מטוס ה-F-15C שהחל לטוס לפני יותר מארבעה עשורים נחשב לאחד מ"מלכי השמים", חלומו של כל טייס קרב. הרקורד שלו הוא אולי המרשים ביותר בכל הקשור לעליונות אווירית, עם למעלה ממאה הפלות בקרבות אוויר אל מול אפס הפסדים.
ה"בז" כפי שמכנים אותו בחיל האוויר הישראלי מצליח לשמור על העליונות שלו גם כשלאורך השנים נכנסו לזירה יריבים כמו מטוסי סוחוי SU-27/30/35 הרוסים או 15/16-J הסינים. הם סגרו באופן יחסי את הפער מול מטוסי ה-F-15 אך עדיין הם שומרים על הפער, בזכות סדרה של שדרוגים טכנולוגיים.
המטוס הזה נולד אחרי מלחמת וייטנאם שם האמריקאים ספגו אבדות כבדות מול מטוסי המיג מתוצרת רוסיה. אמנם הסטטיסטיקה הייתה לטובת האמריקאים, אבל המחיר בלתי נסבל.
חיל האוויר האמריקאי דרש מטוס חדש וחזק לעליונות אווירית, כזה שיהיה מעל כולם בתחום הזה, כולל מטוסי המיג-25 העוצמתיים שנולדו באותה תקופה בבריה"מ. הפתרון הגיע מחברת מקדונל-דאגלס, שמאז התמזגה עם בואינג, כשה-F-15 שבהחלט סיפק את הסחורה.
הראשונים בהיסטוריה להפיל מטוס אויב עם F-15 היו טייסי חיל האוויר הישראלי. זה קרה ביולי 1979 כשתא"ל (מיל') משה מלניק הפיל מיג 21 סורי בשמי לבנון וחבריו לטייסת הפילו עוד שלושה.
שנתיים לאחר מכן מטוסי F-15 הישראלים היו הראשונים בעולם להפיל את היריב המאיים, מיג 25 וב-1982 הפילו כמעט 40 מיגים סורים בשמי לבנון. הכל מול אפס אבדות לכוחותינו.
במלחמת המפרץ F-15E אמריקאי אפילו הצליח להפיל מסוק עם פצצה חכמה. המטוס הזה עשה את מה שהיה אמור לעשות והרוסים פיתחו מולו סדרה של מטוסי קרב שנחשבים טובים מאוד אבל עד היום לא מצליחים להתקרב אליו.
מה שהפך את המטוס הזה לקטלני עד היום זוג המנועים שלו מתוצרת פראט אנד וויטני בעלי דחף של 29,000 ליברות. למטוס יכולת להגיע למהירות מרבית של 2.5 מאך ויכולת תמרון מעולה, בזכות מבני הנדסי אווירודינמי איכותי ומצלח. לזה יש להוסיף גם את היכולת לשאת חימוש רב כשכיום דגם ה-F-15C יכולים לשאת כ-10 טון חימוש.
כל מטוס כזה הופך בשמיים לסוללה של טילי אוויר-אוויר כשהוא נושא לצדה מכלי דלק נתיקים, שמאריכים את הטווח שלו וזמן השהייה בזירת המטרה. מדובר ב-8 טילי אוויר כמו אמראם לטווח בינוני ו- AIM-9X מתקדמים לטווח קצר. עוד הוא מצויד בתותח 60 מ"מ עם 940 פגזים.
מה ששומר על העליונות של מטוסי F-15C גם היום הוא פוד "Legion" אותו נושא המטוס. מדובר במערכת המשלבת מספר סנסורים לאיתור מטרות אוויריות גם בסביבה שבה האויב לא מפעיל מערכות "קורנות" או מסתתר מפני מכ"ם באמצעים שונים.
מדובר במערכת ייחודית וגמישה כך שניתן לבצע בה שינויים מבלי לגעת בגוף המטוס עצמו, מה שעלול לסבך ולייקר את התהליך. את הפוד ניתן לנייד גם למטוסים אחרים בהתאם למשימה ולא פחות חשוב, הוא לא תופס עמדת נשק במטוס. זה לבדו מאפשר למטוסי F-15C הוותיקים לעשות דברים שמטוסי הסוחוי או המיג לא מסוגלים.
רשימת היתרונות לא מסתיימת בכך. ניתן להוסיף לה גם מכ"ם שביכולתו לגלות מטרות רבות ומגוונות באוויר וביבשה, בטווחים ארוכים וכמעט בכל תנאי מזג אוויר ושעות היממה. הוא נקרא APG-63(V)3 וכולל טכנולוגיה לסריקה אלקטרונית פעילה (AESA).
למטוסי דגם C ו-D יש גם מערכת התראה ומעקב "פסיבית אקטיבית" – EPAWSS - שמספקת לטייס התראה והגנה מול מגוון רחב של איומים. יחד עם שאר מערכות ההגנה שמחוברות אליה, היא מסייעת לו לנטרל טילי אוויר-אוויר וטילי נ"מ שמשוגרים אליו ולחמוק מהם.
כל הסיפור הזה יושב על מערכת קישוריות ומחשבים, שמסייעים לטייסת בתפקידו האווירי. מגוון מערכות טכנולוגיות שלקחו צעד קדימה את היתרונות שמעניק לו הגוף הבסיסי והוותיק. שילוב המערכות הזה משאיר את המטוס הזה בתמונה, ככל הנראה גם בשנים הבאות.
בסה"כ נבנו 1,500 מטוסי F-15 לדגמיו השונים. מבחינה מסחרית לא היה מדובר בהצלחה גדולה. מלבד האמריקאים, רק הישראלים, הסעודים והיפנים רכשו מטוסי F-15. בהמשך נוספו לרשימה דרום קוריאה, קטאר וסינגפור שרכשו ועוד רוכשות את הדגמים החדשים שלו. ועדיין, לכל מקום אליו הגיע המטוס הזה הוכיח את עצמו באופן שלא ניתן להטיל בו ספק. חילות האוויר שרכשו אותו מסרבים לוותר עליו גם אחרי קרוב לחמישים שנה.
מה קורה עם המטוס כיום? בואינג ממשיכה לייצר מטוסי F-15 מדגם E ובנוסף גם את דגם X, שהוא למעשה F-15C "על סטרואידים", שייכנס לשרות בחיל האוויר האמריקאי ונבחן גם על ידי חיל האוויר הישראלי.
