זה לא סוד שאנחנו חיים בחברה אובססיבית לגיל. ביטויים כמו "30 זה ה-20 החדש" מצביעים על מעין סט נסתר של תכונות, נחשקות יותר או פחות, שאנחנו מייחסים למי שנמצא בשכבת גיל מסוימת. החברה הלהט"בית שיכללה את זה לדרגת אמנות כמעט. חשבו רגע, כמה אנשים בני יותר מ-50 ראיתם במסיבה האחרונה שיצאתם אליה? מתי בפעם האחרונה שיניתם את הגדרת הגיל המבוקש לפרטנר באתר או אפליקציית היכרויות? מחקר חדש של בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי מבקש לבחון את הקשיים והיתרונות המאפיינים את החוויה הפסיכולוגית של להט"בים שעברו את גיל 50, ומזמין אתכם להשתתף. ד"ר גבע שנקמן-לכברג, פסיכולוג קליני שמלמד במרכז ומוביל את המחקר, שוחח איתנו.
האם ההנחה היא שלהט"בים מבוגרים נחשפו למופעים גלויים יותר של הומופוביה? אילו השפעות אתם מניחים שתמצאו?
"אנחנו לא חושפים את השערת המוצא שלנו במחקר כדי לא להטות את המחקר, אבל נקודות המוצא שמהן יצאנו למחקר קשורות בממצאים מנוגדים שנמצאו בעבר באשר לאוכלוסיה להט"בית מבוגרת ושממש מזמינים להמשך בדיקה והבנה יותר מעמיקה. הממצאים האלה מראים מערך של קשיים רבים לצד מערך של חזקות ייחודיות.
מהצד של הקשיים, אוכלוסיה להט"בית מבוגרת היא כזו שסבלה מהומופוביה ממושכת תחת תנאים חברתיים שקדמו לשינויים החברתיים העצומים שחלו בחמישים השנים האחרונות באשר לעמדות כלפי הומוסקסואליות, כמו הקמת האגודה בישראל ב 1975 או הסרת האיסור על מין הומוסקסואלי בישראל בשנת 1988. עבור מרביתנו, מציאות שבה הומוסקסואליוּת אינה עילה למאסר או לאבחנה פסיכיאטרית היא יחסית ברורה, אבל עבור להטב"ים מבוגרים, במשך שנים רבות, המציאות היתה אחרת. ההשלכות לכך היו שהם נטו יותר להסתרה של הנטייה המינית וחששו מסנקציות.
קושי נוסף ללהט"בים מבוגרים קשור בכך שהם "בלתי נראים" גם בפני האוכלוסיה ההטרוסקסואלית וגם בפני האוכלוסיה הלהט"בית עצמה, שנוטה לקדש נעורים ולא נותנת מספיק מקום לצרכים הייחודיים של להט"בים מבוגרים".
"אני קצת לסבית בעצמי" - להט"בים מבוגרים מייעצים:
ומה נקודות החוזק?
"אוכלוסיה להט"בית מבוגרת היא זו שנאלצה להתמודד עם משברי חיים, וישנן עדויות לכך שהתמודדות חיובית עם משבר אחד יכולה לחסן ולחזק בעת התמודדות עם משברים אחרים. בנוסף, להט"בים מבוגרים פעמים רבות אימצו הגדרות יותר גמישות לתפקידים חברתיים בשל נטייתם המינית; תפיסות פחות סטריאוטיפיות לגבי גבריות ונשיות, למשל. יש ממצאים שגורסים שגמישות כזו יכולה להוות כוח בעת הזקנה, ולעזור בהתמודדות עם קשיי הגיל.
חוזק נוסף קשור ב"משפחות מבחירה" שפעמים רבות להט"בים מבוגרים הקימו לעצמם. ככאלו שיתכן וסבלו מכך שמשפחתם המקורית התרחקה מהם או התכחשה להם, להט"בים מבוגרים רבים מוצאים לעצמם רשתות חברים קרובות ביותר ומותאמות ביותר לצרכיהם הרגשיים, שלמעשה מהוות מערך תמיכה רגשי ממעלה ראשונה".
עוד במאקו גאווה:
לא היה מקובל לצאת מהארון
יש בקהילה הלה"טבית נטיה לקטלג ולמדר; לסביות, הומואים, ביסקסואלים, ג'נדרקווירים ושאר קשת הזהויות המיניות. אתה מניח שיש אבטיפוסים שונים כשמדובר באוכלוסיה מבוגרת יותר?
"הרבה מההגדרות או "הקטלוגים" הם תוצר של שיח חברתי ותרבותי הקשור בזמן ובמקום. אוכלוסיה להט"בית מבוגרת פעמים רבות לא זוכה למספיק שיח ציבורי חברתי-פוליטי-תרבותי, ולכן, לפחות לרגע זה, פחות מתייחסים לאבטיפוסים שונים בתוכה. אנחנו בוודאי רואים שונוּת בתוך האוכלוסיה הלהט"בית המבוגרת, שנובעת מהסביבה שבה הם גדלו. לדוגמא, הרבה מהלהטב"ים המבוגרים, ניהלו מערכות יחסים הטרוסקסואליות בעברם, ומועד יציאתם מהארון היה בגיל מאוחר יותר ביחס לגילים בהם כיום יוצאים מהארון. אלו תוצרים של החברה שבה גדלו, בה היה מאוד לא מקובל להיות הומו ומחוץ לארון".
יש קווים מאפיינים למי שגדלו בישראל, ונאלצו, אולי, להישאר בארון לתקופה ארוכה יותר? זה יותר מורכב לצאת מהארון ולחיות כהומו בישראל מאשר במקומות אחרים?
"ישראל היא חברה שמגלמת בתוכה סתירות רבות בהקשר לעמדות כלפי הומוסקסואליות. מצד אחד, מבחינה משפטית, ישראל נחשבת מתקדמת יחסית, וזכויות של להט"בים נמצאות על סדר היום הציבורי. לצד זאת, נישואים חד מיניים או פונדקאות עדיין אינם זוכים לתמיכה חוקית. כמו כן, ישראל היא חברה פטריארכלית, שמקדשת ערכים מאצ'ואיסטים, שרק מתחזקים נוכח המלחמות התכופות באזור. זו מדינה בה משתמשים במילה "הומו" כפרקטיקה מחלישה. זו הקללה הנפוצה בבתי ספר. גם הישענות על החוק התנכ"י מחזקת עמדות הומופוביות.
כן יש ממצאים מחקריים השוואתיים שמראים שבמדגמים בישראל נמצאו עמדות הומופוביות יותר מאשר במדגמים בחלק מהמקומות בארה"ב, ואני חושב שנוכח האקלים החברתי הישראלי שציינתי קודם, יתכן שלהט"בים מבוגרים חיו בארון זמן רב יותר מאשר במדינות אחרות. אך אני לא מכיר ממצאים ספציפיים בנושא הזה, לכן יש חשיבות להמשיך את המחקר".
כמה מחקר בכלל נעשה ברמה העולמית על החיים של להט"בים מבוגרים? למה חשוב לחקור את זה, מעבר לחידוש שבכך?
"מדובר באוכלוסיה שקשה לדגום ולהגיע אליה, לכן נעשה עליה יחסית מעט מחקר בהשוואה, למשל, לנוער הומו-לסבי. חשוב מאוד להמשיך ולחקור נושא זה כי מדובר באוכלוסיה שנמצאת תחת כמה איומים פסיכולוגיים בו זמנית. זו אוכלוסיה מבוגרת שחשופה לקשיים פסיכולוגיים מוכרים של הזדקנות והיא חשופה גם לאפליה מעצם היות להט"בית. נוסף על כל אלה, זו אוכלוסיה שהחברה הלהט"בית עצמה, שמקדשת גילים צעירים, פחות מכירה בקשייה.
מכיוון שהמחקר הפסיכולוגי סביב להט"בים וזקנה הוא כל כך מועט, אני מאוד שמח שהקדשנו השנה סמינר אמפירי לנושא. אני מקווה שהממצאים שיתקבלו יעמיקו את ההבנה שלנו אודות תרחשי העולם העוין שמעסיקים להט"בים מבוגרים בישראל".
אתם מוזמנים לענות על השאלון ולהפיצו
>> המחקר של ד"ר שנקמן-לכברג מתבצע בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל אביב ומכון הרצג לחקר הזקנה. המחקר על להט"בים וזיקנה הוא חלק ממחקר גדול יותר בראשות פרופסור דב שמוטקין, המתמקד במאפייני הזדקנותם של אוכלוסיות ייחודיות שונות.