הכל קורה בחופש הגדול שבין כיתה ח' לט'. הילד עם הגשר חוזר בספטמבר עם חיוך בוהק, הילדה החנונית מגיעה ליום הראשון ללימודים עם פס של צבע בשיער. ועפרי שמש מפתח תקווה יצאה לחופשה כנערה, וחזר כטרנסג'נדר שמתחיל תהליך של שינוי מין. זה לא קרה בחודשיים, כמובן, אבל מה שכן התרחש באותו קיץ היה משמעותי מאוד.
"ידעתי שאני טרנסג'נדר כבר כמה שנים אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה", משחזר עפרי, היום בן 18. "הייתה לי חברה אחת שידעה, היא הייתה מנחמת אותי והייתי מתכתב איתה על איך שאני מרגיש. ואז נסעתי לחופשה בלונדון עם אמא שלי והיא כל הזמן קנתה לי בגדים, הכל ורוד וצמוד, וידעתי שזה ילך לפח. אז כתבתי לחברה שלי שלא נעים לי מזה, שאין לי מה לעשות עם בגדים של בנות. ואמא שלי קראה את ההתכתבות, והבינה. כך יצאתי מהארון, בטעות".
לא הייתה לך סיסמה לטלפון?
"הייתה, אבל אמא שלי ידעה אותה".
אולי זה מסמל משהו. שרצית שהיא תגלה.
"יכול להיות. באיזשהו מקום שמחתי שזה קרה, אבל עשיתי את עצמי כועס. כל דבר קל יותר לנתב לכעס, זה רגש פשוט, הכי כיף לצעוק במקום לבכות".
כשחזר מהחופשה לארץ, עפרי סוף סוף נפתח. "אמרתי לה, אמא אני יודע שקראת את ההודעות, היא בכתה, אני פחות. התחלתי לדבר איתה על מה שידעתי כבר כמה שנים. יום למחרת, היא כבר קבעה לנו תור במרכז לרפואה מגדרית באיכילוב. התחלנו את התהליך".
"לקח לי זמן לדבר על עצמי בלשון זכר כי לא רציתי להרגיז"
מה שקרה מאז והלאה היה סוג של רכבת הרים מלאת התרחשוית, אבל עפרי מתאר את זה ברצף נונשלנטי: איך יצא מהארון בפני חברים ובתנועת הצופים, איך הסתפר, התחיל לקרוא לעצמו בלשון זכר, נהיה פעיל באיגי (ארגון הנוער גאה) ואפילו התראיין אצל רינה מצליח. "חיפשו ילד שידבר על נוער טרנסג'נדרי לחדשות, וזה נראה לי נחמד להיחשף, לא חשבתי על זה יותר מדי, למה לא בעצם? ככה גילו אותי וגייסו אותי לסדרה בגיל 15 וקצת".
הסדרה התיעודית "טרנסקידס" (משודרת ב-yes דוקו וב-STINGTV בימי רביעי ב-22:00) עוקבת אחר חייהם של שלושה נערים טרנסג'נדרים, עפרי, נעם ולירון (כולם נשארו עם השם שהוריהם העניקו להם) ונערה אחת טרנסג'נדרית, רומי. המצלמות עוקבות אחריהם לאורך תהליך השינוי, שכולל הורמונים, לעיתים ניתוחים, על רקע היחסים עם המשפחות, החברים והמסגרות. כל ההורים, כולל הוריו של עפרי, מקבלים ומחבקים את המצב, אבל הוא ממהר לסייג. "מה שרואים בסדרה זו המציאות שלי, אבל יש אנשים שהמצב אצלם בבית לא כזה ורוד. בטרנסקידס בחרו להראות את הקבלה וככה לעזור להורים שלא מקבלים".
במסך זה נראה כמעט קל.
"אני חושב שלרומי יותר קשה, החלק של הנראות. להיות נערה טרנסית זה לא קל. עלינו קשה לדעת שהיינו פעם בנות".
בפגישה עם עפרי כל ההיסוסים באמת מתפוגגים. אין שום בלבול או קושי לראות אותו כבן 18 רגיל שמגיע ממשמרת בבורגר קינג וחוסך כסף לנסיעה עם חברים לחו"ל. אין שום קושי לדבר אליו בלשון זכר. למי שהכיר אותו טרם השינוי לקח קצת זמן להתרגל. "תחשבי מה עבר על ההורים שלי, כשאתה מגדל ילד זה כבר קשה, לראות אותו משתנה ככה מול העיניים. גם לחברים היה קשה. לאח שלי היה הכי קל עם זה. תוך שנייה, הוא לא התבלבל פעם אחת וקרא לי ישר בלשון זכר. אפילו לי לקח זמן לדבר על עצמי בלשון זכר כי לא רציתי להרגיז, לא יודע איך לקרוא לזה".
לערער?
"כן, בדיוק. לא רציתי לערער מישהו אחר. לא נעים לי מזה. השפה שלנו פחות נוחה מבחינת מגדר".
אמא שלך מופיעה בסדרה יותר מאבא שלך. הייתה לו בעיה התהליך? החשיפה?
"המצלמות פחות התאימו לו אבל הוא מקבל אותי. לא סיפרנו לו מיד בהתחלה, ביקשתי לחכות עם זה ובסוף גם הוא ידע. הוא לא אדם חשוך אבל הוא צריך את הזמן להבין דברים. והוא גם מאוד ציני, אז קשה לנו לשבת ולנהל על זה שיחה. אבל אני יודע שהוא שם בשבילי היום. הוא אומר שהוא תמיד רצה שני בנים ובסוף זה מה שהוא קיבל".
הקטע היחיד בו מופיע אביו של עפרי ב"טרנסקידס", הוא כשהוא מסיע את עפרי לתל השומר להתייצבות בצו הראשון שלו בדרך לצה"ל. המצלמות לא מלוות אותו למשרדי הצבא, וחותכות ישר לדיון בוועדת הכנסת בנוגע לגיוס של טרנסג'נדרים, שם עפרי מדבר בפני ח"כים ואנשי צבא, ומביע את רצונו העז להתגייס. שנתיים אחרי זה עפרי מפתיע עם התפתחות לא צפויה. "אני לא מתגייס", הוא מודיע. "קיבלתי פטור מגיוס והחלטתי לא לערער עליו בינתיים, למרות שאני יכול. אם מאפשרים לי לא להתגייס, החלטתי לקחת את זה".
אבל למה? כל כך רצית.
"הפטור הוא מסיבות שאני לא רוצה לפרט, לא בהכרח כי אני טרנסג'נדר. לא ביקשתי פטור, קיבלתי, הייתה לי את הנכונות אבל כשמורידים אותך אז מורידים אותך. אמרו לי שלא כדאי לי, שאני לא אסתדר. בכנסת דיברתי על זה שזה מעליב שהדבר הראשון ששואלים טרנסג'נדר זה אם הוא רוצה להתגייס. למה הם שואלים אותי, מה, אני לא אדם כמוכם? אתם צריכים לשאול אותי איך אתם יכולים לעזור לי, לא אם אני רוצה פטור. זה לא מכבד. אבל ככה זה, הצבא היא מערכת אטומה, מרובעת, אתה לא יכול לעשות משהו שלא תואם אותם".
לעומת הצבא, מה החוויה שלך מול משרד הפנים ושינוי המין בתעודת הזהות?
"הם לא זורמים כל כך. יצא חוק שאפשר לשנות מין רק אחרי גיל 18 כשעברת ניתוח מהמדינה, אבל אנחנו, לירון ונעם ואני מצאנו פרצה בחוק. עברנו ניתוח שהוא לא מהמדינה, ולכן הסכימו לשנות לנו את המין גם לפני 18. עכשיו אנחנו זכרים בתעודת הזהות".
"הגעתי לוויקיפדיה על טרנסג'נדרים ונפל לי האסימון"
הניתוח הוא ניתוח כריתת ועיצוב שד, שבאופן די תקדימי שלושת הנערים החליטו לעבור עוד כקטינים. שינוי נוסף משמעותי, הוא האישור ששלושתם קיבלו להתחיל בטיפול הורמונלי כנערים. לכל הדברים הללו יש גם משמעויות כספיות. "בהתחלה מקבלים דקפפטיל, שהם בלוקרים, מעכבי התפתחות מינית. הם עולים 500 שקל לזריקה שעושים פעם בחודש, אבל זה נכנס לי בביטוח הבריאות אז זה לא עולה לי הרבה. רק אחר כך עוברים לטסטוסטרון, שזה מסובסד על ידי המדינה".
אתה מזריק לעצמך?
"כן, היה לי מפחיד בהתחלה, כי צריך להזריק בתחת אבל עכשיו אני כבר יודע איך. ארבעה חודשים מקבלים רק בלוקים ומפסיק המחזור מיידית, זה מדהים. ואז הורמונים במינון נמוך שלא עשה כלום שנה עד שמגדילים את המינון".
איך זה מרגיש? אומרים שזה גורם לאגרסיביות, חשק מיני מוגבר, הרגשת את הדברים האלה?
"הכל היה בהדרגה אז לא נורא. אתה לא יכול להתחיל לתת לילד בן 15 כמות רצינית של הורמונים, מתחילים בקצת ומעלים. אמא שלי אומרת שזה עשה אותי עצבני, אבל תראי לי מתבגר שהוא לא עצבני, אני לא חושב שזה בגלל זה. החשש היחיד שלי היה שזה יגרום לי להקריח, ואני כבר משמין, אבל מה אני אעשה, אני אוהב אוכל", הוא צוחק.
כדי להגיע למראה הנוכחי שלו, הוא נזכר, היו כמה שלבים פחות ברורים ויזואלית. "בהתחלה זה מסורבל, אף אחד לא יודע מה אתה, לא פונים אליך באת או אתה, המלצר לא שואל מה תרצה או מה תרצי אלא מה תרצו. הנראות כל כך לא ברורה שאתה מבלבל אנשים ואת הסביבה, אבל אם פנו אלי ב'את', מה אני אעשה, אתחיל להתעצבן ולצרוח? היום זה השתנה כבר. הפנים שלי הפכו לגבריים יותר, אני נראה פחות ילד ויש לי טיפה שיער פנים גם אם לא רואים אותו"
אני דווקא רואה.
"איזה כיף. אני שמח שאת אומרת, תודה. אחרי שלוש שנים של הורמונים סוף סוף רואים קצת. הבעיה היא שאני בהיר נורא אז פחות רואים, לנועם נגיד יש אחלה זקן, אם הוא לא מתגלח, זה ממש שווה".
הוא נולד בפתח תקווה למשפחה ממעמד הביניים. אמו מנהלת רכש בחברת הייטק, אביו איש מכירות בחברת אינסטלציה ויש לו אח שצעיר ממנו בשנתיים. "שנינו היינו תמיד ילדים שובבים", משחזר עפרי. "בילדות אמרו שאני טומבוי, לא הלכתי עם טייצים וג'ינסים צמודים. אמא שלי הייתה מנסה להלביש אותי ולסרק אותי והייתי מסרב בתוקף, זה עיצבן אותי. בכלל לא ידעתי מה זה מגדר, מה הוא אומר. רק ידעתי שאני שונה. בכיתה ו' התחלתי לשאול את עצמי יותר שאלות".
כמו מה?
"כמו למה זה מגיע לי. למה מכל מי שאני מכיר, דווקא אני ככה. שונה".
ואת מי אתה שואל?
"את גוגל. גוגל יודע הכי טוב", הוא מחייך. "גוגל באנגלית, כן? בעברית לא היו חומרים על זה כמעט. הגעתי לוויקיפדיה על טרנסג'נדרים ונפל לי האסימון שזה מה שאני. אתה מתחיל לקרוא ומסתכל וזה נשמע לך הגיוני. הבעיה היא שבכיתה ז' יש הפרדה בין בנים ובנות, וגם אם אני בת טומבוי אני עם הבנות כל הזמן".
והן מתעסקות בניצני הנשיות שלהן.
"נכון, ואני מרגיש לא קשור. בשיעור ספורט המורה שואלת אותי אם קיבלתי כבר מחזור, ולא בא לי לענות על זה".
איך נראית אז?
"עדיין היה לי שיער ארוך, אני אוהב את השיער שלי וחושב לגדל אותו שוב. הייתי לובש פוטרים וסווטשרטים רחבים. אמא שלי עדיין רצתה שהילדה תהיה יותר נשית, כמו כל אמא, זה לא נעים להרגיש שמשהו לא בסדר עם הילדה שלך".
איפה הילדה הזו היום? היא נשכחה?
"לא, אני לא מתכחש אליה. אין לי בעיה שתמונות ילדות שלי תלויות במסדרון, אפילו בחדר יש לי תמונה שלי מגיל צעיר יותר. אבל כן, באיזשהו מקום הילדה ההיא כבר לא פה".
יש קטע בסדרה שבו אתה אומר שאתה לא גבר, אלא טרנסג'נדר. למה, בעצם?
"אפשר לומר שהמוח שלי הוא לא מוח של גבר, בנים הם טיפה יותר מטומטמים, יש להם פחות אינטילגנציה רגשית ואני סוג של האנה מונטנה, יש לי שני עולמות - חברים בנים וחברות בנות. הכי כיף זה שאפשר להפליץ חופשי, ואני לא מבין למה בנות לא מתנהגות ככה, אבל אצל בנים זה ברמה גבוהה יותר. הכל משתנה כשאתה יוצא מהארון, אתה נהיה עצמך ומתחיל לעשות בפשטות דברים שלא העזת לעשות. לקלל, לדפוק המבורגר מול פרצוף של גבר. כל ההתנהגות משתנה ואתה לא שם לב".
"לאנשים יש הרבה שאלות מטומטמות"
ויש עוד נושא, שמביך קצת את עפרי, אבל טבעי שהוא חלק מכל תהליך התבגרות. אהבה. סיפור האהבה היחיד שלו עד כה, הוא חושף, היה עם נעם שותפו ל'טרנסקידס', שנולד כבת למשפחה דתית בשומרון והיום הוא נער עם כיפה. "התאהבתי בו בכיתה ט', אפשר קצת לראות את זה בסדרה למרות שהמצב ביננו לא ברור שם. אני הייתי דלוק עליו, והוא ידע איך אני מרגיש ודיברנו על זה, סוג של היינו ביחד".
ואיפה זה עומד היום?
"זה לא כל כך עומד. הוא מתגייס, החיים ממשיכים, אין מה לעשות. אפשר להגיד שהוא האהבה הראשונה שלי, אבל כל הנושא הזה זניח בעיני עכשיו. אני לא מגדיר את עצמי לפי נטייה מינית, זה לא מעסיק אותי כרגע. אני לא מבין למה שואלים אותי על זה תמיד, אם אני אהיה עם בן או עם בת, זה לא כזה חשוב. בכלל, לאנשים יש הרבה שאלות מטומטמות".
כמו מה?
"סליחה על הגסות אבל השאלה הכי מטומטמת זה אם אני אגדל זין. ברור שלא. בוא נחשוב לפני שאנחנו אומרים דברים. אבל מה אני אעשה, הטמטום חוגג".
כמו בסערת השאלה הפוגענית של אייל ברקוביץ' לסתיו סטרשקו, האובססיה הציבורית לניתוח התחתון היא אחד הדברים שטרנסג'נדריות וטרנסג'נדרים התרגלו להתמודד איתו. כשלמעשה, הניתוח המשמעותי ביותר הוא דווקא הוא הניתוח העליון. אחרי שנים בהן לבש משטיחי חזה מיוחדים שהזמין באינטרנט, והלך כפוף, הוא החליט לעבור את ההליך הכירורגי הלא פשוט. "לפני כן הייתי פשוט מתעלם מהחלק הזה במראה שלי, פשוט לא מסתכל כי הוא לא מעניין אותי. ואז, ברגע שאתה עושה את הניתוח, אתה כל כך מאושר. ההחלמה אמורה להיות כואבת אבל מרוב אושר, פשוט לא הרגשתי כלום".
איך זה השפיע עליך?
"אחרי שלוש שנים שהלכתי עקום, לא יכולתי אפילו להתמתח או לנשום עמוק, פתאום אני חופשי. לפעמים אני עדיין הולך כפוף מתוך הרגל, ואז נזכר שאני יכול להתמתח. עברה מאז שנה וחצי וכבר הלכתי בלי חולצה בים, הצלקות לא מפריעות לי, לא אכפת לי שמישהו יסתכל על זה. זה פשוט ללכת חופשי"
סבתו של עפרי, שרה, שמוצגת בטרנסקידס כמי שמתקשה עם התהליך שלו, היא דווקא זו שמימנה את ניתוח החזה שעלה בכ-30 אלף שקל. עפרי בחר בניתוח הזה במקום שימור פוריות, הליך אחר שמוצע לטרנסג'נדרים, שכולל שאיבת ביציות למקרה שירצו להשתמש בהן בעתיד לפני שהטוסטסטורון ישפיע על האפשרות להרות. "יש מקרים של טרנסג'נדרים שנכנסו להריון, אבל אנחנו עוד לא יודעים איך הטוסטסטורון ישפיע על הביציות, אז יש כאלה ששואבים ומקפיאים ליתר ביטחון", מסביר עפרי. "לירון מהתכנית עשה את זה. זה גם עולה כמה עשרות אלפי שקלים, ואני לא רציתי לעשות את זה, לא רק בגלל הכסף. זה נראה לי תהליך ארוך וקשוח. מה שחשוב זה שהמדינה תעזור לנו להיות הורים גם בלי זה, באימוץ ובפונדקאות. זה לא נעים שבמדינה הזו אני צריך להילחם על זכויות בסיסיות כמו להתחתן ולהביא ילדים לעולם אבל זה המצב".
אתה עומד להצביע השנה בבחירות בפעם הראשונה.
"עדיין לא החלטתי למי. לאף אחד אין אג'נדה נורמלית, כולם חולי נפש ומשוגעים, אבל בטוח לא לביבי. ולא למפלגת 'זהות' שקראתי את המצע שלהם, הם ליברלים עד ללהט"ב, אז בואו. אני שמאל-מרכז, אבל אין לי למי להצביע".
לפני עתיד המדינה הוא צריך עוד לתכנן את העתיד שלו. אחרי שנים של הופעות מזדמנות בבית ספר, עפרי החליט לא לעשות בגרות. ובקרוב כשכל חבריו יתגייסו, הוא יצטרך לסלול לעצמו דרך. "אולי הגשמתי את החלום שלי, להיות בן, בגיל כל כך צעיר, שאין לי עוד חלומות", הוא מהרהר. "אני חושב שאוכל לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים. עשיתי את זה והייתי ממש טוב בזה. בינתיים אני הולך למחנה הקיץ של הצופים, ואחר כך נראה".
ההורים לא מודאגים שלא תהיה לך בגרות?
"הם לא מתים על זה, אבל יהיו לי 12 שנות לימוד. הכל פתוח עכשיו. אני עושה מלא כסף בבורגר קינג, ולא רוצה לתכנן יותר מדי, יהיה מה שיהיה. אני אוהב לטוס, אני כל הזמן בחו"ל. חזרתי מלונדון ועוד מעט נוסעים לבודפשט עם החברים הכי טובים שלי".
ואם יבוא עכשיו דג זהב ויציע לך להביע שלוש משאלות?
"אז אגיד לו ללכת לילד שצריך אותו. לי יש את כל מה שאני צריך".