעומדים לרשותם. במקום הזה יש לפעמים חפיפה בין 504 למוסד".
בספרם "שבויים בלבנון" מציינים יואב לימור וח"כ עפר שלח כי "למעלה מ-40 מבצעים מיוחדים של יחידות אמ"ן השונות השלימו אותו לרמה כה גבוה, עד שישראל החזיקה לא רק במפה מדויקת של מיקום טילי הפאג'ר, ברזולוציה של חדר ספציפי בבית מסוים, אלא גם ביכולת לפעול".
דורון, קצין המודיעין שהשתתף ברבים מאותם מבצעים: "אנשים לא מבינים, אבל עבודת המודיעין זה לא מה שרואים בסרטים. זה הרבה שעות משרד יבשות שאתה מחבר מסמכים, מידע ומספרים. אתה בונה תמונה שתוביל למלחמה".
האפרוריות של שגרת העבודה, אומר דורון, לא פגעה במוטיבציה: "היינו עמוק בזה. היה לנו ברור שזה מהדברים היותר חשובים שיוצא לך לעשות בחיים, ברמה היסטורית. אז השקענו בזה ימים ולילות. הגענו לרמה שפשוט הבאנו לטייסים את צלחת האוכל עם הסטייק וגם זה אחרי שחתכנו להם אותו והגשנו לפה".
זהב סגור בכספת
עד היום מכנים באמ"ן את המידע שהוביל למבצע "זהב". המודיעין זיהה משגרים, מחסני רקטות ומפקדות, ולמעשה חשף לחלוטין את המערך הזה. צה"ל וחיל האוויר הפכו את המידע לתוכנית מבצעית; בספר "קורי העכביש" מציינים עמוס הראל ואבי יששכרוף כי "בצה"ל הופצו עותקים של התוכנית הסודית להפצצת הרקטות, שמנתה 278 יעדים". לימור ושלח כותבים ש"תיקי הפעולה היו מוכנים כבר ביולי 2005".
נועם, גם הוא עובד כיום בתחום ההייטק ואז טייס קרב בסדיר, מספר לנו שבחיל האוויר התאמנו כמה שנים על התוכנית, אבל לא ידעו מהם היעדים. "כלומר, סיפרו לנו על התוכנית אבל לא על מיקום המטרות. כאיש צוות אוויר אתה מבין שמתוכנן פה משהו גדול. ככל שמסתירים ממך יותר, ככה ברור לך שזה מבצע גדול יותר ואתה רוצה להיות חלק מזה".
בכל משרד של מפקד טייסת בחיל האוויר יש כספת גדולה ובתוכה תיקים סודיים. באמ"ן התלבטו עד כמה ואיך להעביר לחיל האוויר את המידע שאספו, ובסופו של דבר ידעו רק מפקדי הטייסות ובכירים מהם איזה זהב סגור להם בכספת.
נועם: "מבחינתי לא היה מצב שאני לא משתתף במטס הזה. אם המלחמה הייתה פורצת כמה שנים מאוחר יותר, הייתי מאריך את הקבע שלי. עד כדי כך". דברים דומים אומר עמית, טייס קרב בחיל האוויר: "כשפרצה המלחמה היה לי ברור שהמבצע הזה ייצא לפועל. כשראיתי שאני בפנים אמרתי לעצמי: 'הנה, שמו עליך את הכסף, עכשיו מחובתך לספק את הסחורה'".
המבצע היה כל כך חשוב שגם לאחר קיצוץ בתקציב הביטחון, המערכת שמרה על תקציב עתק למימון האימונים והתוכנית. טייסי חיל האוויר התאמנו באופן תדיר על מודל לבנוני שהוקם בדרום הארץ. "כל שנותר לעשות זה לתקוף", אומר נועם. "רק לשחרר את הקפיץ ולהגיד שלום".
"מה שחשוב זה לשים את הפצצה במקום"
זמן קצר לאחר שאלדד רגב ז"ל ואהוד גולדווסר ז"ל נחטפו ללבנון, התכנסה ישיבת חרום של הממשלה והקבינט. אחרי שעות של דיונים הוחלט להוציא לפועל את מבצע משקל סגולי, לצד אישור תקיפה אווירית נרחבת של יעדים נוספים, והתיקים הסודיים נשלפו מהכספות. שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, נתן את ההוראה לצאת לדרך בניגוד לדעתם של בכירי הצבא.
בחיל האוויר העריכו שבתקיפה ייהרגו מאות אזרחים לבנונים, וזה הוביל את אלוף (מיל') אליעזר שקדי, אז מפקד חיל האוויר, לשגר מברק לכל מפקדי הבסיסים וטייסות הקרב. שקדי פירט במכתב את השיקולים שהביאו להחלטה לאשר את המבצע. "מעולם לא נתקלתי לפני כן במברק של מח"א לפני ביצוע משימה. התחושה הייתה שזה מעין 'מבצע מוקד' שלנו", כתב ביומן המלחמה סא"ל אורי, אז מפקד טייסת "אבירי הצפון".
נועם מספר שלאחר מתן הפקודה טייסות, "מפקד הטייסת אסף את כולם ואמר לנו 'תשכחו מענבי זעם ומבצעים אחרים, רבותי. הפעם אנחנו מדברים על מלחמה'. היה ברור שבגלל המבצע הזה אנחנו הולכים לסיפור אחר לגמרי". תא"ל ניר ברקן, אז מפקד טייסת, סיפר לימים: "לאחר ששמענו על אירוע החטיפה חומשו המטוסים, פתחנו את המוצבים ולמעשה נכנסנו לשלב של הגברת כוננות. עוד לא קראנו לזה מלחמה, אבל היה ברור שדברים מתחילים לקרות".
עמית: "זה הכה בי כשראיתי את כמות האנשים בחדר התדריכים. אתה מבין שזה סיפור אחר. כאן אנחנו נכנסים למוד מבצעי, יושבים חזק על הניווט ליעד, תיאומים מול מי שצריך, בדיקה של החימוש ונתיבי כניסה למטרה. אין מקום לטעויות, כי כניסה לא נכונה שלך יכולה לדפוק את כל המטס הענק הזה".
נועם מוסיף: "זה היה כמו אימון מורכב, אבל עם משקל על הכתפיים. למרות שדיברו על איומים וטילי כתף, היה לנו ברור שאף אחד לא מאיים עלינו באמת. שבסוף, מה שחשוב זה לשים את הפצצה במקום".
ועכשיו זה 100 אלף רקטות
בלילה שבין ה-12 ל-13 ביולי, סמוך לשעה ארבע בבוקר, המריאו כ-100 מטוסים מבסיסי חיל האוויר השונים. "אתה יוצא מחדר התדריכים, מתלבש, שם את הג'י סוט, מסתכל על הקסדה והולך לציפור שלך. אני מסתכל על המטען שיש מתחת לגחון, נותן איזה מכה לראות שזה תפוס כמו שצריך, חותם על המטוס ונקשר", מספר עמית.
במקום אחר הסיע נועם את מטוס הקרב עמוס הפצצות שלו אל מסלול ההמראה. "המראה מדהים", הוא אומר. "אתה רואה את כל המטוסים ואת העוצמה, והכל קורה בסוג של דממה. אני זוכר שכאילו רחפתי באוויר ודמיינתי את כל המטוסים האלה ממריאים. ברגע שיש אישור המראה ואתה עולה לאוויר אתה כבר רובוט, מקפיד על הנתיב ועל המיקום שלך. אבל היה גם רגע שהוצאתי את הראש מהתא לראות מה קורה בחוץ, קטע של 'וואו, מה הולך להיות פה'".
עמית נזכר ברגע שבו הפצצות החכמות שלו התנתקו ממטוס הF-16- וצללו בדממה לעבר חדר אחד, בבית אחד, עם משגר אחד. "צריך להיות באוויר כדי להבין את המראה. זאת מלחמה, אבל האפקט של כל הפיצוצים פשוט מרהיב. התא עצמו שקט, אבל אתה רואה את הפיצוץ שלך תוך כדי יציאה מהתקיפה ומרגיש את העוצמה". נועם מספר: "אתה מזהה פגיעה במטרה ויש צעקות של שמחה בתא, מהרגעים שאתה שמח שזה מטוס של טייס אחד, אז אפשר לעשות דברים ולצעוק".
בתום 34 דקות של תקיפה הושמדו 59 משגרים, או 44 על פי התחקירים שנעשו אחרי המבצע. לדברי דורון, הפער המספרי נובע מכך שהיו "עוד כמה משגרים שהושמדו בימים שאחרי המבצע". בניגוד להערכות המוקדמות שדיברו על 200 הרוגים וכ-700 פצועים, במבצע נהרגו 20 לבנונים.
מבצע משקל סגולי היה הפגנת כוח מרשימה של צה"ל ומערכת הביטחון על כלל היחידות והגופים, מכה מוחצת שהוכיחה שניתן לחדור גם את המידור של חיזבאללה. "ספיגת הרקטות ברחבי הארץ הייתה נראית אחרת לגמרי וכמות הנפגעים הייתה עולה. גם בהיבט המערכתי, למטס הזה היו השפעות רבות על המשך הפעילות של החיל בשנים שלאחר המלחמה", אמר תא"ל ניר ברקן לאחר המבצע.
שאלתי את המרואיינים אם אין אפשרות לתרגם מבצע כזה גם לרקטות קצרות הטווח. מעריכים כי בידי חיזבאללה יש כ-100 אלף כאלה; אם במלחמה הקודמת שוגרו 100 טילים ביום, הרי שהממוצע הצפוי במלחמה הבאה יגיע ל-500 עד 1,000. ביום.
דורון: "זה אפשרי בהחלט, פשוט עניין של החלטה והשקעה. מדובר אמנם בכמות יותר גדולה של מטרות, אבל כבר הוכחנו שאנחנו יכולים לאתר אותם". נועם ועמית אומרים שכטייסים, כל מה שהם צריכים זה "נ"צ של מטרות".